**סעיף ד'**יאוש עם ש"ר קנה. נ"ב נסתפקתי באם מכר חצי חפץ הגזול לאחר ולא ציין לו חלק ידוע אם נחשב ש"ר או לא והנה למ"ד יש ברירה ובחפץ דאפשר למפלוגי כך אין ספק דבחצי' שנופל ללוקח דהוי ש"ר כי קא מבעי' להו בדבר דא"א למיפליגך כך או אף דאפשר למיפליגו לפי מה דקי"ל דאין ברירה דקי"ל כראב"י בנדרים דזה נכנס לתוך שלו וכו'. וכמ"ש הפוסקים בטעמו שנחשב של כ"א בכולו. וכן קיי"ל האחין שחלקו לקוחות הן וא"כ בזה יש לעיין אם נחשב כל החפץ הגזול כש"ר או לא וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה אך את זה לבדו ראיתי בלשון הרמב"ם ה' אסורי מזבח פ"ה ה' ז' הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול ואם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר ואפילו היה חטאת שהכהנים אוכלין את בשרה וכו' והנה הראב"ד תמה שם מה אפילו וכוונתו דהוא היפוך דברי הש"ס פ"ה דגיטין דשם קאמר להיפוך דבעולה הוי רבותא טפי. והכ"מ נדחק בזה. ולפענ"ד א"ש דכוונת הרמב"ם דהוי ס"ד כיון דיאוש ל"ק ובע"כ מה דבזה חל ההקדש הוי מכח דהוי יאוש וש"ר וא"כ תינח עולה דהוי כולה כליל וכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולכך הוי ש"ר אבל חטאת הוי ס"ד כיון דיש לכהנים זכייה ביה בהבשר א"כ נהי דחלק גבוה בכ"מ דאיתא בי גזא דרחמנא איתא מ"מ חלק הכהנים לא הוי בי גזא דרחמנא והכהנים נמי לא בא לידם עדין ולא זכה בו א"כ חלקם נשאר ברשות הגזלן. וא"כ נהי דיש להקדש גם חלק בו מ"מ הוי כשותפות ונמכר חציו ולא הי' ש"ר לכך קמ"ל כדאמרינן בש"ס דכהנים משלחן גבוה קא זכו. ולכך אף חלקם הוי כרשות גבוה והוי כולו לגבוה ולא הוי ש"ר. והש"ס דקאמר הצריכותא להיפך היינו דשם אזיל לר' יהודא דס"ל יאוש כדי קנה. וא"כ כיון דל"ב ש"ר לכך אין רבותא בחטאת יותר מבעולה לכך מוכרח לפרש להיפך דעולה הוי רבותא אבל לדידן דקי"ל דיאוש כדי לא קני ובעינן ש"ר לק"מ קושית הש"ס די"ל דחטאת הוי לרבותא דאף זה הוי ש"ר וקנה. והנה מזה יהי' מוכח דאף באם מכר חלק מבורר ללוקח כל שלא מכר כולו לא הוי ש"ר ודו"ק ועדיין צ"ע בזה לדינא:

סעיף האבל אם בא אחר ונטלו מבית הגזלן וכו'. נ"ב הנה מה שקשה ע"ז מן המשנה והדין בסי' שס"ח בהמציל מן הליסטין וביאור דברי הרמ"א בכאן ומה שיש בזה חילוקי דינים עיין בחיבורי על אהע"ז מהדורא וא"ו סי' מ"ז בתשובה לק' בריגל מה שכתבתי שם ודו"ק:

סעיף זמת והוריש הגזלה לבניו נ"ב עיין בחיבורי על חו"מ מהדורא ג' סי' נ"א בתשובתי להרב דק' לעשנוב שם פלפלתי הרבה בדין גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו וכמה חידושי דינים יצאו שם מזה עיי"ש. והנה בתשובתי לק' מאנאסערישץ בהשמטות לחיבורי טוב טעם ודעת הוכחתי מן הש"ס דב"ב דדוקא חלק פשיט לא הוי ברשות לוקח אבל חלק בכורה דמתנה קרי' רחמנא הוי רשות יורש כרשות לוקח והוי שנוי רשות ודוק עיי"ש. ועיין בחיבורי לאהע"ז מהדורא ט' סי' פ"א שם כתבנו חידוש דין השייך לכאן דאף דבפחות מש"פ א"צ להחזיר מ"מ אם תפס הנגזל דבר זה אינו חייב להחזיר להגזלן ופטור מלשלם אף לצאת י"ש שיכול לומר של דידי שקלתי עיי"ש בטעמו די"ל דהוא מן המועט מחלו גם י"ל נהי דבפחות מש"פ הגזלן פטור היינו מדינא אבל לצאת י"ש חייב וכל דחייב לצי"ש מהני תפיסה ודוק: