Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 120
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ס"א הגט צריך שיכתבנו הבעל וכו' נ"ב עיין בתורת גיטין בדין אם אבי הבעל נתן שכר הסופר ועיין מ"ש בזה בתשובה ל"ק זלאטיפאלייא במהדורא ה' שלי על אהע"ז סימן קנ"ו ועיי"ש שהכרעתי דלא כהתו"ג עיי"ש ודוק:
באותו סעיף לכך נהגו כשהבעל מצוי שנותן לו הסופר הקלף והדיו וכו' במתנה קודם כתיבה נ"ב הנה ראיתי בס' מר"א ה"ל זכיה ומתנה סימן כ"ו שהעיר בסופר המקנה לבעל הכלי כתיבה ואחר הגט הוא חוזר אותו להסופר אבל אינו מקנה לו ונהי דהסופר מסתמא הוי כוונתו במתנה ע"מ להחזיר מ"מ הרי במתנה עמ"ל בעינן שיחזור ויקנה לו והבעל אינו יודע שצריך לחזור ולהקנות לו ומחזיר לו כך ומצדד שם להתיר מכח מחילה בטעות הוי מחילה ופלפל שם אם גם בתפס מקודם אם מהני מחילה בטעות ואח"כ צידד להתיר מכח יאוש דעכ"פ הבעלים מתייאשים והוי יאוש וש"ר ביד מי שיחזור הסופר ויקנה לו עיי"ש בארוכה והנה מ"ש דהוי יאוש וש"ר הוא למותר כיון דבהתירא אתי לידו ודוקא בגזילה ובגניבה דבאיסורא אתי לידו לא מהני יאוש וש"ר אבל היכא דבהתירא אתי לידיה כמו באבדה קנה ביאוש לבד וה"ה בזה מיהו י"ל כיון דזה אינו מכוין לקנות והוי כעודר בנכסי הגר וסבר דשלו הוא דלא קנה הוא לכך הוצרך לש"ר דשם הבעלים מכווין לקנותם ובהכי א"ש מה שיש להעיר עוד בדבריו דהאיך כתב דהוי ש"ר הרי כיון דכתב המח"א בעצמו דנתינת הסופר הוי רק עמ"ל א"כ מנ"ל דזה נחשב ש"ר דילמא ש"ר לא הוי רק אם נותן לחלוטין ולא ע"מ להחזיר והרי דעת הרשב"ם דאפי' במוכר באחריות לא הוי ש"ר ונהי דהש"ך חילק בזה מ"מ בזה דהוי רק עמ"ל מנ"ל דזה הוי ש"ר וכמדומה לי שכבר כתבתי במק"א אם נחשב מתנה עמ"ל ש"ר ועכ"פ האיך כתב המח"א זאת בפשוטות ולפמ"ש א"ש דנהי דלא נחשב ש"ר ממש כיון דעכ"פ מכוין לקנותו קנהו ביאוש לבד דכאן די ביאוש לבד ולא בעינן בזה הדין ש"ר כשאר גזילה וגניבה מיהו באמת לא הי' צריך המח"א לכל זה דנהי דס"ל להפוסקים דמתנה עמ"ל בעינן הקנייה היינו משום דבלי הקנאה הוי רק קנין פירות ולא כקה"ג דמי וכמ"ש הקצוה"ח בהל' מתנה ג"כ כן וא"כ תינח היכא דלא מהני קנין פירות אבל בגט לענין הכלי הכתיבה הרי אין הבעל צריך לגוף כלי הכתיבה ואינו מגרש את אשתו בזה וא"צ להיות רק שימוש כלי הכתיבה שיהי' שלו ולענין השימוש בהם די בקנין הפירות דעכ"פ הפירות הוי שלו והוא א"צ לזה רק להפירות וכיון דדי בקנין פירות ממילא מהני מתנה לזמן ג"כ ושוב אין הסופר מקנה לו רק לזמן להשתמש בו ואח"כ חוזר ממילא להיות שלו ואין בזה חשש כלל כנלפענ"ד ברור ונכון ודוק:
סעיף ג' בהג"ה וצריך להכיר שם האיש והאשה ושם אביהם וכו' ושם אביו נהגו לכתוב עפ"י עצמו נ"ב מדלא פירוש כאן נמי דדי בע"א מוכח דבזה בעינן עדים ממש ומטעם הסברא שכתבתי בתשובתי ל"ק באר במהדורא וא"ו סי' ל"ה דהכרת שמותם גרע מהכרת עצמן גם בתשובתי בחיבור הנ"ל סימן נ"ד שם כתבתי מדברי הר"ן פ"ד דגיטין די"ל דאף דע"א נאמן על שמו היינו על שם הראשון שלו מה שאינו נגד החזקה אבל אם להעיד ע"ש חדש שלו שמשתנה דהוי נגד החזקה בזה אין ע"א נאמן ובעינן דוקא ב' עדים וראוי לחוש לזה כי היא סברא נכונה הוא ועיין גם מ"ש בזה במהדורא וא"ו שלי בסימן כ"ז שם בארתי הרבה חלוקי דינים בזה:
באותו סעיף ובשעת הסכנה כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירים נ"ב עיין במ"ש בתשובה במהדורא ה' סימן קכ"ט דבזה נראה דבעינן שיכתבו שם אביהם דוקא ובלא"ה לא מהני ואינו דומה למ"ש בסימן קכ"ט דאם לא הזכיר שם אביהם דכשר דשם מיירי דעכ"פ מכירים העדים שזו הבעל וזו אשתו אבל אם אין מכירין כלל ומכש"כ אם אין זה בפני זה בפני העדים משלחו למקום אחר וודאי בעינן לפרש שם אביהם ובלא"ה הוי כמגרש בלי עדים ודוק ועיין בקצוה"ח בחו"מ סימן מ"ט ובמהדורא ו' שלי בתשובתי ל"ק באר בדף ס"ב מ"ש לפלפל אם הוא מן התורה או מדרבנן עיי"ש ודוק:
סעיף ט ואפילו אחר שנשאה וכו' נ"ב הנה זה הוציא מדברי הר"ן בפ"ק דגיטין אבל הדבר תמוה חוץ ממה שהקשו המפורשים אני תמה דהמעיין בהר"ן שם בסוגיא דכולכם מפרש שם הר"ן בעצמו כפרש"י דקודם שנתנו לה חתמו כולם דמשמע דלאחר נתינה לא מהני עוד חתימתן אף קודם שנשאת וכמ"ש לעיל בסי' זה וא"כ דברי הר"ן סתרו אהדדי דבסוגיא דכל גט שיש עליו עד כותי ס"ל דאף אחר שנשאת מהני קיום התנאי וכאן סתם דבעינן קודם שנתנו לה חתמו כולם משמע דאחר נתינה לא מהני [וכמו שבארתי בחידושי בטעמו של דבר] וא"כ דברי הר"ן סתרו אהדדי וצ"ע ובפרט דהר"ן ס"ל דגט מוקדם פסול ע"י שליח כמ"ש הב"י בשמו וא"כ איך משכחת לה שנתנו לה אחר כמה ימים [ועיין במהדורא א' שלי ח"ש מ"ש בשיטת רש"י ותבין] שוב הגיע לידי ס' בית מאיר וראיתי שהרגיש בסתירת דברי הר"ן הללו ייע"ש ודו"ק: