Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות וכו' נ"ב עיין בב"ש ס"ק א' וא"כ אפשר דמקיים לערב אל תנח במקום שהולך וכו' ולפענ"ד נראה דלק"מ ע"פ מה שמבואר לקמן בש"ע (סימן צ') דאסור לאדם לישא אשה במדינ' זו ויקח אשה במדינ' וכו' משום נמצא אח נושא אחותו ומשמע דמדינ' היינו רק עיר נקרא מדינה בלשון הרמב"ם כמ"ש הסמ"ע בסי' רצ"ב וכ"מ בש"ס במה שמקש' מרב וכו' ואי נימא דמדינ' דוקא שם מדינ' בכללה נימא דרב נשא אשה באותה מדינה בעיר אחרת וע"כ דאף זה אסור וא"כ היאך יכול לקיים לערב אל תנח במקום שהולך והתנא נקט סתם משמע כל התלמידים אף דלא פקיע שמייהו ומוכח הרמב"ם שפיר דינו אבל פ"ו יכול להיות שקיים כן נראה פשוט וא"ש וק"ל. והנה נסתפקתי במי שגידל יתום ויתומה בתוך ביתו אם נחשב זה קיום פ"ו כיון דאחז"ל המגדל יתום ויתומ' בתוך ביתו מעלה עליו כאלו ילדו א"כ יש לומר דהוי נמי כאלו קיים פ"ו או עכ"פ אינו דומה לולד ממש ולא קיים בזה פ"ו ולכאור' נרא' דזה תלוי בפלוגתת הדריש' עם הט"ז ביו"ד (סימן רמ"ב) דדעת הדריש' דכל מקום דנאמר כאלו אין המוקש שוה אל מי שמקיש לו והט"ז חולק דהוא שוה ממש ולכך ה"נ להדריש' כיון דאינו שוה ממש ולכך נהי דאמרי' דהוי כאלו ילדו מ"מ אינו לידה ממש ואינו יוצא בה ידי פ"ו אבל להט"ז שהוא שוה ממש אז יוצא בה ידי פ"ו מיהו אף להדריש' מ"מ הוי רק אם לא הוליד כלל אבל אם הוליד ומתו וגידל יתום ויתומה ודאי קיים פ"ו דממ"נ אם בעינן לידה הרי הוליד ממש ואף דלא גדלם הרי הגדיל יתום ויתומה ונהי דלא הוליד עכ"פ גידל ויוצא ממ"נ כן נראה לי נכון לדינא ודו"ק:
סעיף ג' ומיהו אם עוסק בתור' וכו' מותר להתאחר וכו' נ"ב עיין בב"ש שכתב דאין קצבה לזה ורשאי לאחר כמה דבעי ולפ"ז נראה דמכ"ש אם נושא אשה שאינה בת בנים ויודע דבזה לא יטרד מלימודו ואם ישא אשה בת בנים יצטרך ליטרוד מלימודו דמותר נמי לעשות כן וכ"ש היא דמה לישב בלי אשה כלל דיש עוד צד חשש עבירה והוי תרתי ביטול פ"ו וחשש עבירה ומותר מכ"ש אם נושא אינה בת בנים דליכא חשש עבירה רק ביטול פ"ו אם בזה לא יבטל מלימודו ובזה יבטל דמותר ומכ"ש אם הוא מרגיש בנפשו לפי כוחו שאינו ראוי להוליד דיכול לישא אשה שאינה בת בנים ובמ"ש הנ"י והובא ברמ"א אח"כ בסעיף ח' ואף דשם מיירי רק לענין לשבת דהוי רק דרבנן מ"מ נראה דאין לחלק בזה כיון דאומדנא מלתא ואזלינן בכמה דוכתא באסורין בתר אומדנא א"כ ה"נ מהני זה לענין דאורייתא ג"כ כנלפע"ד ברור בזה ודו"ק:
באותו סעיף בהג"ה ואפילו בנשא אשה וכו' נ"ב עיין בתשובתי ל"ק באטשאן קנה מקומה ביו"ד הל' תערובות סימן ק"ה בחיבורי טטו"ד מהדורא ז' שלי שם כתבתי דאף המתירין חרגמ"ה בשהא עשר שנים היינו רק אם נשא הבעל שכמותו כגון בחור לבתול' וכדומ' שהם שוין בשנים אבל אם בחור נשא זקנה או עכ"פ באה בשנים הרבה ממנו לכ"ע אין מתירין לו חרגמ"ה כיון דעשה בפשיעה ונשא זקנה ממנו ולא קיים מאמר חז"ל כלך אצל שכמותך יע"ש ודו"ק היטב:
סעיף י' ר"ג החרים וכו' נ"ב הנה ראיתי בס' ישועת יעקב הביא דברי הרשב"א בקדושין פרק האומר דמח"ל ילפי' לכל קדושין דעביד מהני וע' בחו"מ סי' קצ"ח במהדורא ד' שלי הנקרא משפט צדק מ"ש בזה לענין קניות קרקע ייע"ש ולכאור' מוכח מדברי התוס' להיפוך בתמורה (ד' ו' ע"א) שהקשו שם למה לא קאמר דנ"מ בין אביי ורבא בנשבע שלא לגרש וכו' ולפי דברי הרשב"א י"ל כיון דדרשי' ויצאה והיתה א"כ אם בקדושין הוי עביד מהני ה"ה בגירושין ומה בע"כ דלא ס"ל כן הן אמת כדבריהם מוכח מן הש"ס שם דאל"כ מה פריך שם הש"ס לרבא מאונס שגירש ומה פריך נימא דשאני התם דילפי' גירושין מקדושין דעביד מהני ובע"כ יהי' מוכח דבגרושין ראוי לומר עביד לא מהני ובע"כ מוכח דגם בקדושין יש מה דאמרי' בי' עביד לא מהני מיהו באמת אין ראי' מן הש"ס שם דהרי לא פריך לרבא רק דלמה לא לקי אבל אם הגט אינו בטל לא פריך כלל ואדרבא בדברינו יתישב קושיות התוס' שם כיון דלא מהני הגרושין לחייב עלה משום אשת איש וכו' ולפמ"ש יהי' א"ש דודאי לענין גוף הגרושין ילפינן מקדושין דהגרושין חלין רק דפריך בשלמא לאביי לא לקי כיון דלא אהני מעשיו לגמרי דהרי צריך להחזיר אבל לרבא נהי דלא אהני מעשיו לגמרי מ"מ ילקה דעובר אמימר' דרחמנ' וא"כ אדרב' מקושיות התוס' יהי' ראי' להרשב"א אך מדברי התוס' יהי' מוכח דלא ס"ל כן וא"כ דין זה במחלוקת שני' ואין פנאי להאריך יותר אולי יזכיני ד' בזמן אחר לבאר יותר ודו"ק היטב. והנה בדין אם שולח גט לאשתו אם מותר לישא אשה טרם שנודע לו אם הגיע לידם הנה פלפל בזה הנו"ב בתשו' בדין אם אמרי' חזקה שע"ש או לא וכבר כתבתי אנכי ג"כ בזה. והנה כעת הי' נרא' לי לצרף היתר חדש מה שמצאתי בתשובת מח"א הל' שלוחין סי' כ"א שרוצה לומר דאף למ"ד דלא אמרי' חזקה שע"ש מ"מ אם השליח אומר שיעש' דבר זה אזי יכול לסמוך עליו מכח שארית ישראל לא יעשו עולה וא"כ לפ"ז י"ל ה"נ בגט כיון דהמנהג הוא ומפורש בש"ע הל' גיטין דמקבלין קנין מן השליח שגומר בלבו להיות שליח א"כ יש כאן אמירה ומעש' מן השליח א"כ מהני אף למ"ד דלא אמרי' חזקה שע"ש ואף דבגט אין הדבר ביד השליח דדלמא לא תרצה לקבל' מ"מ י"ל אם האשה מתחיל' נתרצית לקבל גט א"כ י"ל בה עצמה נמי הך חזקה דשארית ישראל לא יעשו עולה ומן הסתם תקבל' הגט מיהו באמת דברי מהראנ"ח תמוהין לי דאם כסברתו מה פריך הש"ס בערובין (ד' ל"ב ע"א) למ"ד דלא אמרי' חזקה שע"ש מבריית' דהאומר לחברו לקוט לך תאינים ופלוגת' דרבי ורשב"ג ומהו פריך הרי התם הבעה"ב מתחיל עמו לומר לו לקוט לך תאנים וא"כ י"ל התם שאני דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא יתן לו דבר שאינו מתוקן כיון דאז הוי הוא המדבר לו ללקוט ומה ראי' הוי מזה לדין אם המשלח אומר לשליח והשליח אינו אומר כלום לכך דבריו צ"ע וגם לפי דבריו שם הרי הוא בעצמו מחלק בין היכי דאפשר שיעשנו המשלח ע"י אחר או לא וא"כ ה"נ בגט הרי אפשר שישלח לה גט ע"י אחר ומה שהביא ראי' המח"א מפסחים ופרק הזהב ומה שהקש' מקדושין פ"ב דאביי ורבא לא ס"ל הך סברא דשארית ישראל וכו' נרא' דא"ש דהחילוק הוי כעין מה דאמרי' בעלמ' שמא מת לא חיישי' שמא ימות חיישי' דעל להבא לא שייך לאוקמ' אחזק' נהי דמשם אין ראי' גמורה דהתם סופו למות מ"מ כדמות ראי' הוי דיש לחלק בחזק' בין אם הוי הספק אם כבר נעשה ובין אם הוי הספק שמא יהי' נעשה אח"כ כן ה"נ בזה י"ל דודאי היכי דעיקר הספק תלוי באם כבר נעשה המעש' אי לא בזה כיון דכל דבר ראוי לאוקמא בחזקת שלא נעשה מעשה כידוע לכך זה אלים מחזקה דשארית ישראל וכו' ולכך לא סמכי' ע"ז לקולא אבל היכי דהספק הוי אם יהי' נעשה אח"כ בזה שפיר סמכי' על הך חזקה דשארית ישראל וכו' ומן הסתם יעשה כן ולכך א"ש דהתם לשחוט על היושב בבית האסורין דהוי הספק על להבא אם יוציאנו אח"כ בזה סומכין על שארית ישראל וכו' וכן בפ' הזהב דהבטיח ליתן לו מתנה דבן לוי רשאי לעשותו מעשר והנה כעת ודאי לא נתן לו רק שיסמוך דיתן לו אח"כ בזה יכול לסמוך על חזקה זו ולעשותו מעשר דבודאי יתן לו אבל בקדושין דהוי הספק אם כבר נתרצ' או לא בזה לא סמכי' על חזקה זו וכן בערובין באמר לו לקוט לך כלכלה תאינים בשעה שרוצה לאכול הוי הספק אם כבר עשרן לא סמכי' על הך חזקה דשארית ישראל וכו' וז"ב ונכון בסברא בעזה"י וא"כ ה"ה בגט דהוי הספק אם כבר נתן לה הגט דכל עד שלא נתן לה אסור לישא אשה אף דסופו ליתן לה לכך בזה לא מהני הך חזקה דשארית ישראל להיות מותר לישא אשה אף שהוא והשליח אמרו בפי' שיעשו כן וז"ב לפענ"ד לדינא ודו"ק היטב:
באותו סעיף בהג"ה אמנם יש חולקים וכו' נ"ב עיין מ"ש בתשובה ל"ק חארסען קנה מקומה באהע"ז סימן קי"ט שם כתבתי דאין ראי' כלל מהנ"י פרק הבע"י דיש חולקין בזה ייע"ש מ"ש בכוונת דברי הרשב"א שהביא הנ"י פרק הבע"י ייע"ש וע' בחידושי מהרלנ"ח בהגהות הטור עיי"ש ודו"ק:
סעיף י' י"א מי שנשתמדה אשתו וכו' נ"ב מה שקשה על דברי הרמ"א מסימן ק"מ עיין במהדורא ה' שלי בתשובתי ל"ק טרנפאל קנה מקומה בהל' כתובות סימן קט"ו מ"ש ליישב על נכון גם בדברי האבני מלואים מה שמצא היתר על פי דברי הרשב"א כתבנו שם דליתי' ייע"ש בעזה"י ודוק:
באותו סעיף י' בהג"ה מי שנשתמד' אשתו מזכה לה גט וכו' נ"ב הנה ראיתי בס' אבני מילואים שהביא ראי' להיתר לזכות גט למומרת ממ"ש הרשב"א בחידושנו בפ"ק דקידושין דכ"ג דבמה ודהוי זכות גמור אפי' עומד וצווח לא מהני דבטלה דעתו אצל כל אדם עיי"ש והנה לכאור' יש ראי' להרשב"א ממ"ש בסוף פ"ב דעירובין דכ"ו ע"ב במה דמיבעי' לר"א אי אמר לא מבטלינא ולרבנן אי אמר מבטלינא מהו כו' וקשה בין לרבנן בין לר"א דלו יהא דטעמא דכ"א דבית בלי חצר לא עבידי אנשי דדיירי מ"מ הרי הוא עומד וצועק לא מבטלינא וכן להיפוך לרבנן דנהי דלו יהי' דטעמייהו הוי מכח דלא עביד אינש דמסליק נפשיה מההוא ביתא לגמרי מ"מ הרי הוא אומר דמבטלינא ומסלק נפשיה לגמרי והנה רש"י פירש מכח דבטלה דעתו אצל כל אדם ובאמת הוא דבר שאין לו טעם הן אמת דמצינו טעם זה בפ"ג דפסחים גבי הנח לכותח הבבלי וכו' אבל התם א"ש דהתם לענין חיוב עונש על אכילת איסור בעינן שיהי' חשוב לכל אדם דהרי לכך אינו חייב רק בכזית ופחות מכזית פטור אף דחזי' דלהאוכל הזה חשוב אף כ"ש דהרי אכלו מ"מ פטור כיון דאינו חשוב לכל ה"נ אם המאכל בכלל אין דרך לאכלו כך אף שהוא אכלו אין בו חשיבות לחייב עליו אבל לענין הקנאת ממון זה ביד המקנה תלוי ומה בכך דדעת כל אדם אינו כן והנה לרבנן באומר מבטלינא א"ש דיהי' מזה ראי' למ"ש בתשו' להל' קדושין סימן למ"ד [והוא בחיבורי מהדורא וא"ו על אהע"ז סי' כ"א] דבקנין ממון בעי' פיו ולבו שווין והיכי דהוי אומדנא דמוכח דלא גמר והקנה לא מהני אמירתו בפה להיפוך עיי"ש וכן כתבתי בתשו' להל' פסח ל"ק לינטעוויץ בחיבורי לאו"ח חלק צ"ה בסימן תמ"ח עיי"ש וא"כ ה"נ נהי דאמר מבטלינא כיון דהוי אומדינ' להיפוך דאינו גומר ומבטל בלבו לא מהני אבל להיפוך קשה לר"א אי אמר לא מבטלינ' מה בכך אם בלבו אמרי' דגומר ומבטל הרי בפיו אומר שאינו מבטל והרי עומד וצועק שאינו מבטל ואינו מקנה להם רשותו אלא וודאי בע"כ כדברי הרשב"א דהיכי דהוי זכות גמור אפי' עומד וצועק להיפוך לא מהני אפי' בקנין ממון ואף דהרשב"א תברי' לגזיזיה שם ממ"ש בש"ס בהגדילו יכולין למחות מ"מ י"ל התם לא הוי זכות גמור די"ל בהפקיר' ניחא לי' אבל היכי דהוי זכות גמור לא מהני אף שצועק להיפוך ודו"ק: