**סעיף א'.**הנותן מתנה לחבירו נ"ב הוה בדין הנותן מתנה לחברו ונתן לו גוף הדבר אם יכול לחזור בו תכ"ד. דעת הטו"ז שא"י לחזור בו ותמהו עליו כולם. עיין בתשובתי לאהע"ז לק' זאלקווא מהדורא חית סי' פ"ה מ"ש ליישב דברי הטו"ז על נכון בעזה"י:

סעי' גהמוחל וכו'. נ"ב נשאלתי מאחד הרי הוי מחילה בדשלב"ל. ובאמת לק"מ דהרי מפורש לעיל בסי' ר"ט דאם תפס מהני בדשלב"ל והוא ש"ס מפורש וא"כ ה"נ כיון דלא חזר בו עד שכבר נטלה הרי הוא תפוס בו. לכך מהני המחילה ולכך מה"ט בקרקע ל"מ כיון דקרקע ל"ש תפיס' שוב הוי מחילה בדבר שלב"ל וזה פשוט ואמת:

**סעי' ו'**בהג"ה לא קצב לו זמן להחזיר יכול המקבל להחזיר לו כשירצה וכו'. נ"ב מה שקשה ע"ז מסי' מ"ב גם התנה לפרוע בפסח עמ"ש בזה בתשובה לק' ראהטין במהדורא ג' סי' רמ"ג עיי"ש היוצא מזה לדינא. וע' בב"ש אהע"ז ה' גיטין סי' קמ"ג סק"ו עיי"ש. והנה ע' בסמ"ע כאן ס"ק ט"ז מ"ש כלומר אחר החג. ועיין בתשובתי מהדורא ג' סי' ש"ל מ"ש בכוונת דברי הסמ"ע והיוצא משם לדינא אימתי בעי תביעה ואימתי ל"ב תביעה עיי"ש גם מה דשייך לסעיף זה בהג"ה כמה חילוקי דינים עייש"ה גם אימתי מהני נתינת בניו מבואר ג"כ שמה:

סעיף זלפיכך הנותן וכו'. נ"ב עיין סמ"ע בהג"ה בשם הרשב"א ועיין בב"ש אהע"ז סי' קי"ד בשם הטו"ז בנתן ת"כ ליתן מתנה ומת בתוך הזמן. ועיין ביו"ד סי' רכ"ח סעי' כ' בהג"ה ושם מוכח דאם מת צריך ליתן לבניו. גם מוכח שם דאפי' אם הבטיח שלא יעשה סחורה בלתי רשותו נמי מוריש לבניו. וע' בחו"מ סי' רע"ו דאין אדם מוריש לבניו דבר שאין בו ממש או טובת הנאה מוכח דאינו מוריש זה לבניו ועיין בחו"מ סי' קמ"ט סל"א בהג"ה ראובן ושמעון שירשו מאביהן שאין לשום אדם כח לבנות בהכ"נ בלי רשות וכו'. מוכח שם דיורשי' יורשים זכות זה וצ"ע. ואפשר דהתם מיירי דנתנו בפירוש גם ליורשין ועדיין צ"ע בכל זה כי הדברים נראים כסותרים אהדדי עיי"ש ודו"ק: