Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 121
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף ב' ואם הוא חולי דסמי' בידן וכו' נ"ב הנה דעת הרמב"ם בין סמי' בידן ובין אין סמי' בידי הוי רק פסול מדרבנן ועיין ב"י שהקשה עליו והנה המהר"ם בן חביב בספרו ג"פ כתב דיש ראי' להרמב"ם דאם נאמר דבטל מן התורה למה מודה ר' יוחנן דמותר לכתוב לכשישתפה ואין צריך לאמלוכי בי' ואם מן התורה בטל הגט תו בטל גם שליחותו והיאך רשאי לכתוב בלתי ציווי' ש"מ שאין פסול רק מדרבנן ייע"ש והביאו בהג"ה משנה למלך פ"ב והקשה עליו מפ"ב דגיטין דקתני זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת כשר ואמאי כשר נימא דבטל שליחותו דהתם בוודאי כשהוא שוטה בטל שליחותו מן התורה ואעפ"כ כשר לכשישתפה וא"צ לחזור לעשותו שליח יע"ש ולפענ"ד נראה דדברי ספר גט פשוט נכונים ולא קשה עליו מן הש"ס כלל דהתם מיירי לענין שליחות הבעל שעשה שליח להלכה וכו' והנה בשליח הולכה א"צ שישמע השליח מפיו של הבעל רק יכול למנותו ע"י כתב כמבואר לקמן בסימן קמ"א וכן נמי ע"י כתב לאו דוקא דה"ה בע"פ אם מודיע לו שרוצה לעשותו שליח יכול להיות שליח וא"צ לשמוע מפיו רק שידע בשום אופן שדעת הבעל שיהי' שליח מהני ע"כ כיון דהבעל מתחילה עשאו שליח והשליח נשתטה וחזר ונשתפה והנה מסתמא דעת הבעל עדיין שיהי' שליח כ"ז שלא חזר בפיו ואנן סהדי שרוצה שיהיה השליח שליח להולכה כמו שמינה אותו בתחילה וא"כ נהי דהשליחות הראשון נתבטל מ"מ כיון דמסתמא דעתו שיהא עדיין שליח ונעשה השתא שלוחו מחדש ובפרט דהרמב"ם ס"ל דשליח להולכה א"צ עדים ע"כ גם זה מהני דלא גרע מהודיע לו ע"י אחר דמהני אבל בסופר שצריך שישמע דוקא מפיו אף שיש כמה עדים שצוה הבעל שיכתוב לא מהני כל זמן שלא שמע מפיו וא"כ נהי כיון דהתם עדיין דעת הבעל שיהי' שלוחו לכתוב כל זמן שלא חזר בפירוש מת לא מהני כיון שאמירה ראשונה נתבטלה תו השתא אין יכול להיות שלוחו כיון דאינו שומע השתא מפיו א"ו דלא נתבטלה לגמרי דמן התורה כשר אף בשעת שטותו כן נ"ל נכון וברור:
סעיף ג' מי שהוא עתים חלים וכו' ואם גירש באותו שעה גטו גט ואפי' חלים בעלמא שאינו שפוי לגמרי נ"ב הנה שיעור זה מה נקרא אינו שפוי לגמרי לא ביאר כאן הש"ע והנה בהרשב"א בתשובה הובא בב"י מקור דין זה משמע כל שאינו עושה דברים המפורשים בחגיגה לסימני שוטה יש לו דין פקח אף דהוי עתים שוטה לגמרי אך נראה דהרשב"א לשיטתו אזיל דס"ל דלא נחשב שוטה רק בעושה דברים המפורשים בש"ס דחגיגה שם לכך גם בעתים חלים בעתים שוטה ס"ל כן אבל לדידן כיון דבשוטה עצמו יש דיעות בפוסקים הובא בב"י דאף בשאר דברים נמי נחשב שוטה ולאו דוקא הני דמפרשים בחגיגה וא"כ נהי דלענין להחשיבו שוטה קיי"ל דאינו שוטה רק באחת מאלו היינו רק דלא מחזקינין לי' לשוטה רק בהני ואף דספק אשת איש היא והוי ראוי לאוקמי' אחזקת א"א מ"מ אזלינן בתר חזקה דידי' וכיון דעד הנה לא הי' שוטה לאחזיקו בחזקת שוטה לא מחזקינן לי' ואוקמי לי' אחזקתו דמעיקרא שלא הי' שוטה וחזקת הגוף עדיף משאר חזקות כידוע ולכך אין לו דין שוטה רק באמת מאלו אבל היכא דהוי כבר שוטה לומר דעתה יוצא מחזקת שוטה להיות פקח כיון דיש חזקה להיפוך דהוי שוטה עד הנה וגם חזקת א"א לכך נראה דאף אם עושה איזה שטות אחר כל דאין דרך פקח לעשות כן נחשב שוטה וחיישינן לדעת הרמב"ם וסייעתו דס"ל דאף בדברים אחרים הוי שוטה ולפי"ז מ"ש המחבר אפי' אינו שפוי לגמרי הכוונה רק דחזינן דאינו מבין דבר אחד על בוריו או בניכר מישובתו ועסקיו דאין דעתו צלולה בו אבל מ"מ אינו עושה שום שטות בפועל אבל כשעושה שום שטות בפועל בקום ועשה יש לו דין שוטה כנלפענ"ד נכון וברור לדינא וכן הוסכם עמדי הגאון בעל ישועת יעקב זצ"ל והוא נכון ועיין מ"ש במהדורא ב' ח"ב על אהע"ז סימן ר"כ ובמהדורא ה' סימן ט"ז וכ"ח אשר הארכתי בענין זה בכמה חלוקי דינים חדשים בעזה"י ודוק. ועיין בב"ש סק"ט מ"ש בסימני שוטה ונראה לי עוד הערה חדשה דאף שיש בו סימני שוטה היינו דוקא אם דרכו להיות כן שוטה בעצמו מבלי גורם דבר אחר אבל אם מעצמו לא השתטה כל ימיו רק כשרואה דבר אחד נבהל ונעשה שוטה בזה אינו נעשה שוטה ובזמן שהוא חלים הרי הוא כחלים לכל דבריו ויש להביא ראי' לזה מוסת הקופצת או שאר וסת דבא ע"י מעשה דאין לו דין וסת ואף דהתם עכ"פ בעי עקירה פ"א היינו דשם הוי לאותו דבר עצמו לומר דאפי' בעשתה אותו מעשה תהי' מותרת ולא ניחוש לו בזה בעי עקירה עכ"פ פעם אחד אבל כיון דהוי לענין אם יהי' נחשב בכלל שוטה לדברים אחרים אפי' בעת חלומתו בזה כל דאין השטות בא מגופו רק מכח דבר אחר אין לו דין שוטה ולכאור' קשה למה במועד קיי"ל באם הוי מועד לשבתות אינו מועד לחול ופרש"י ע"י שרואה ב"א מלובשים יפה משמע הא לשבתות גופו הו"ל דין מועד ובעי' עקירה ג"פ והרי הוא נמי ע"י מעשה ולמה בוסת הבא ע"י מעשה נעקר בפעם אחד אך באמת א"ש דהתם עיקר העדאה שלו אם ראינו שכבר נגח עוד לענין שיהי' חייב נ"ש בזה כיון דחזינן דעדיין מתנהג בדרכו לכך אינו נעקר רק בג"פ אבל בנדה דהוי החשש רק על להבא שמא תראה בזה כל דלא ראינו דמתנהגת בדרכה לכך נעקר בפ"א וא"ש ועכ"פ בנדון דידן יש לצדד בזה ואין פנאי כעת לעיין בזה היטב ולא כתבתי רק דרך הערה בעלמא וע' בחיבורי מ"ה על אהע"ז סימן כ"ח שהארכתי בזה ודוק:
סעיף ז' גוסס וי"א דהרי הוא ברי וכו' נ"ב הנה הב"י כתב טעם הו"א וכן היא באמת בתוס' שיש ראי' מהא דגיטין דתני הניחו בחזקת חולה יתן שרוב חולים לחיים בחזקת גוסס לא יתן שרוב גוססין למיתה משמע דוקא מטעם דרוב גוססין למיתה דמסתמא מת כבר אבל אם עדיין חי יכול לגרש אף שהוא גוסס ייע"ש ולא הבנתי ראייתם דאפשר דבאמת הפירוש בש"ס כך דהא הטעם של סוברים דגוססין דמי למת הוא נמי מטעם דרוב גוססין למיתה וכיון דתו ימות בוודאי מחשבינן ליה השתא כמת וזה הפירוש בש"ס דהניחו חולה שרוב חולין לחיים ומסתמא חי עדיין ואף שהיא אפשר שהוא חולה מ"מ מקרי חי כיון דרוב חולין לחיים אבל גוסס כיון דרוב גוססין למיתה מקרי מהשתא כמת ואין יכול לגרש תו כלל וצ"ע בזה וזה דומה למה דאמרינן לר"ש כל העומד לשרוף כשרוף דמי ואף דאנן לא קיי"ל כן היינו היכי שמחוסר מעשה ובידו שלא לעשות כן אבל היכי דבא ממילא אף לרבנן אמרינן כל העומד וכו' כמ"ש במקום אחר להוכיח מטריפה א"כ י"ל כיון דרוב גוססין למיתה א"כ עומד למות מסתמא לנך נדון כמת השתא תיכף לכך דבריהם צ"ע בראי' זו ודו"ק: