Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 127
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' צריך לכתוב זמן בגט וכו' נ"ב הנה המחבר כתב סתם ומשמע ל"ש מן הנשואין ל"ש מן האירוסין והנה בש"ס פ"ג דסוכה דכ"ו ע"ב מסיק שם בטעם ארוסה מכח שלא יאמרו גיטה קודם לבנה ולכאורה קשה לי לפי"ז א"כ ל"ל הטעם בנשואה מכח שמא יחפה על ב"א או פירי הו"ל ליתן טעם זה ג"כ שלא יאמרו גיטה קודם לבנה הן אמת דבתוס' שם ד"ה ה"נ שמא יאמרו משמע דלא שייך חשש שמא יאמרו רק אם כתוב בגט ארוסתי וכו' אך קשה אכתי למה תקנו זמן בגיטין בארוסה לא לכתוב ארוסתי ולא נבעי זמן ואין לומר יגבה הבעל הפירות שיאמר שהיא נשואה דהא תוכל להביא עדים שהיתה ארוסה הן אמת די"ל כיון דבשאר גיטין כותבין זמן ובזה לא יהי' כתוב יכירו הכל דהיא ארוסה והא כאילו כתב בו בפירוש שהיא ארוסה ולרב יאמרו גיטה קודם לבנה אך העיקר נלפענ"ד דלא קשה ואדרבה בזה יתיישב קושית התוס' שם הכי נמי יאמרו וכו' והוא די"ל לכאורה לא פריך הש"ס מידי דלמה בארוסה בעינן זמן נימא דלא פלוג רבנן בתקנתן וכיון דתקנו זמן בנשואה תקנו נמי בארוסה אך י"ל דלא פלוג רבנן ל"ש רק בדבר דהוי לו שם אחד והשינוי רק בדבר אחר מעלמא בזה שייך לומר לא פלוג אבל במה דהוי שמות מחולקים דזו נשואה וזו ארוסה והמה מחולקים בכמה דינים לא שייך בזה לא פלוג ולכך פריך ל"ל זמן ומשני דעכ"פ גם בארוסה שייך זמן לכתחלה משום שלא יאמרו גיטה קודם לבנה וכיון דעכ"פ הוי ארוסה בכלל התקנה שוב לענין דיעבד לא פלוג רבנן בתקנתן והוי בכלל התקנה עכ"פ ושוב ל"ש לא פלוג ומיושב קושית התוס' דוודאי בשביל גט ישן לבדו לא הוי פסול בדיעבד רק כיון דמחדש דעכ"פ לכתחלה בעי זמן משום חשש שלא יאמרו וכו' שוב אף בדיעבד פסול מכח לא פלוג ומיושב גם קושייתנו דעכ"פ הוצרך לטעם ב"א או משום פירות דבלא"ה משום חשש גיטה קודם לבנה לא הוי פסול בדיעבד וצריכא תרתי טעמי וא"ש ודוק וכיוצא בזה כתבתי בחיבורי מי נדה בק"א מה"ק סימן קצ"ב בביאור לשון הש"ס קטנה נמי הא מחמדה וכו' עיי"ש בעזה"י ודוק:
ס"ב אם הי' מוקדם נ"ב עיין בטור מ"ש בשם תשובת הרא"ש דבגט מוקדם אין קדושין תופסין ומה שתמה עליו הב"י והג"פ מתרץ ועיין מ"ש במהדורא ח' סימן ק' בתשובתי ל"ק קעשינוב בזה ודוק ומ"ש בהגהות רמ"א סעיף ה' ומיהו נהגו להחמיר ולכתוב אחר עי' מ"ש בתשובה ל"ק בארשטשוב בחיבור מ"ה סימן כ"ג ע"ש ודוק:
סעיף ה' בהגה מיהו נהגו להחמיר ולכתוב אחר נ"ב עיין בב"ש והנה יש לעיין בדין אם רצה הבעל לכתוב וליתן ע"י שליח וכבר עשה כן שצוה להסופר לכתוב ומינה את השליח להוליכו במעמד אחד כדרך סדר הגט המבואר בב"ש ואח"כ נכתב ונחתם ולא הספיקו למסרו לשליח עד שנעשה לילה אם מותר למסרו לשליח בלילה והנה לכאורה הי' נראה דאין לתנו עוד להשליח כיון דלא נמסר לידו ביום ההוא ודומה לגט שלא נמסר ביום הכתיבה דס"ל להר"ן דלא מהני תקנה זו לשלחה ע"י שליח והעיד הרמ"א שכן נהגו להחמיר אך נראה דבזה שאני כיון דכבר מינה את השליח ביום קודם הכתיבה א"כ כיון דבאמת שליחות נגמר בדיבור בעלמא א"כ לאו במסירות הגט לידו נעשה שליח רק בדבורו לבד נגמר השליחות וא"כ כבר נעשה שליח ביום והוי כאלו הגיע לידו ביום כיון שגוף הגט נגמר ביום ויכול הוא למנות שליח שבמקום אחר אף שאין מוסר הגט לידו כן ה"נ בזה מיהו בזה יש לעיין דלכאורה איך יחול השליחות שעשאו קודם כתיבת הגט שיהי' נעשה שליח עליו הלא הו"ל כדבר שלא בא לעולם וכל מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח וא"כ לא חל השליחות קודם כתיבת הגט ואח"כ לא עשאו שלח ביום וכל דבר דלא חייל מהשתא לא חייל לאחר זמן ממילא וא"כ לא חל השליחות מעיקרא והן אמת דבש"ס ופוסקים מוכח בכמה דוכתא דאם אמר כתבו ותנו גט לאשתי דכותבין ונותנין משמע דמצי חייל השליחות על הנתינה אף קודם כתיבת הגט והי' נראה טעם הדבר כיון דבידו הוא לכתוב גט וליתן לה הוי כמודו דמצי עביד מהשתא וכמ"ש התוס' בנזיר גבי חלה דמצי משוי שליח להפריש אף שלא נילוש עדיין ואף אם הוא אינו בר הכי לכתוב מ"מ צריך לומר דנקרא בידו לגרשה כדאמרינן בכמה דוכתא בש"ס דהוי בידו לגרשה ולא אמרינן בשום דוכתא דהיכי דאינו יכול לכתוב בעצמו ישתנה הדין ולא מצינו זה בשום דוכתא אלא ודאי כיון דהרבה בני אדם ימצא שיכתבו לו הגט נקרא בידו לעשות כן וכדאמרינן כה"ג בעלמא גבי שבת אם לא מזדקק לו חכם סגי בג' הדיוטות כן ה"נ כיון דסגי לי' בכל בי תרי הכותבין א"כ נחשב הדבר בידו לעשות לכך מצי משוי שליח אך עדיין קשה לי הרי התוס' כתבו שם בנזיר דעיקר הטעם מכח בידו להביא עיסה אחרת ולהפריש ממנה על זו אבל במה שבידו ללוש ולגלגל בעבור זה לא נחשב בידו להיות מצי משוי שליח והביאו ראי' ייע"ש א"כ ה"נ איך מצי משוי שליח על נתינת הגט הרי מחוסר מעשה הכתיבה בינתיים בשלמא בכתבו גט לארוסתי בענין שליחות הכתיבה שפיר לא הוי מחוסר מעשה דהרי מעשה הכתיבה בידו לעשותו תיכף והוי כמו גבי חלה דבידו להביא עיסה אחרת וכו' אבל לענין מינוי שליחות על הנתינה כיון דמחוסר מעשה הכתיבה בינתיים דומה למה שכתבו גבי חלה דמה שבידו לגלגל לא מהני לעשותו שליח מהשתא ולכאורה צ"ע ומה שנראה לי לחלק העניני' הוא דבשלמא בחלה גוף הענין דמשוי עליו שליח הוי מחוסר מעשה עדיין של האשה והוי החסרון בגופה אבל הכא בגט גוף הגרושין שעושה עליו השליח הוי בידו שבידו לכתוב וליתן לה וכיון שאין החסרון בגוף הדבר רק מצד אחר שאין בידו גט מוכן לא נקרא זה דבר שלא בא לעולם ואין דומה למה שהביאו התוספת בנזיר ראי' שם מכתב גט ליבמתו דהתם הוי החסרון בגופה שאין ראוי' לגרושין כל שלא בא עלי' ולכך הוי כדבר שלא בא לעולם אבל כאן אין החסרון בגופה ואם הי' לו גט מוכן היה יכול ליתנה לה לאלתר לא הוי בכלל כל דבר שלא מצי עביד ולכך אף אם לא הוי בידו אפשר דאין קפידא דלא אמרינן כל מידי דלא מצי עביד רק באם מצד גוף המעשה לא מצי עביד אבל אם גוף המעשה מצי עביד בלי חסרון רק מצד אחר שמונע לא נקרא בכלל לא מצי עביד וחלה שאני כל שלא נלוש עדיין הוי חסרון בגופו לכך הוצרכו לטעמים הנ"ל כן נלפענ"ד ודוק: ועיין במהדורא ה' שלי סימן קצ"ח שיש ראיה לסברא זו במה שדברי תוס' סתרו אהדדי ממ"ש בגיטין די"ב ד"ה גט זה וכו' לדברי התו' בנזיר ה' ולפמ"ש כאן א"ש ודו"ק ועכ"פ היוצא מזה שבזה תיכף חל השליחות ואין בזה קפידא של מוקדם ומכ"ש שאין להקפיד מה שהוי לילה ומותר למסור הגט בלילה לכתחלה כן נלפע"ד נכון וכן עשינו מעשה בצירף הרב הגאון אבד"קק ט"ג בעל ים התלמוד והוא נכון ושוב אחר כמה שנים עיינתי בס' ג"פ ס"ק כ"ג וראיתי שמתיר ליתן גט לשליח בלילה והוא סיוע לדברינו ודו"ק:
סעיף ז' וכן אם כתב בו היום גרשתי כו' נ"ב עיין ב"ש מה שהביא בשם הש"ג ומה שהקשה עליו לפענ"ד לק"מ והנה לשון הש"ג כך היא גט שכתב בו היום גרשתי כשר והוא שיתברר בעידי מסירה שהיום נכתב והיום נמסר דאל"כ לא ידעינן באיזה יום הוא והוי כגט שאין בו זמן עכ"ל והנה לכאורה דבריו צ"ע במה שכתב דאל"כ לא ידעינן באיזה יום הוא הא בב"ב מסיק להדיא שההוא יומא דנפיק מתותי ידי' משמע ונראה לי דדבריו כנים להמעיין שם בסוגיא דף קע"ה דפריך ודלמא אבא שאול כר"א ס"ל דעדי מסירה כרתי אבל הכא נחוש לנפילה והנה הש"ג מפרש כפי' הראשון שבתוספת שם ד"ה אבל הכא ניחוש לנפילה ומפרש הש"ג כך דהמקשה הוי ס"ל דאבא שאול כר"מ ס"ל דעדי החתימה כרתי ובעינן מוכח מתוכו לדידי' ואף אם יברר בעדים אימתי נמסר מ"מ לא מהני לר"מ דלא מוכח מתוכו וע"כ צריך לומר דמהיום ההוא יומא דנפיק מתותי ידי' משמע והוי מוכח מתוכו ולפ"ז תו לא בעינן כלל עדים כיון דאיכא מתוכו וא"כ נמי איך רוצה לומר שמשתעבד לכל מי שיוציאו כמ"ש התוספת ומיושב בזה קושיות הב"ש ושפיר מייתי שאין לסמוך דלר"מ לא מהני ברור ופריך הגמרא דלמא אבא שאול כר"א ס"ל וא"כ תו מהיום לא משמע יומא דנפיק מתותי ידי' רק יום הגרושין ואי דלא ידעינן באיזה יום הא ר"א לא בעי מוכח מתוכו ומיירי שיש עדים מתי נמסר לה אבל הכא נהי דממך משמע יום הנתינה מ"מ ליחוש לנפילה ואין כאן ראי' ממה שהוא בידו שהוא המלוה אבל בגט יש ראי' עדי מסירה לזה משני דלנפילה לא חיישינן וא"כ תו הוי הוכחה ממה שיוציא השטר מתחת ידו שהוא המלוה והוי כמו התם שיש בירור אימתי נמסר לה פסק הש"ג כמסקנא דאבא שאול כר' אליעזר ס"ל ומהני לדידי' בירור אימתי נמסר ומהיום לא משמע יומא דנפיק מתותי ידי' רק יום הגירושין ע"כ בלא בירור לא ידעינן באיזה יום היו הגרושין כו' והרמב"ם שהעתיק להלכה דהיום ההוא יומא דנפק מתותי ידי' משמע הוא מפרש כפירושו ועוד יש לפרש שכתבו התוספת שם ששני קושיות הן ולפ"ז כיון שמתרץ הגמרא קושיא השני' ולא חש על הקושיא הראשונה עכ"ל דלא חש לזה דהי' דוחק לומר דס"ל כר"א רק כמו שאמר מתחלה דהיום משמע יומא דנפיק מתותי ידי' ושפיר פסק ולהש"ג דפסק כמסקנא הא דבעינן מהיום היינו או כמ"ש התוספת שם ונקיט הש"ג לישנא דאבא שאול לאשמעינן דאעפ"כ בעינן עדי מסירה או כפרשב"ם שם עיין שם נמצא דדין זה תלוי בשני הפרושים בתוספת שם והר"י בפירוש הראשון ס"ל כהש"ג כן נלפענ"ד ברור ונכון:
באותו סעיף או אפילו כתב בשבוע פלוני כשר נ"ב עיין ב"ש מה שכתב ול"ד למוקדם כו' נראה שהצריך טעם לשיטת רש"י בש"ס דס"ל דבכל גיטין צריך להביא ראי' אימתי מטי לידך ואין שייך במוקדם אם נכתב ביום כו' חשש טריפות לקוחות שלא כדין שהרי צריכה להביא ראי' אימתי מטי לידה לכך צריך לחלק כיון שלא נכתב כתיקון אבל לפי מה שפסק הרב בהג"ה סעיף ה' כל גט אמרינן שנמסר ביום שנכתב ואין צריכין ראי' וכך הסכימו כל הפוסקים א"כ בל"ז לק"מ דמוקדם וניכתב ביום יש חשש שתטרוף לקוחות שלא כדין משא"כ בשבוע שמהלקוחות לא תוכל לטרוף מספק והפסד דידה היא נתרצית למחול הפירות כיון דקבלה הגט זה נ"ל ברור:
סעיף ט' גט שזמנו מאוחר וכו' נ"ב עיין ב"ש ס"ק ט"ו מה שהקשה על הב"י ולכאורה אין הבנה לדבריו שהרי מדברי ב"י מבואר שמהני לאחר זמן הגט אבל קודם זמן הגט מודה דלא מהני ונראה כוונתו כמו שהקשה המשל"מ עליו דממ"נ לא אהני דלקודם זמן הגט יכול לחפות ואחר זמן הגט אם תזנה שאז פני' היא ומאי שייך חשש שמא יחפה וכן תמה הפ"י בחדושיו והלח"מ פי' דברי הב"י כך דנהי דאם יבאו עדים קודם זמן הגט שזנתה אז יכול לחפות אבל אם באו עדים אחר זמן הגט שזנתה מקודם זמן הגט לא תהי' נאמנת שהגט מאוחר רק אמרינן שהגט נכתב בזמנו מסתמא ומהפ"י נעלם דברי הלח"מ אלו אך גם דבריו אין נכונין דאכתי ל"ד לשבוע דקמי' דשם אהני שפיר דאין יכולה שום טצדקי למעבד על שבוע דקמא רק היא נהרגת בודאי אבל כאן היא יכולה לחפות אף על אחר זמן הגט אם תחוש שיבאו עדים אחר זמן הגט שזנתה קודם שהבעל יתן לה הגט מאוחר ואח"כ תעמיד עליו עדים שראו הגט בידה קודם הזמן הנכתב ואז אף כשיבאו עדים אחר זמן הגט שזנתה קודם תביא העדים שראו הגט בידה קודם הזמן וע"כ שהוא מאוחר ותהי' יכולה לומר שהזנות הי' תו אחר הגט וכיון דיכולה לעשות כך תו לא הועילו חכמים בתקנתן כלל והיאך מדמי לה הב"י לשבוע דקמי' דשם אין יכולה לחפות כלל על זה סוף דבר שדברי הב"י כאן צ"ע ונסתפקתי אם מותר לכתחלה להראב"ד לכתוב גט מאוחר או דוקא בדעבד שכבר נכתב אז כשר ומלשון הראב"ד שכתב כשר אין ראי' די"ל כמ"ש הב"י הביאו הב"ש לעיל לענין שבוע דקמי' משום דאין דרך לעשות כן. שוב ראיתי שמבואר הוא בח"מ סי' מ"ג שאין לאחר שום שטר לכתחלה דמחזי כשקרא וה"ה נמי בגט הדין כן דאין חילוק בכך רק בדעבד שכבר אחרוהו כשר ולפ"ז יש ליישב מה שהקשה הב"י על הראב"ד שהרי יכול לחפות עליו שכל זמן שתזנה תאמר שהי' אחר הגט כו' ולפענ"ד לק"מ על הראב"ד דהא בגמרא קאמר גבי שלשה גיטין פסולין והולד כשר דאהני דלכתחלה לא תנשא ופרש"י דאז לא יכתוב לה הסופר ולא יחתומו העדים ושפיר הועילו וא"כ בגט מאוחר נמי כן כיון דלכתחלה אסור לאחר שום שטר משום מחזי כשקרא ובודאי מסתמא לא יכתוב הסופר ולא יחתומו העדים לכתחלה על מאוחר ולא יכול לחפות כלל ואין לחלק ולומר דדוקא גבי גיטין פסולין שלכתחלה לא תנשא אף שכבר נכתב הגט ואז לא יכתבו הסופר והעדים אבל בגט מאוחר שדוקא לכתוב לכתחלה אסור אבל אם כבר נכתב כשר ואז שפיר יש חשש שיכתוב הסופר זה אינו חדא דאין סברא לחלק בכך כיון דהסופר בקי בהלכות שטרות מסתמא לא יכתוב כך ועוד משמע כן מדברי הב"י גופו שכתב דמשמע מדברי רש"י שמותר לכתוב רק שבוע אפילו לכתחלה מדכתב רש"י דתו לא ממנעה מלכתבה ניהלי' ואי נימא אף דאסור לכתוב לכתחלה מ"מ כיון דבדעבד כשר שהרי יש חשש שיכתוב הסופר והעדים א"כ אין ראי' כלל מדברי רש"י דאפשר דלכתחלה אסור לכתוב ואעפ"כ לא ממנעי אלא ודאי דאם לכתחלה אסור שפיר ממנעי מלכתוב וכן ה"נ כיון דלכתחלה אסור לכתוב לא יכתוב הסופר מסתמא ואין שייך שמא יחפה והפוסקים דס"ל דאסור לכתוב שבוע לבד לכתחלה לא ס"ל הטעם של רש"י בג' גטין פסולין שאהני שלא יכתוב הסופר רק כמ"ש הב"י שבאמת אז לא תוכל לברר חייבת מיתה כיון שלא נעשה כתיקון חכמים כמ"ש הב"ש בסעיף זה רק לשבוע דקמי' כשר דבזה לא שייך לא נעשה כתיקון חכמים כיון דבדעבד כשר אם נכתב ומותרת להנשא רק בשלשה גטין שלכתחלה לא תנשא זה שפיר שייך למקרי לא נעשה כתק"ח וחייבת מיתה אם לא תוכל לברר אבל לרש"י דכתב הטעם שלכתחלה לא יכתוב הסופר ממילא באם כתב בו שבוע מותר לכתחלה וכן הראב"ד ס"ל טעם זה ע"כ כשר גט מאוחר ולא שייך שמא יחפה כיון דאסור לאחר שטר לכתחלה לא יכתוב הסופר ולא יחתומו העדים כן נראה לי ברור: ובזה יפרש דברי הב"ש כאן מ"ש בישוב דברי הראב"ד ואפשר כיון דלא נעשה כתיקון חכמי' כו' דלכאורה אין הבנה לדבריו דא"כ למה בגט שכתב בו שבוע מקשה הגמרא אי הכי מאי הועילו חכמים ומ"מ לא נימא נמי הכא כיון דלא נעשה כתיקון חכמים צריכה להביא ראי' לכך לפי הנ"ל ניחא דהראב"ד ס"ל דלכתוב שבוע כשר לכתחלה ואף זה בכלל תיקון חכמים ומקשה הגמרא שפיר רק במאוחר שאסור לכתחלה זה לא נעשה כתיקון חכמים כן נראה דס"ל להב"ש דלא כמ"ש לעיל לשיטת הפוסקים החולקים על רש"י דאינהו ע"כ ס"ל דזה מקרי כתיקון כיון דאם נכתב מותרת להנשא דאל"כ לא יקשה הגמרא מידי לדידהו על כתוב שבוע כו' ודוק והבן זה:
סעיף ט' גט וזמנו מאוחר וכו' אין הגירושין חלין עד הזמן הכתוב בו נ"ב הנה דעת הראב"ד הוא דהגט חל מיד והגט פשוט תמה עליו מן הגמ' דע"ז ועיין מ"ש בישובו בחיבורי לאו"ח ה"ל פסח סימן תמ"ח בחלק הנרשם חלק ק"ב בתשובה ל"ק ניקאלייוב וישבנו דעת הראב"ד ע"נ ודוק: