Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 246
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף י"ז בהגההחומר לחברו אכול עמי צריך לשלם לו וכו'. נ"ב עיין בש"ך ס"ק יו"ד מ"ש וכן מי שמאכיל וכו'. ואם קרא לאורח הסועד וכו'. הנה בא מעשה לידי ביתום שהיה סמוך אצל אחד שהיה מאכילו בחנם והיתום היה קטן עדיין ולא הוטב בעיניו להיות שם ובאה אמו ולקחה אותו לביתה והאכילה אותו וכעת תובעת האם שכר מזונות ממעות של היתום המושלש. והנה השני טוען שהוא היה רוצה להאכילו בחנם. ואין מחיוב היתום לשלם לה והשבתי דנראה דבכה"ג פטור היתום כיון שכ' כאן הש"ך בשם המוהרש"ל שאם דעת האורח לאכול בחנם פטור הוא כיון שהיה סועד אצל אחר בחנם. ולפי"ז הנה בקטן קי"ל דאף שהוי מדעת הוי כמו שלא מדעת כיון דקטן הוא ודעתו לא חשוב דעה והכי מבואר בכמה מקומות עצמו מספר דקטן מדעת הוי כשלא מדעת. וכן אי' בב"י סי' קכ"ח מחודש ב' לענין חיוב היתום דל"ש הו"ל להודיעו כיון שאין לו דעת א"כ ה"נ להיפך אף אם הקטן הסכים לשלם לא נחשב דעתו דעת. והוי כשלא מדעת. וא"כ כיון שלא הי' כאן חיוב בדעת הקטן אין לה תביעת ממון כיון שהיה אוכל אצל אחר בחנם. ואף דהקטן אומר שאין טוב לו אצל הראשון מ"מ כיון דדעתו אינו דעה לא הי' לה ליקח אותו עד שתטול רשות מב"ד או מאפטרופס של היתום שיעיינו אם באמת טוב לו יותר שיאכל אצלה אף שמשלם ממונו מה שיאכל אצל האחר בחנם וכל שלא נטלה רשות מב"ד אין לה תביעת ממון על היתום ואבדה זכותה. מיהו עדיין יש לפקפק בזה כיון דקי"ל לעיל בסי' רל"ה דמבן וי"ו ולמעלה מקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין. א"כ ה"ל לענין מזונות אם הוא לא טוב לו יותר אצל הראשון ובחר בעצמו להיות אצל אמו ולשלם לה מהני מעשיו וכמ"ש בסי' רל"ה דאם לוה לצורך מזונותיו מוציאין ממנו א"כ ה"נ בזה. ודברי הב"י בע"כ אינן נאמרין רק בקטן שהוא פחות מבן וי"ו אבל בבן וי"ו שפיר הו"ל להודיעו ואם לא הודיעו פטור א"כ ה"נ להיפך אם הודיעו תחלה י"ל דמהני אך באמת גם זה ליתא דהרי מבואר שם בסי' רל"ה דאם יש לו אפטרופס אין מעשיו קיימין עד שיגדיל וכאן בנ"ד העמידו הב"ד אפטרופס על ממונו שזה שהאכילו בחנם נתמנה אפטרופס עליו להתעסק בממונו וא"כ אין מעשיו כלום בלי האפטרופס בפרט דיש לצרף עוד לזה מה שהאם לא התנית תחלה עם היתום תיכף שע"מ כן שישלם לה היא לוקחת אותו רק האכילה אותו התם. א"כ יש לומר דאפשר שגם היא היתה כונתה בחנם תחלה דמצוה להאכיל יתום בפרט כי בנה הוא. לכך כל כה"ג נראה שאין לחייב את היתום לשלם רק כיון דלא נמצא הדין מפורש ראוי לעשות פשרה בזה כפי ראות עיני הדין כן נלע"ד נכון: