Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 37
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' בש"ך ס"ק א' נ"ב הנה הש"ך מפלפל אם נוגע כשר להעיד לחובה. והנה ראיתי בשו"ת צמח צדק סימן ל"ז שהאריך לפלפל בזה והביא דעות הראשונים בזה. וזה"ל הצמח צדק שם בד"ה אלא בתשו' הרא"ש וכו'. דאלת"ה קשה להבין דבריו כי הוא עצמו כתב בתשובה דסילוק מהני והיינו כשאין לו הנאה בעדותן וכו' עכ"ל הצ"צ. ואחרי המחילה מהדר גאונו לא דק בזה דמה ענין זה לזה הרי י"ל אם עתה עדיין הוי נוגע ופסול אם היה מעיד לזכות שוב פסול אף לחובה דהוי בכלל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וכיון דבטל לזכות בטל אף לחובה. אבל אם מסלק נפשו אם כן מעתה כשר בין לזכות בין לחובה לכך מהני סילוק. ובעיקר הדבר היה נראה לי לחלק וליישב דברי הפוסקים דלא סתרי אהדדי כיון דזה ידוע דבדין אינו בגדר עד פסול. וכ"כ האו"ת ס"ק א' וא"כ י"ל דהיכי דמהני סילוק כגון בפורע מס אז אין עליו תורת בע"ד כיון דאפשר בסילוק ומ"מ עד פסול הוי וכיון דיש לו חשש נגיעה אם אינו מסלק נפשו בזה שייך לומר עדות שבטלה מקנתה בטלה כולה ואינו נאמן אף לחובה אבל בדבר דל"ש בי' סילוק וא"כ א"א לו להעיד לזכות שוב הוי כבע"ד ואינו בגדר עד לכך ל"ש לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה בזה כשר להעיד לחובה. והנה האו"ת בס"ק כ"א הביא דברי תשובת הרא"ש הנ"צ ולא הביא דברי הצ"ל שדוחה ראיותיו ומפרש כוונת הרא"ש בע"א וגם הנתיבות סק"א לא הביא דבריו יעו"ש והנלפע"ד כתבתי. אמנם בעיקר פלפול הש"ך אם נוגע כשר לחובה הבאתי בחיבורי מכבר הוכחה ממקר' מלא בפ' וילך ממ"ש ואעיד' בם את השמים ואת הארץ מוכח דנוגע כשר לחובה דהרי לזכות אמרי' בפ"ק דע"ז דשמים וארץ נוגעין בעדותן הן ואעפ"כ כשרים לחובה אך יעוין בחיבורי עה"ת פ' וילך שנת תרי"א דחיתי ראי' זו ע"ש: שם (בסעי' א') נ"ב הנה גרסי' בש"ס ב"ב דמ"ג אמאי נוגעין בעדותן הם וכו' ובתוס' ד"ה מפני שמעמיד' בפני בע"ח וכו'. א"נ הכא מיירי אפי' במכיר בה שהיא שלו דליכא תרעומת וכו' קשה לי לפי תי' אמאי קאמר הש"ס אחריות דמאן אי אחריות דעלמא כ"ש דניחא לי' וכו' וקשה מאי פריך הרי קיי"ל בחו"מ סי' רכ"ה דאף אם קיבל עליו אחריות מ"מ היינו רק אם מוציאין ממנו בב"ד של ישראל אבל אם מוציאין ממנו באונס ע"י ב"ד נכרים א"צ לשלם מכח דדילמ' משקרי. וא"כ מכ"ש אם יודע הלוקח שהם עדי שקרים דאינו חייב לשלם לו דאין לך אונס גדול מזה. וא"כ מאי פריך כ"ש דניחא לי'. וממ"נ אי באינו מכיר בלא"ה פסול מכח תרעומ' ואי מיירי במכיר בע"כ שהודה תחלה שהוא מכיר וא"כ אף אם קבל אחריות דעלמ' נמי פטור מלשלם לו ומה פריך ואפשר דהתוס' לפי תירוצם זה אינם מפורשים כפי' הרשב"ם דאחריות דעלמ' היינו גזילה ואחריות דנפשי' היינו בע"ח רק הכוונה אחריות דעלמ' היינו אם יקחו ממנו אף באונס ואחריות דאתי מחמתו היינו אם באמת היא גזלה או חייב לבע"ח ובזה א"ש ודוק: שם (ס"א) נ"ב הנה יש לחקור דין חדש הנוגע בעדות ולא ידעו מן הנגיע' והעיד שקר אם עובר בלא יגיד או לא וכן במשביע איזה נוגע שיבא ויעיד אם חל עליו השבועה אם נשבע לשקר נלע"ד דודאי חל עליו השבועה כיון שבידו לסלק הנגיעה וכן אם העיד שקר עובר באם לא יגיד. והנה אף דהדבר פשוט לדעתי נ"ל להבי' ראי' מן הש"ס ממ"ש בפ"ד דשבועות דל"א דקאמר שם ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד לאפוקי מאי וכו'. ולמה לא קאמ' לאפוקי נוגע ובע"כ דדוק' כגון מלך או משחק בקובי' דאין ראוין לשום עדות או קרובים דאין ראוין מפאת עצמן ואין בידם לסלק הדבר בזה פטורין אבל בנוגע כיון דבידו לסלק הנגיעה חייב עליו ק"ש וממיל' עובר באל"י אם מעיד שקר וגם ממה דפריך שם בגמ' דל"ב ע"ב גבי היו שני כתי עדים וכו' אלא ראשונ' למה תתחייב הרי קיימ' שני' וכו' ולמה לא משני כגון שהיו' השניים נוגעין בשעת מעשה ואח"כ נסתלקו והוי סד"א כיון דבידם לסלק עצמן פטורים הראשונים קמ"ל דהשת' לא נסתלקו בע"כ דכה"ג נמי פשיט' כיון דביד הבע"ד להשביע השניים ואם לא השביעו איהו דאפסיד אנפשי' וזה ראי' ברורה ולא הצרכתי לכותבו רק ששמעתי שמבהיל א' כ' לק' קריסניפאלי בנדון השוחט דשם להיפוך לזה כתבתי כאן זה ודוק היטב. וע' בחיבורי לחו"מ סי' קע"א מהדור' ד' מ"ש כמה חילוקי דינים בסי' זה בענין גזברים אם יכולין להעיד ומ"ש בשם הכנה"ג סי' זה דבני העיר לאנשים שמאותה העיר יכולין להעיד ומה דאמרי' בזה דהוי. נוגעים היינו לאנשי עיר אחרת ע"ש: