Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 38
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סעיף א') עדים שהעידו בב"ד וכו' ואח"כ אמרו שקר העדנו נ"ב הנה נשאלתי מאת הרב ר"ח משה שור ממאניסטריטש וז"ל השאל"ב אחד שהוצי' ק"ס בח"י המוכר על מקום בהמ"ד דשם ובח"י ב' עדים כשרים ובא איש אחד והראה שטר שעבוד על מקום בהכ"נ הזה בח"י ב' עדים וטען שלא היה רשות למוכר למכרו ואחר כך נודע שהשיעבוד הזה הוא שקר מחמת שע"א הודה שזה שמנה ימים שחתם עצמו על השיעבוד ולא ראה ההלואה ובשטר השיעבוד נכתב הזמן קודם ב' שנים ועד השני הוא שותף עם בעל השעבוד במו"מ מה דינו עכת"ד השאלה והשבתי לדידי אין כאן מקום ספק דאינן נאמנים אפילו באין כ"י יוצא ממק"א דהרי משוו נפשייהו רשיעי. ובזה אפי' מיגו ל"מ ומכש"כ אם כ"י יוצא ממק"א דאינן נאמנין ואף שכ' רו"מ דהי' ניכר שהי' כתב חדש אם כי אין זה הוכחה גמורה אף גם אם הים הוכחה גמורה הרי אפשר שלפני ב' שנים קנו ממנו ויכולין לכתוב זמן הראשון ולכך השיעבוד בתקפו וגם העדים אין נפסלין עפ"י עצמן כיון דאאמע"ר ולענין הודאתן לחייב א"ע ממון שחתמו שקר. הנה אין זה דומה למ"ש בש"ס מכות באומר עדות שקר העדתי ובחו"מ סי' כ"ט וסי' ל"ח דכאן לא הפסידוהו ממון דהרי יכולין לטעון דעכ"פ יודעים שהוא חייב ממון לו. אך מ"מ זה אפסידוהו דזילי נכסי' שעשו ממנו מלוה בשטר לכך תליא בשומת ב"ד מה ששוה לעשות למלוה בשטר ממלוה ע"פ כעין שאיתא פ"ק דמכות גבי כתוב' דשמין טובת הנאה וכו' כנלפענ"ד נכון: עוד שם באותו סעיף נ"ב הנה דעת הרמב"ם דהיכי דהוי הכחש' והזמ' ביחד אינו הזמה והוי עדות שאילה"ז. והנה עלה בלבי הערה אחת דא"כ קשה בד"נ דבעינן התראה ובלא התראה לא מיקטל וא"כ אם העדים מעידין שהתרו הרי הוי עדות שאילה"ז שאם יזומן עמנו הייתם ממילא לא התרו בו והוי הכחשה והזמה יחד וצע"ג דהרי הם הבע"ד לענין התרא'. ובפרט אם אומרין העדים שלא היו שם עדים רק הם והתרו בו א"כ אם אומרין עמנו הייתם הוי הכחשה והזמה ביחד והוי עדות שאילה"ז ואפשר דדוק' עדות על גוף המעש' בעינן עדות שאתה יכול להזימ' אבל עדות על התרא' ל"ב עדות שאילה"ז וא"כ נהי שיאמרו עמנו הייתם ומוכחשין על התרא' מ"מ המעש' יכול להיות אמת והוי עדות שאילה"ז. שייך בהו דין הזמנה ועדיין צ"ע. והנה הלח"מ תמה על הרמב"ם הנ"ל מאין הוציא דין זה דהיכי דהוי הכחש' והזמה ביחד לא הוי הזמה ע"ש ואני תמה יותר דמוכח להיפוך בגמ' דמכות ד"ה דתנא שם במשנה אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו א"ע כיצד אמרו מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש אמרו להם האיך שהרי נהרג זה או ההורג הזה הי' עמנו באותו היום במקום פלוני וקשה למה לא אשמעינן רבותא יותר דאפי' אם מעידים אתם וההורג הי' עמנו נמי אין נהרגין ונדע זה מכש"כ אם מעידין על ההורג או על הנהרג לבדו שאין נהרגין גם הי"ל תחלה אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו א"ע בלבד ומדלא תני ל' מלבד מוכח דכל דהם מזימין ומעידין על גוף העדים אף שמעידים גם על ההורג נהרגין וכן מוכח אח"כ בגמ' אמר רבא באו שנים ואמרו בחד בשבתא הרג פלוני וכו' ולא עוד אפי' אמרו ע"ש הרג פלוני את הנפש נהרגין וכו' ומדלא קאמר הרג פלוני נפש אחד רק אמר בתרי בשבתא הרג פלוני את הנפש וגם מדקאמר בה"א הידוע' משמע דעל אותו נפש שמעידין הראשונים על חד בשבתא מעידים הם על תרי בשבתא וא"כ בזה הוי הכחש' והזמה ביחד דהרי אם מעידין שהרגו בתרי בשבתא או בע"ש ידעינן שלא הרגו בחד בשבתא ואעפי"כ נהרגין וצ"ע בזה וע' בחידושי לב"ק פרק מרובה דע"ד שם הבאתי ראי' לדברי הרמב"ם וע' בזה: והנה האו"ת בסי' זה הביא קושית המפרשי' על הרמב"ם דסובר דבמלקות ל"א כאשר זמם ולא כאשר עשה ואפי' אם נלקה האיש ג"כ מקיימים בעדים כאשר זמם ותמהו עליו מדוע יהי' כן ולפענ"ד א"ש מאד בפשיטות כי הנה במיתה כתיב קרא מפורש דיד העדים תהיה בו בראשונ' להמיתו ואף אם היו כמה כתי עדים כולם ידם תהי' בו בראשונה ולכך בזה גלי קרא דכאשר זמם ולא כאשר עשה היינו אם הזוממין בעצמם יעשו בו המשפט ל"ש בהם דין הזמה כיון דעשו מעשה ג"כ ולא הגדתן לבד וכן מורה דרשת חז"ל כאשר זמם ולא כאשר עשה והיינו דהם מעצמם עשו פטורין אבל בדין מלקות דאין העדים לוקין רק השליח ב"ד וכן בממון אין הם הגובין הממון רק בב"ד וסוף סוף העדים לא עשו רק הגדה שייך בהן דין הזמה והוי כאשר זמם דהם לא עשו רק ההגדה וז"ב ונכון בעזה"י: