סעיף ז' אבל אינו יכול לטעון להד"מ עיין בש"ך ס"ק י"ד וזה"ל מטע' שכתב הר' יונה כיון שניתנ' עדות זו להכשיר אלו מלאוהו בקרובים או בחזרת דברים עכ"ל. נ"ב לכאורה דבריו צ"ע שמה שניתן עדות זה להכשי' במלאוהו בקרובים הוי רק קודם שנראה פסולו בב"ד דאח"כ ל"מ כמ"ש לקמן. וא"כ הרי במוקדם ג"כ דעת הש"ך לעיל דכשר. אם כתב עליו קודם שנרא' לב"ד שלא ניתן לגבות רק מזמן זה. אך נרא' כוונת דבריו דהתם עדות זה שמעידין כמו שנכתב בשטר שנעשה הענין ביום פלוני זה לא ניתן להכשיר בשום ענין. שאף אם כתב עליו קודם שבא לב"ד שניתן לגבות מזמן זה כבר הוי שינוי מגוף העדות ופנים חדשות בא לכאן כאלו נעשה כאן שטר חדש מעתה. אבל עדות זה הנכתב בשטר מתחלה האיך שנעשה ביום פלוני. זה הוי שקר ולא אפשר להכשירו בשום ענין לכך א"א לגבות בו מב"ח בעדות זה שהוי בפסול אבל כאן הרי אין כאן שינוי בגוף העדו' ועדות זה ניתן להכשיר כמו שהוא עתה בלי שינוי בגוף עדותן כלל לכך כשר הוא לגבות ממנו אף שעדיין לא מלאוהו. וא"ש ונכון. ודו"ק היטב בזה כי הוא סברא נכונה וברורה:

סעיף י"ג אם נפסל ע"י חתימות הפסולים אם הכשרים זוכרים העדות ע"י ראיית השטר וכו' נ"ב עיין בסמ"ע והש"ך ועיין בחיבורי לאהע"ז מהדורא וי"ו סי' צ"ח מ"ש בתשובה לק' הרימלוב ליישב דעת הפוסקים. והעליתי דהיכי דהוי השטר מדעת המלוה והזוכה אז כיון דמרצונו נצטרפו יחד בטל לגמרי ואינו יכול לחזור ולהגיד בפ"ע אבל אם חתמו שלא מדעת המלוה והזוכה אז בע"כ שנצטרפו כדי לבטל השטר דהוי כמאן דליתא. אבל לא בטל גוף העדות כיון דלא הוי ראי' והגדה ע"ש והוא נכון בסברא בעזה"י. גם כתבנו שם לחקור אם במילי דרבנן דלא בעי עדות רק מדרבנן אם אמרינן נמי בנמצא אחד מהם קא"פ בטלי כולם עייש"ה: