Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' יש כח ביד ב"ד וכו' בין מיתה וכו'. נ"ב הנה הנמוקי פ"ד
סעיף ב' פחות משלשה אין דיניהם דין נ"ב גרסי' בסנהדרין דפ"ז ע"ב ד"מ בפלוגתא דשמואל ור"א עי' בפרש"י ד"ה בפלוגתא דשמואל ור"א וכיון דאפוקי בי תרי וכו'. לכאורה תמי' לי טובא דלמה תלוי זה בדיין ממ"נ אם הדין באמת עם הזוכה והוי הממון שלו מה בכך שלא הי' דיניהם דין. סוף סוף הממון שלו הוא וכבר זכה בו ואם באמת מן הדין אין הממון שלו ושלא כדין נטלו שהם פסקו שלא כדין או שהוא טען שקר ויודע ששלא כדין הוא. א"כ אף אם הוי דיניהם דין סוף סוף אינו שלו ולא הוי קידושין. ולכאורה הי' נראה לפרש דזה מיירי שהי' הדין בשודא דדיינא. וא"כ זה תלוי בדעת הדיינים ואם הוי דיניהם דין הוי של הזוכה מי שאמדו בדעתם. אבל אם אין דיניהם דין לא הוי שלו. ואחרים פוסקים האומדנא להיפוך. אך באמת אי אפשר לומר כן. דנראה דאף למאן דסובר דדיניהם דין דוקא בדין ולא בדבר התלוי בדעתו של דיין. דזה דומה לשומא דקיי"ל לכ"ע דבעינן שישומהו תלתא התלוי בדין המפורש. וכדומה בזה אין לחלק בין יחיד לרבים אבל בדבר התלוי בדעתו וסברת השם אין לסמוך איריד רק בעינן שלשה. וכמו לדידן דקיי"ל דיחיד מומחה הוי כג' ומ"מ לענין שומא לא מהני רק בעינן שלשה. וה"ה נמי למאן דס"ל דשנים שדנו דיניהם דין מ"מ לענין שומא לא מהני ועוד אם מיירי רק בשומא וכדומה טפי הו"ל להש"ס לפרש דמיירי בפשרה ופליגו בפלוגתא דר"מ ורבנן בפ"ק אם פשרה ביחיד או בג' יעו"ש. ולכאורה הי' נראה לומר דמיירי דטעו בשיקול הדעת בענין דקיי"ל דקם דינא. ולכך נ"מ שפיר דאם הוי דיניהם דין קם דינא והוי של הזוכה אף דטעו. אבל אם אין דיניהם דין לא הוי שלו דבטל דינא והוי גזל. ולכך שפיר בדין זה תלוי הדבר אך כדדייקינן גם זה ליתא דנלך בתר טעמא דמה טעם בשיקול הדעת קם דינא כאן דלא יכרע הלכתא כמאן אי אפשר למהדר דינא וא"כ מה בכך שאין דיניהם דין סוף סוף כיון שכבר תפס זה השני הרי קיי"ל דיכול לומר קים לי כדיעה זו אף במיעוט נגד הרוב. וסוף סוף א"צ להחזיר ואף אם לא נימא כן רק דצריך להחזיר מ"מ כאן דעכ"פ אף אם אין דיניהם דין הוי פלוגתא וליכא הלכה ברורה ולא יומשך כרת ומיתה ע"י הזקן ממרא דאולי הלכה כדברי האומר שהדין עם הזוכה. ואף בלי הב"ד הוי שלו ולמה יתחייב הזקן ממרא מזה כשפסק שהמעות של הזוכה דנהי דמצד שני שדנין אין דבריו נכונים. דלמא מצד אחר הוי כן וסוף סוף ליכא מיתה ממש. ובטעה בדבר משנה הרי הדין חוזר וא"כ לא משכחת לה שיהי' תלוי זכות הזוכה דוקא ע"י הדיין. מיהו נראה לכאורה דמזה יהי' ראי' לדין אם מכר לחבירו דבר והי' מקח טעות מ"מ אם קידש בהם המוכר אשה מקודשת ולא נחשב כגזל רק כהלוואה יעו"ש בסי' כ"ח באהע"ז. ולפי"ז א"ש דאם הי' דיניהם דין אף שהם טעו בדבר משנה מ"מ כיון דעפ"י ב"ד לקח שהם טעו הוי כקבלה בטעות ולא כגזילה ובא לידו ברשות ולכך "הוי כהלוואה בנתים ומקודשת. אבל אם אין דיניהם דין א"כ לא הוי כקבלה בטעות רק גזל ממש בכוונה ואז אינה מקודשת והוי כאילו מקדשה בגזל. כן הי' נראה לומר מיהו באמת אין מזה ראי' די"ל דנ"מ כמש"כ הש"ך בחו"מ סי' כ"ה סעיף ד' שם ד' נ"מ בלא טעה דחוזר הדין לענין הפירות. יעו"ש כן ה"נ י"ל דאם הלך הזוכה וקידשה בפירות אותו הדבר שהגבוהו הב"ד השנים ואז אם דיניהם דין הוי הפירות שלו. ואם אין דיניהם דין אין לו הפירות עד שיגבוהו הב"ד ואז הוי הפירות כגזל בידו כנלפע"ד כעת ודוק היטב: סעיף ב' פחות אין דיניהם דין נ"ב עיין בחיבורי לאהע"ז הל' גיטין סימן קמ"א למהדורא זיין סימן נו"ן מה שכתבתי בזה: