סעיף י' לא ישא אדם וכו' ואם הודיע וכו' נ"ב ע' בב"ש שלכך כתבו הטור בשם הרמב"ם די"ל דלפי מסקנת הש"ס דיחוד הוי מייחדי נדמה זה ייע"ש ומה שיצא להרמב"ם באמת כן נרא' דהוא מן הש"ס ביומא (ד' י"ג ע"ב) גבי אשה אחרת מתקינין לו דמסיק שם הש"ס דכנס' ומגרש לה וקשה איך נושא לכתחל' אשה ודעתו לגרש' הרי זה אסור הוא ובפרט דשם בעינן חופה ממש דבלא"ה לא הוי ביתו וכמ"ש בש"ס שם וחופ' בעי' שתהיה ראויה לביא' וכאן אינה ראוי' לביא' כיון דדעתו לגרש' ואסור לו לבא עלי' ואין לומר דמכח מעלת יו"כ לתקן את העבוד' לא העמידו בזה חז"ל את דבריהם דא"כ ל"ל התקנות הללו טפי הי' נכון שאם תמות אשתו ביו"כ ישא אותה אז כמפורש בירושלמי באמת ובע"כ שהש"ס דילן סובר שגם בזה העמידו חז"ל דבריהם ואם לא העמידו טפי הו"ל להתיר לקדשה ביו"כ ויש עוד צד להתיר דאין שבות במקדש גם לא יצטרך לפסול בתולת בת ישראל בכל שנה מהכהונ' וכמ"ש הש"א בתשובותיו לנדון דידי' ואם ס"ל להש"ס דילן שאעפ"כ העמידו חז"ל לדבריהם כיון שאפשר לעשות דרך היתר ממש לכונס' ולגרש' מוכח מזה דהכניסה אין בה שום איסור דרבנן כלל ואמאי אסור לישא אשה מדעת' לגרש' אלא ודאי כשמודיע לה והיא מסכמת אין איסור בדבר כלל והוא הוכח' ברור' וע' בחידושי מ"ש בסוגיות הש"ס שם ובביאור דעת הרמב"ם ודוק היטב:

סעיף יא לא ישא אדם אשה וכו' נ"ב עי' מ"ש בתשו' בזה ל"ק בערימלייא במדינת רוססיא קנה מקומ' באה"ע הל' גיטין סימן קל"ד דרך אגב במהדורא ד' שלי ייע"ש ודו"ק: