Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 257
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**נשאלתי בחולה שכתב בצוואתו וזה"ל בצוואה שהי' מחלק נכסיו לאחרים. וכתב שנותן במתנת בריא משעה אחת קודם מותו ואילך ובסוף סיים וקניינא מני' בקאג"ס וכו'. וסיים דברי הבאעה"ח וחתם א"ע החולה בח"י ממש והי' כתוב הזמן שנכתב היום כך וכך ומת ושל"ח. וכעת עמדו קצת מערערים לומר כיון שכתב דהמתנה יחול שעה אחת קודם מותו א"כ ל"מ בזה הקנין דכבר כלתה קנייתו והדרא סודרא למרא. אך נראה דוודאי הצוואה קיימת כיון שנכתב בו זמן. וקיי"ל בסי' זה דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו. א"כ ה"נ כן הוא. ואף שכתב הרמ"א שם דהיינו דוקא אם לוה לעדים לכתוב זמן. ולא שכתבו מעצמן התם מיירי שהוי הצוואה בח"י העדים לכך אם כתבו הזמן בלא צוואתו אין ראי' שהי' כוונתו בתורת מהיום ולאחר למ"ד יום. אבל כאן שחתם א"ע החולה בח"י נהי שגוף הכתב הוי בכ"י אחר מ"מ כיון שהחולה ראה שכתב כן וחתם א"ע הוי כהסכים לכתוב זמן והוי כאלו כתבו ברשיון שלו ובפרט שכתב בלשון נאום כמו דהחולה בעצמו אומר כן והוי כהודה שאלו דבריו א"כ הודאות בע"ד כמאה עדים דמי. ואין אחר הודאתו כלום. ובפרט לפמ"ש במק"א שמה שמהני חתימת ידו בכל מקום בלי כתיבה הוי הכל מטעם הודאה שהוי כהודה שהכל כתב שלו. א"כ כיון דמהני מטעם הודאה הוי כהודה שהכל לשונו הוא והוי גם הזמן שלו. ועוד בלא זה כיון דהיכי דיתבטל השטר לגמרי לא אמרי' יד בעהש"ט על התחתונה א"כ אמרי' מסתמא עשו באופן המועיל ושמעו הזמן מפיו. ולכן נראה דאף אם עדי שטר עצמן מעידין שלא שמעו הזמן מפיו אינן נאמנים כלל. והוי כחוזרים ומגידים וא"נ כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד ומ"ש הרמ"א דאם לא שמעי מפיו ל"מ היינו באם עדים אחרים מעידין כן או שהבעל דבר מודה דלא הוי מפיו אז בטלה המתנה. אבל מן הסתם אמרי' דהוי באופן המועיל ולכך ה"נ בודאי הי' באופן המועיל ונעשה זה מפיו ואמרינן דהוי כאומר מהיום ושעה אחת קודם מותו. והוא כאלו אמר הגוף מהיום והפירות שעה אחת קודם מותו. והן אמת דיש לפקפק בזה. דכיון דאמר שעה אחת קודם מותו ואם איתא דהי' כוונתו בלשון מהיום לא הוי צ"ל שעה איזת קודם מותו דאף הפירות לאחר מיתה נמי חל באומר מהיום ולאחר מיתה. ובע"כ מדאמר שעה אחת קודם מיתה היה כוונתו שגוף המתנה יחול שעה אחת קודם מותו ולכך לא אמר אחר מיתה כי אין קנין אחר מיתה לכך אמר שעה אחת קודם מותו וא"כ מוכח דכוונתו לא הוי על היום. ומיהו מזה אין ראיה לבטל המתנה דממ"נ אם נימא דהיה כוונתו דגוף המתנה יחול אח"כ בע"כ לא היה בקי בדינין ולא ידע הדין דאין קנין אחר שלשים יום דכבר כלתה קנין שלו א"כ אם לא היה בקי י"ל להיפוך דלא היה בקי וסבר דאף בפירות בעינן דוקא קודם מותו ולא לאחר מיתה. ולכך נראה ברור דהצוואה קיימת וזה ברור ונכון: באותו סעיףבהג"ה המקדיש נכסיו וכו' דא"א לומר הגוף מהיום וכו'. נ"ב בס' קצוה"ח תמה. נהי דא"י לומר גוף ופירות נמי דתנאה וכו'. ולפענ"ד לק"מ דהרשב"א לשיטתו אזיל דפסק כר"י דלא אמרי' כלל תנאה הוי רק שיורי שייר בקנינו וכו'. ובחידושי הריטב"א כתב דלר' יוחנן בממון הוי השיור כפירות ע"ש ולפי"ז הכא דלא שייר הפירות בטל הדבר לגמרי. וכן הרב אפשר דס"ל כוותיה. ואי נמי עכ"פ מספקא ליה אי כרב או כר"י וע"כ שם באהע"ז סותם כדעת המחבר בסי' מ"ם שחושש לחומרא לדעת רב. וכאן חושש להיפוך לחומרא וע"כ מוקמינן הנכסי' בחזקתי'. דאפשר קיי"ל כר"י ודו"ק: