Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף ז בהג"ה וי"א דבשונאו ממש דהיינו שלא דיבר עמו ג' ימים נ"ב עיין בתשובתי ליו"ד מהדורא וא"ו ובתשובה לק' סטאניסלאב קנה מקומו ביו"ד סימן א' מה שכתבתי שם דבזה"ז דשכיחי המדברים אחד בפה ואחד בלב. והותרה הרצועה לדבר שקר בזה כל דניכר דהוי שונאו ממש אף דמדבר עמו הוי שונאו ממש ופסול לדינו יעו"ש ע"כ:
סעיף ט מתחלה יש לבאר איזה לשונות בלשון הב"י שם מ"ש ולישנא דלא לידון הכי דייק וכו'. וצ"ע דבריו דהרי גם דעת הטור הוי כן שכתב ואם אינו אוהבו ושונאו כ"כ אין לדונו לכתחלה א"כ מה ראיה מלשון לא לידן לכתחלה לדעת הרמב"ם גם מ"ש הב"י דהרמב"ם פליג על הטור בתרתי ולכל הפחות בחדא אין הדבר מובן דהאיך הוי בתרתי דממ"נ אם נפרש הרמב"ם הכל לכתחלה אמר אם כן לא פליג עם הטור רק באוהב ושונא ממש שלא דיבר עמו דלהטור בדעבד אין דינו דין ולהרמב"ם תמיד דינו דין אבל באינו אוהב ושונא ממש דלהטור מהני בדעבד. ולהרמב"ם לא מהני. ואם נפרש דהרמב"ם לא מיירי מענין דעבד ולא כללם הרמב"ם רק לענין לכתחלה ומדעבד לא מיירי רק ס"ל לחלק בין אם הוא אוהבו ושונאו ממש או לא. א"כ אין כאן מחלוקת כלל בין הטור והרמב"ם ואיך כת' דפליגי בתרתי ולכה"פ בחדא ואין לדבריו הבנה לכאורה אך נראה ביאור דבריו עפמ"ש הב"י לקמן בסי' ט' סק"ד ומ"ש ולא שוחד וכו' אבל מדברי הרמב"ם בפכ"ג מה' סנהדרין נראה דמדינא נמי תפס לי וכו' ולכאורה דבריו צ"ע שהרי הטור נמי כתב בסימן זיין דלא לידון למאן דרחים. וכו' א"כ י"ל נמי דלכתחלה מיפסלי א"כ סתרי דבריו לפי הבנת הב"י דבסי' זיי"ן ס"ל דלכתחלה מפסלי ובסי' טי"ת ס"ל דהוי רק ממדת חסידות וצ"ל דס"ל להב"י דגם מ"ש הטור בס"ז דלא לידון אנשי היינו רק ממדות חסידות שיהיה נמנע הדיין בעצמו מלדונו ולא שיהיה נפסל לכתחלה אף אם רוצה לדון שיהיה הבע"ד יכול לפוסלו. וראיה ממ"ש הטור תחלה דאם רצה הבע"ד לפוסלו מלדונו צריך להביא עדים שלא דיבר עמו ג"י מתוך איבה. וקשה כיון דהטור מיירי לענין לכתחלה כמשמעות לשונו שכ' שהבע"ד רוצה לפוסלו מלדונו א"כ למ"ל ראיה שלא דיבר ג"י מתוך איבה אף אם מביא ראיה רק ששונאו כך נמי פסול לכתחלה כמ"ש הטור אח"כ. א"ו אח"כ מיירי הטור רק ממדות חסידות אם הדיין בעצמו רשאי לעשות כן. ע"ז כ' דהדיין בעצמו אין לו לדון לכתחלה וכו'. אבל אם הדיין רוצה שהבע"ד יפסלנו אין בידו לפוסלו. אבל אם הבע"ד רוצה לפוסלו אז בעינן ראיה שלא דיבר עמו ג"י מתוך איבה ולכך שפיר כ' הב"י דהרמב"ם פליג בתרתי דס"ל גם בלא דיבר עמו ג"י מתוך איבה נמי בדיעבד דינו דין וגם באינו אוהבו ושונאו ממש פסול לדין לכתחלה ויכול הבע"ד לפוסלו אם כן חולק בתרתי ולכך כתב דלכה"פ אף אם נפרש דהרמב"ם לא מיירי לענין דיעבד וי"ל דיעבד מחלק נמי בין שונאו ממש או לא עכ"פ בזה פליג. דהרמב"ם ס"ל אף באין שונאו ממש או אוהבו ממש פסול לכתחלה ויכול הבע"ד לפוסלו. והטור ס"ל דהוי בזה רק מידות חסידות והרמב"ם פוסלו ממש וכמ"ש הבית יוסף בשיטה ט' בשם הרמב"ם. וזה נרא' כוונת הב"י על נכון ודוק. וע' בש"ך סי' זיין ס"ה סק"ה מ"ש אף אם ראהו בשבת ויו"ט אינו נעשה דיין. והש"ך כ' וצ"ע ולכאור' היה נראה דדין זה תלוי במה דפליגו ר"מ ור"י בפ"ב דסוכה בעשאה בראש הגמל ובראש האילן וכו' דר"מ ס"ל דבתר דאורייתא אזלינן. וכיון דמה"ת כשרה נקרא ראויה לשבעה. ור"י ס"ל דבתר דרבנן אזלינן ולא הוי ראויה לשבעה. וכבר ידוע דרוב הפוסקים פסקו כר"מ דבתר של תורה אזלינן וכתבנו בחידושינו במק"א דאף דקיי"ל גבי שבועות העדות דלאפוקי משחק בקובי' אזלינן בתר דרבנן היינו דשבועת העדות תליא באם יכולו לפסול את העדו' אם נוצי' ממון על פיהם או לא. לכך כיון דעכ"פ פסולין מדרבנן ואם כן לא יוציאו ממון בעדותן לכך אזלינן בתר דרבנן. אבל בסוכה דתלי' רק בראייה לשבעה ולכך בזה אזלינן בתר של תורה. וכיון דמה"ת כשר הוי ראוי לשבע' ולכך ה"נ אם נקרא עד או לא בזה שפיר דמיא להתם ואזלינן בתר ד"ת. וכיון דמה"ת הוי זמן דין ולא הוי מה"ת שם עד עליו רק דיין ולכך בזה אזלינן בתר דין תורה ולא הוי שם עד עליו. ולכך נראה העיקר כדעת הש"ך בזה. ואף דהשעה"מ מביא בפ"ה מה' סוכה יש פוסקים דקיי"ל מ"מ הרי אף להני דס"ל דבתר דרבנן אזלי' הוי רק פסול דרבנן. ובזה ודאי כדאי לסמוך על הני פוסקים. ובפרט דרוב הפוסקים ס"ל כן. והכי קיי"ל בפשיטות בש"ע או"ח ה' סוכה. ולכך הכא נמי אזלינן בתר דאורייתא. ואין פנאי להאריך בזה. אולי יזכני ה' בזמן אחר לבאר יותר בזה ויש לעיין בזה בדרכי האו"ת כאן ואדבר במק"א אי"ה: שם סעיף ט ' כל הפסולין להעד מחמת קורבה או עביר' נ"ב נלפענ"ד דלאו דוקא. אולי דה"ה נמי אלם דפסול להעד לכ"ע מפי כתבו כמ"ש לקמן סי' כ"ח פסול נמי לדין אף שהוא יכול לגלות דעתו בכתב מ"מ כיון דאיתקש עדים לדיינים שמה שפסול בעדים פסול בדייני' ה"ה נמי בזה דבעינן שיהי' הדיין ראוי להגיד דעתו בע"פ ולא בכתב. ועוד כיון דכתי' על פיהם יהי' כל ריב וכל נגע אם כן כמו דדרשינן גבי עדים מפיה' ולא מפ"כ. ומה"ט אתמעט אלם לכ"ע. כן ה"נ דכתי' על פיהם יהי' כל ריב וכל נגע בעינן נהי שיהיה הדין ראוי להיות נגמר מפיהם ולא מפ"כ ולכך אלם פסול לכ"ע ואף אם אינן אלמים אם הגידו הפס"ד בכתב יהיה תלוי בפלוגת' המבוא' בסי' כ"ח גבי עדים דלאותן הפסולין אף בראוי' להגיד ה"נ לא נחשב הגדה דכתב הגדה להנך דברי' דבעי' גמר דין רק נחשב עדיין כאילו לא נגמר הדין ומה שב"ד יכול לכתו' בלי מצות הלוה היינו מטעמא אחרינא דהפקר ב"ד הפקר וכו'. אבל לולי זה לא הוי הגדתן בכתב הגדה. ולכך היכא דבעינן נגמר הדין כגון בקא"פ וכדומ' אם העידו בכת' לא בע"פ לא נחשב עדיין נגמ' הדין להנך דס"ל בעדות כן ואלם פסול לכ"ע כנלפענ"ד ודו"ק: