Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 138
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' וכו' נ"ב עיין בד"מ ס"ק א' מה שהשיג על הב"י. ואחר מחילת כ"ת של הד"מ דבריו אין מובנין כלל בראש מ"ש שהש"ע מביא ראי' מרשב"א דבריו תמוהין מאוד שהרי אדרבא כל העיקר הראי' [וט"ס שם תי' העיטור] שכ' בהיתה ישינה שלא בעינן שיטול הימנה וכאן בערק לה כו' לא כת' ש"מ דס"ל דכאן הוי נתינה גרוע ובעינן דוקא שיטול הימנה אבל בישנה הייתה נתינה מעלייתא דבריו תמוהין מאוד בזה שהם להדיא נגד הש"ס דף ע"ח דקאמר שם וצריכא דאי אשמעי' בהך קמייתא ה"א בהך קאמר רבי דלא בעינן שיטול הימנה כיון דבת גירושין היא אבל בישינה דאינה בת גירושין אימא מודה לי' לרשב"א דבעי' שיטול הימנה קמ"ל הרי חזינן שאדרבא בישנה יש סברא יותר דיטול הימנה כיון דאינה בת גירושין ולא כהר"מ שכ' הסברא להיפוך ואין לומר דיש סברא לכאן ולכאן דא"כ למה הצריך בש"ס שם לסיים ואי תנא בההוא ה"א בהאי קאמר רשב"א אבל בערק לה אימא מודה לי' לרבי ואמאי לא קאמר בש"ס נמי דאליבא דרבי גופו נמי אצטרך דה"א להיפוך דדוקא בישינה לא בעי' שיטול הימנה כיון דסברא זו פשיטא להד"מ ואי תנא בערק לה ה"א דבזה דוקא קאמר רשב"א שיטול הימנה אבל בישינה מודה וקשה דלימא הגמרא דאליבא דרבי נמי אצטריך תרווייהו גם י"ל לרשב"א אצטריך תרווייהו אלא ודאי מדלא קאמר בש"ס זה הצריכותא נמי משמע דלא הי' נראה בעיני בעל הש"ס לומר כן ועוד אף אם יש סברא לכאן ולכאן מ"מ מנ"ל להד"מ להוכיח מדברי הטור דלא כהב"י דלמא ס"ל כהטור דפשטא דש"ס דישינה גרע מערק לה כו' ע"כ נקיט הטור רבותא שאפילו בישינה לא בעינן שיטול הימנה מכ"ש בערק לה כו' וכמו שמבואר בש"ס דישינה גרע מזה ואין קושיא כלל על הב"י ודוק:
סעיף ב' בהג"ה וכל זה כו' נ"ב דברי הרב תמוהין מאוד שמשמע שרוצה לומר דלר"ת והיא דיעה ראשונה מהני רצון הבעל ולדעה שני' לא בעינן רצון הבעל ובר"ן מבואר להיפוך דלר"ת לא מהני רצון הבעל ולר"י בעינן רצון הבעל וכן הביא הב"ש. ונראה לישב דבריו ונקדים ליישב מה שכ' הב"ש בשם הב"ח שדברי הפוסקי' בשם ר"י שמהני בקפצה ידה ומדברי התוס' בשם ר"י מבואר שקפצה ידה לא מהני רק כשכבר הי' ידה קפיצה ונתן לתוך ידה בחוזק ועיין ב"ש מ"ש בזה. ולפענ"ד לק"מ לפי מה שפירש הר"ן דברי הר"י שמיירי ברצון הבעל א"כ י"ל דהר"י מפרש דברי הש"ס בשני פנים או דמיירי שקפצה ידה אחר נתינה רק שהוא ברצון בעלה וס"ל לר"י כיון דקודם קפיצה הי' יכול לנתקו אצלו הוי כאלו לא נתן לה הגט כלל וכשהיא קופצת ברצונו הוי כאלו נתן לה אז והן דברי הר"ן בשם ר"י או דמיירי הש"ס בלא רצון הבעל רק שכבר קפיצה שאז לא בעי' רצון הבעל בפירוש שהרי תחב לידה וראה שהיא קפיצה והן דברי התוס' בשם ר"י אבל קפצה לאחר נתינה לא מהני דהתוס' מיירי בלא רצון הבעל ואין חילוק דין בין מ"ש התוספות למ"ש הר"ן רק ששני פירושים י"ל לפי דברי התוס' והר"ן נראה לי עיקר פירוש זה שמיירי ברצון הבעל והתוס' נראה להם פירוש זה עיקר בלא רצון הבעל רק שכבר היתה ידה כו' ולדינא אין חילוק דלא כהב"ח. ולפ"ז לק"מ על הרב דהר"ן שכ' דהר"י מיירי ברצון הבעל ולר"ת לא מהני הר"ן מיירי שקפצה ידה אחר נתינה שכבר הי' הגט בידה ואח"כ קפצה ידה ולפ"ז לא מהני קפיצה בלא רצון הבעל דלא עשתה הנתינה מידי אבל אם הי' ברצון הבעל אז קודם קפיצה הוי כאלו עדיין הגט בידו וכשצוה לקפוץ ידה מחשב כאלו נתן לה אז ולא גרע מערק לה כו' דמהני ור"ת ס"ל כיון דמ"מ הוי הגט כבר בידו נהי דהי' יכול לנתקו מ"מ ל"ד לערק לה כו' ולא מהני רצון הבעל כיון שהוא לאחר נתינה. אבל הרב קאי על דברי הטור שמשמע מדבריו שמיירי קפצה בשעת נתינה בשעה שכבר בידו כן משמע מדבריו למעיין שם ולפ"ז א"ש דברי הרב שאם היתה ידה כבר קפיצה או בשעת נתינה קפצה בעוד שהגט בידו אז מעלי' חד דרגא להר"י שס"ל אם קפצה ידה לאחר גמר נתינה מהני רצון הבעל ס"ל שבשעת נתינה לא בעי' רצון הבעל ומש"ה לא הזכיר הטור בדברי ר"מ רצון הבעל שהטור מיירי שקפצה בשעת נתינה ולא בעי' רצון הבעל ולר"ת דס"ל בקפצה לאחר גמר נתינה לא מהני רצון ס"ל באם היתה ידה כבר קפיצה או בשעת נתינה בעוד שהגט בידו בעי' רצון הבעל ומהני דזה דמי שפיר לערק לה כו' אבל בלא רצון הבעל ס"ל דלא מהני אלא דמי לערק לה כו' דשם עשה הבעל בגופו כו'. וזה מ"ש התוס' פלוגתת ר"י ור"ת ולא זכרו רצון הבעל אבל ברצון הבעל מודה ר"ת דמהני בשעת נתינה והר"ן מיירי לאחר נתינה ע"כ להר"י בעי' רצון ולר"ת לא מהני רצון והד"מ והטור מיירי בשעת נתינה ע"כ א"ש דברי הר"ן מדויק בלשון הרב כן נראה לי נכון: