(סעי' א') שליש בזמן ששלישותו בידו נאמן וכו'. נ"ב נשאלתי בשליש שהי' מושלש בידו שט"ח ונמצא כתוב אצלו כתב מיוחד שעל תנאי כו"כ הושלש בידו וכעת טוען השליש היפך הכתב ואומר שמה שכתב כך וכך היינו בזמן דכבר לא הי' זוכר על מה הושלש בידו וטעה ונדמה לו שהושלש ע"ת כך וכך. וכעת נזכר שאיני זוכר על איזה אופן הושלש בידו ונשאלתי אם נאמן או לא. וזה אשר השבתי דנראה דאינו נאמן ל"מ אם לית ליה מגו כגון שראוהו בידו הכתב טרם שנפל מחלוקת ביניהם פשיטא דאינו נאמן לומר דבשעה שכתב זה לא הי' זוכר הדבר. דאין אדם משים א"ע רשע. ואם לא הי' נזכר האיך כתבו. ולכך אינו נאמן אף גם אם הי' לו מגו דהי' יכול להטמין הש"ש לגמרי ולומר להד"מ שלא כתבו אעפ"כ אם מודה ומראה שכתבו וטוען שכתבו בשעה שאינו זוכר דא"נ במגו דאאמע"ר אפי' במגו כדמוכח מפ"ב דב"מ באנוסים היינו מחמת ממון וכו'. וא"כ ה"נ ודאי אם הי' האמת כדבריו שכתבו בשעה שאינו זוכר נעש' רשע שהאיך כתב לעדות דבר שאינו זוכר ואולי היום ולמחר ימות ויבא הדבר לידי יורשיו ויסמכו על כתב זה כדת וכדין וא"כ כיון דנעשה רשע ואאמע"ר לכך אפילו במגו א"נ להכחיש כתב השלישית לומר שכתבו בשעה שלא זכר רק על הכתב אנו דנין וזה ברור ונכון לדעתי בלי ספק: שם ס"א שליש בזמן ששלישיתו בידו. נ"ב עיין בש"ך סק"ג מ"ש בשם הרשב"א ועיין באהע"ז סימן קע"ג ס"י דבהתנה תנאי וחזר והתנה תנאי אחר ונראין כסותרין הדברים משם לכאן ועי' בחיבורי על אהע"ז במהדורא ד' שם כתבנו מזה בסימן קמ"ג: