ס"אנ"ב. הנה בדין אם שכ"מ צוה לתת לחתנו אם הכוונה גם על חתניו שנעשו אח"כ היינו אחר מותו או רק על חתניו שהיו כבר עיין במשל"מ ה' זכי' ומתנה ובה' פרה פ"ה שהביאו דברי המוהרי"ט בתשובה ח"ב חלק חו"מ דאם אמר חתניו אין בכלל אלא אלו שכבר לקחו עיי"ש שהביאו ראי' לזה. והמשל"מ דחה זה ותמי' לי שלא הביא ראיה ממקרא מלא בפ' וירא. ויצא לוט אל חתניו לוקחי בנותיו ופרש"י חתניו שתי בנות נשואות היה לו לוקחי בנותיו אלו שהם בבית ארוסות היו להם עכ"ל רש"י. והנה מדלא אמר בקיצור אל חתניו והי' בכלל אלו שכבר נשאו ואלו שעתידין להנשא בע"כ דאין בלשון חתניו רק אלו שכבר נשאו לכך כתב גם לוקחי בנותיו לרמז גם אלו דעתידים ליקח אותם. אבל אם חתניו משמע גם להבא הוי לוקחי בנותיו למותר והי' די לומר אל חתניו לבד ואדרבא מדלא כתבה התורה רק לוקחי בנותיו והי' נמי כולם בכלל כיון שמבואר בש"ס ברכות פ"ז דלשון מוציא משמע לשעבר ולכ"ע הוי כן. א"כ ה"נ לוקחי הוי לשעבר ומשמע להבא נמי כמ"ש הטו"ז ומג"א לענין גואל ישראל דמשמע להבא ומשמע לשעבר ולמ"ל למכתב חתניו ובע"כ דקיי"ל לדיוק דהכא חתניו בלי לוקחי בנותיו משמע דוקא לשעבר וגם מוכח דאף שכבר היו ארוסות להם אינן בכלל חתניו רק לאחר נשואין דהרי שם פרש"י דלוקחי בנותיו שהיו ארוסות ואעפי"כ מוכח דחתניו לבד לא היו הם בכלל. ואין לומר דאין ראיה מלשון תורה לדין שטרות שדנין בתר ל' בני אדם. דהרי המוהרי"ט הביא נמי ראיה מלשון תורה מבגדיו וכיון דהביא ראי' מלשון תורה הו"ל להביא גם זה וצ"ע. ולדינא נראה כמש"כ כנ"ל. ועיין בחיבורי לחו"מ מהודרא ה' סי' רנ"א מ"ש שם. והנה בחיבורי לתורה פ' חיי שרה בפסוק ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. שם כתבנו ראיה דהכוונה רק על אלו שכבר הם ולא על אלו שיתחדש ואח"כ דחיתי זה די"ל דלכך הוצרך ליתן פעם אחרת דהוי ס"ד דלא נתן ליצחק רק תחלה שסבר שלא יהי' לו עוד זרע. אבל כיון דנולד לו אח"כ עוד זרע הוי ס"ד דלא זכה יצחק כעין שאיתא בחו"מ סי' רמ"ה לכך חזר ונתן לו מחדש פעם ב' והבן זה: