(סעיף א') והוא שיכתוב שובר על גביו ממה שנפרע. נ"ב עיין בש"ך מה שהשיג ע"ז דע"י שובר או שנכתב ע"ג מהני ואין איסור בדבר והנה המעיין בפרש"י במס' שבת דע"ח גבי הוציא שטר פרוע מבואר שם בפרש"י דאף בכתיבת השובר יש איסור וכן מוכח לפענ"ד מגוף הסוגיא שם דקאמר דפליגי רבנן ור"י אם מותר להשהות שטר פרוע. דרבנן ס"ל דאסור להשהות שטר פרוע לכך פטור עיי"ש. ואם איתא דע"י שכותב ע"ג מותר להשהות א"כ אף לרבנן נצרך לו לצור ע"פ צליחותו. ואף דאסור להשהותו הרי יש לו תקנה לכתוב על גביו א"ו דאם אסור אפילו לכתוב ע"ג לא מהני וצ"ע. ואפשר לדחות ראי' זו דס"ל דהתם כיון דשבת הוא וא"י לכתוב עליו א"כ כיון דכל שעה ושעה עובר על אל תשכן באהלך עולה א"כ צריך הוא להחזירו ללוה תיכף בשבת ואין רשאי להמתין עד יום חול לכתוב עליו. אך אם כותב עליו תיכף מכאן ולהבא מותר להשהותו. ואף דבשבת הוי השטר מוקצה וא"א להחזירו ללוה. מ"מ השתא שהמלוה מוציאו כבר הוא בידו וקיי"ל דמוקצה דכל זמן דהוא בידו מותר להוליכו למקום שירצה. וא"כ כיון שהוא בידו חייב הוא להחזיר היום תיכף ללוה ושוב א"צ לו עוד דא"א עוד להשתמש בו ולכך פטרו רבנן וא"ש. אך עכ"פ מדברי רש"י יש ראי' שפיר וגם מגוף הש"ס אי נימא דצורך מצוה נחשב צורך. א"כ ממ"נ אם אינו מחיוב להחזיר היום השטר ללוה נצרך לו השטר שבמוצאי שבת יכתוב עליו ואז יהיה מותר להשתמש בו. ואם מחויב היא להחזירו תיכף א"כ תו הוי הוצא' צורך לקיום המצוה ויהיה מטעם זה חייב. מיהו י"ל דצורך מצוה דרבנן לא תיקון להתחייב עליו מה"ת. אך עדיין יש לומר ממ"נ חייב עליו דאם אזלינן בתר דרבנן הרי הוי צורך מצוה תיקון וצורך. ואם בתר דאורייתא דלא הוה זה מצוה שוב ראוי להשתמש בו וחייב עלה מכח דראוי לצור ולכך חייב ממ"נ. וע' בתוס' במס' שבת בפ' האורג דק"ו גבי מקלקל בחבורה דפליגי שם רש"י ותוס' אם צורך מצוה חשוב תיקון. ובתוס' פ"ק דפסחים ובפ"ק דכתובות ע"ש עכ"פ מפרש"י ודאי מוכח דלא כהש"ך. ודו"ק היטב. שוב הגיע לידי ספר שער המשפט וראיתי שהרגיש בפרש"י הנ"ל אך ביתר הדברים לא הרגיש כלל ע"ש: