סעיף א צריך שיחתמו שני עדים כשרים וכו' נ"ב נשאלתי ממשכיל אחת מלבוב אם יכול גר להיות עד על הגט או שדומה לחליצה דפסול גר וזה אשר השבתי לו הנה דימה ב' ענינים נפרדים דבחליצה גופה רק לדיין פסול משום דכתיב בישראל אבל לעדות על החליצה כשר אף גר וגבי גר לגט ודאי דכשר כיון דבחליצה נמי כשר ומבואר היא בתוס' פ"ק דגיטין (ד' יו"ד ע"ב) בד"ה שחתם ישראל לבסוף שכתבו די"ל דאין לחוש בזה כיון דמדאורייתא כשר דגרי אמת הן ייע"ש אך גם לדיין כשר כיון דגט לא בעי ב"ד ואף להנו"ב דס"ל דגט בעי ב"ד היינו רק מחומרא דרבנן ואני בתשובה הוכחתי דגט לא בעי ב"ד ואף בע"י שליח בעי ב"ד מ"מ הכל הוי רק דרבנן ובודאי גר כשר ואינו דומה לחליצה כלל וז"ב ופשוט ודו"ק:

שם בהגה"ה ויש חולקים ומכשירים ע"י עידי מסירה נ"ב עיין ב"ש ס"ק ג' מ"ש בשם הב"י בשם הרשב"ץ וכו' ואני בעניי לא אוכל להבין דעת קדושים דמה שייך מזיוף מתוכו בזה בשלמא כגון שחתום קרובים או פסולים שפיר יש חשש שאתי למיסמך בלא עידי מסירה כיון שהאמת שהוא כת"י שחתמו ואז אפשר שיתקיים כתב ידם ולא ידעו הב"ד שהם קרובים או פסולים ויבואו לסמוך עליהם בלא עידי מסירה אבל הכא שטעה וחתם יוסף בן שמעון והחתימה הזאת אינה בעולם כלל ואף שאפשר שיש עוד יב"ש מ"מ זה אינו כת"י וא"נ בוודאי לא תוכל זאת החתימה להתקיים כלל והאיך שייך מזיוף מתוכו כלל והא א"א למיסמך עליו כלל וא"א כלל להתקיים א"כ כיון שיש עידים אחרים חתומים בו מ"ט לא יהי' הגט כשר הא אין כאן חשש טעות ושקר כלל וליכא למימר דחיישינן שמא יטעו העידים לומר שמכירים חתימה זו שהיא יב"ש אף שבאמת אינו כן דאם ניחוש לטעות א"כ האיך אנו סומכים על כל עידי קיום ניחוש שמא טעו א"ו דאין זה חשש כלל דמה"ת יטעו וא"כ אין כאן תו חשש טעות ולמה יופסל הגט וצ"ע לדעתי בזה ודוק:

באותו סעיף בהג"ה גם נוהגין ליקח עדי חתימה לעידי מסירה וכו' נ"ב הנה אם עשה הבעל שליח לגרש את אשתו כדין וגרשה בע"מ לבד דבדיעבד כשר הגט וכיוצא בזה בשאר קפידות דהוי רק לכתחלה ובדיעבד כשר אם יש קפידא לומר דבטל השליחות או לא עיין במה"ת שלי מ"ש בזה באריכות בעזה"י ועיין בחידושי לש"ס פסחים ד' פ"ח בשנת תרמ"ו מ"ש שם לראי' דבטל השליחות ייע"ש ודו"ק:

סעיף ד' חתמו בראש הגט נ"ב ע' בב"י וח"מ סקי"ב שהביא דברי הרמב"ן ובב"י מבואר יותר לשונו ואין הבנה לדבריו ועמ"ש ביאורו בעזה"י בחיבורי לנדרים נ"ז בהשמטות בתשובתי לק' לינטעוויטץ שם ביארתי כוונת הרמב"ם ע"נ גם בדין אומר אמרו במהדורא ג' על חו"מ סי' רמ"ג בתשובה לק' ראהטין שם בארנו דהיינו דוקא באומר לכתוב אבל לשאר דברים לא נחשב מילי ע"ש ודו"ק:

סעיף י"ג עידי הגט אין חותמין וכו' נ"ב עיין מ"ש בסוגיא דגיטין ד' יו"ד בסוגיא דמצת כותי בחבורי באו"ח הל' פסח סימן ת"ס בחלק הנרשם ק"ב בפתיחת הספר ייע"ש ד' ק"ו מ"ש בזה בעזה"י בביאור הסוגיא ובדין היוצא משם ייע"ש ודו"ק:

שם אין עידי הגט כו' נ"ב עיין ב"ש ס"ק ק"ג מה שנתן טעם דלמה לא סגי בקיום חתימת עד אחד דלקולא לא מהני זה ונלפענ"ד יש ליתן טעם יותר נכון ע"פ הא דאיתא בגיטין דף י"א דגיטי נשים כשר ביש עליו עד כותי אם חתם ישראל לבסוף משום דאי לאו דכותי חבר לא הוי מחתים לי' מקמי' והקשו בתוספת ובחדושי הרשב"א הא כל השטר יתקיים אפומא דחד ישראל ומתרץ הרשב"א דמיירי באחזיק ע"כ בא הוי רק גלוי מלתא בעלמא עיי"ש וזה שייך לענין כותי אבל לענין חשש זיוף אין שייך כאן שום סברא ותו אף דמוכח דגם חתימת העד השני אמת דאין חותמין אלא זה בפני זה מ"מ אין רשאין לסמוך כלל דכל השטר יתקיים אפומא דחד ואף לפי מה שהעתיק המחבר והרמב"ם ביו"ד סי' רס"ז הדין שיש עליו עד כותי ולא כתב דמיירי באחזיק משמע דס"ל אף בלא אחזיק מהני וצריך לומר דס"ל כתירץ התוספת שם משום שמן התורה כותי כשר לעדות כו' נמי ניחא דהא המחבר והרמב"ם והתוספת והרא"ש הסכימו דכתב סופר ועד מן התורה אינו גט ואם נאמר שחתימת השני מזויף אז הגט בטל מן התורה וא"כ אם נסמוך על השני שנתקיימה חתימתו כל השטר נפיק אפומא דחד ע"כ צריך שתתקיים חתימת השני ג"כ והטור דס"ל דכתב סופר ועד רק מדרבנן פסול הא דלא מהני לדידי' קיום חתימת עד אחד אף דמן התורה כשר בעד אחד צ"ל דלא ס"ל כתירץ התוספות רק כדעת הרשב"א דדוקא באחזיק דהוי רק גלוי מלתא בעלמא אבל בלא"ה אף שכותי כשר מן התורה מ"מ לא מהני כיון דנפק אפומא דחד ומזה ראי' שהטור ס"ל כדעת הרשב"א ויש נ"מ לדין המבואר שם ביו"ד לענין צדיקי' כו' וגם לפי טעם של הב"ש שלקולא לא מהני סברא זו נמי צריך לומר החילוק בין עד כותי לנדון דידן כהנ"ל או כתוס' או כרשב"א דאל"כ קשה עליו שהרי בעד כותי מהני אף לקולא שם וע"כ צריך לומר החילוק כנ"ל ויש תימה על הב"ש למה כתב טעם מלבו הא בל"ז פשוט הטעם דלא מהני כיון דכל השטר נפיק אפומא דחד והנה בדברי הרשב"א שהביא בד"מ שכתב דאף שנתקיים חתימת אחד לגמרי וגם יש לעד אחד מעיד שהוא חתימת השני אעפ"כ לא מהני שם שפיר צריך לומר הטעם של הב"ש דשם לא הוי נפיק כל השטר אפומא דחד שהרי יש עוד עד אחד מעיד נמי על חתימת השני ומבואר בח"מ סימן מ"ו שבכה"ג אם הי' העד שנתקיימה חתימת ידו ממקום אחר אם הי' הוא מעיד לפנינו בצירוף אחד שהוא חתימת יד השני מהני ולמה כאן באין עד החתום לפנינו למה לא יחשב עכ"פ העד אחד להצטרף עם אחר כיון דאין חותמין אלא זה בפני זה צריך לומר החילוק של הב"ש דלקולא לא אמרינן סברא זו וכמו שכתבתי החילוק בין זה ליש עליו עד כותי אבל בדין של הב"ש שאין שום א' מעיד על חתימת השני לא הי' צריך הב"ש לזה הטעם רק כהנ"ל דכל השטר נפיק אפומא דחד וגם תימה על הב"ש למה לא כתב רבותא יותר שאפילו יש עד אחד מעיד על חתימת השני לא מהני וצ"ע:

באותו סעיף עידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה כולי עיין בב"ש מ"ש עד אלא לקולא לא אמרינן דהוי כקיום דבריו תמוהין דאף אם הוי כקיום לא מהני דהרי מתקיים כל השטר אפומא דחד ונפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד ועיין בתוספת פ"ק דגיטין גבי אם לאו דכותי חבר הוי לא הוי מחתים מקמי' ושהקשו כן ותרצו שם דאין לחוש הואיל וכותי כשר מן התורה וזה התם אכל כאן גבי חשש זיוף דאם הוי ידענו שהוא מזויוף הוי פסול מן התורה ודאי לא מהני וש"ס מפורש הוא בשנים החתומין על השטר ומת אחד מהם כו' ומבואר בכל הפוסקים ובחו"מ סימן מ"ו דלא יכול השני להעיד עליו דהוי נכי ריבעא אפומא דחד הרי אף דקיום שטרות דרבנן אמרינן כן ובע"כ הטעם כיון דאם הוי מזויף הוי פסול מן התורה משא"כ בכותי אף אם לאו חבר הוי הוא כשר מן התורה מיהו אפשר לומר ולתרץ דברי הב"ש דדוקא התם להעיד בהדיא על חתימת השני והדבר מתקיים ע"י עדותו ממש זה פסול אף בדרבנן דכל כה"ג מן התורה לא נחשב עדות כלל לכך אף בקיום שטרות דרבנן כל דתיקון רבנן כעין של תורה תיקון ולא הוי קיום אכל כאן דלא הוי ע"פ עדות האחד רק כיון שידענו שהוי חתימתו שוב אמרינן אנן דאנן סהדי דשוב לא הוי חתם אם לא הי' השני עמו זה לא יקרא באמת נפיק אפומא נכי ריבעא דממונא כו' רק דגבי כותי הקשו התוספת שפיר דאם הוי חשש דאורייתא אז כה"ג אף דלא הוי מפיו רק מכח אנן סהדי ג"כ לא מהני עדות כזה דרבנן פסלוהו אטו היכי שיהי' העדות מפיו ממש ולכך מדרבנן אף כה"ג נחשב נפיק נכי ריבעא כו' ואהא תרצו כיון דכותי מדאורייתא כשר רק חשש דרבנן הוי שוב בדרבנן אזלינן לקולא ולא נחשב נכי ריבעא דאף בשל תורה הוי רק דרבנן לכך בדרבנן הקילו א"כ ה"נ בקיום שטרות דהוי דרבנן כיון דמן התורה לא חיישינן לזיוף רק מדרבנן חיישינן לכך שוב לא נחשב בזה נפיק נבי ריבעא כיון דלא הוי מפיו רק מכח אנן סהדי ולכך נתן הב"ש טעם אחר מכח דלקולא לא הוי כקיום מיהו אכתי צ"ע בזה מי דחקו לכך:

סעיף יג עידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה נ"ב הנה גרסינן בש"ס פ"ק דגיטין די"א דקאמרינן שם כגון דחתום ישראל לבסוף דאי לאו דכותי חבר הוי לא הוה מחתים לי' מקמי' וע' בתוס' שם דהקשו דנפיק נכי רבעא דממונא אפומי דחד תרצו כיון דהוי מדרבנן אין לחוש וע' בחיבורי לאו"ח הנרשם קי"ט בסקט"ז בחידושי לפ"ב ד"ה שם הארכתי קצת בזה בעזה"י ושם הראיתי דמן הירושלמי רפ"ב דר"ה מוכח להיפוך גם הקשיתי עליו מן הש"ס דילן ע"ש בעזה"י ודוק:

סעיף ט"ז ואם אינם יודעים לחתום וכו' נ"ב הנה אם מהני לרשום לעצמן אחרים האותיות כזה ?ר והם ימלאו החלל עיימ"ש בזה בתשובה לק"ק יאנווי קנה מקומה בהשמטות לנדרי זריזין ייע"ש דרך אגב בהשמטות חלק ב' דף עיין ודו"ק ועיין ב"ש ס"ק כ"ח מ"ש קשה לדעת הטור דס"ל עידי מסירה כרתי וכו' ליישב ואפשר דגזרינן כתיבה אטו חתימה ייע"ש ולפענ"ד לכאורה דבריו צ"ע קצת שבל"ז נמי ניחא דהא כיון שהחתימות הוי כאלו לא נחתם כלל א"כ צריך שיהי' עידי מסירה דוקא לפנינו כמו אם לא נחתם בעדים כלל וכמו שדימה הב"ש גופו לאין עליו עדים כלל א"כ כיון שצריך מן הדין שיהי' עידי מסירה לפנינו א"כ תו הוי חשש דלמא אתי למסמך עלייהו בלא עידי מסירה שלא ידעו שרשמו להם החתימות מקודם ויסברו שהוי כמו כל החתימות בכשרות ואתי למסמך עלייהו בלא עידי מסירה ובאמת החתימות פסולין לגמרי והוי כאלו לא הי' כלל וצריך שיהי' עידי מסירה לפנינו וא"כ הוי מזויף מתוכו ודמי לחתמו בו קרובים ופסולין שפסול אף בעדי מסירה דלמא אתי למסמך עלייהו בלא עידי מסירה ופסול אף בעידי מסירה כן נמי הכא ולא ידעתי למה הוצרך לטעם דגזרינן כתיבה אטו חתימה וצ"ע:

סכ"א לא יטלו עידי גט שכר יותר נ"ב עיין בחיבורי לנשים נ"ז דל"ח שם היתר להרבנים ליטול שכר וביותר כתבתי שם בהשמטות ל"ק באטישאן ע"ש ודוק: