סעיף א' אסור להתייחד עם ערוה מהעריות וכו' נ"ב לכאורה תמי' לי על הרמב"ם וכל הפוסקים שהשמיטו דין המפורש במס' שבועות דמ"ז ע"ב שמעון בן טרפון אומר אזהרה לעוקב אחרי הנואף מניין ת"ל לא תנאף לא תנאוף והמציין שם לא ציין כלום רק בסמ"ק הובא דין זה ולכאורה צ"ע למה השמיטו ואין לו' דאין נ"מ לדינא דבלא"ה אסור מכח דלפני עור הלא נ"מ באם הי' אפשר להנואף עצמו לקרא' דל"ש לפ"ע רק בקאי בתרי עברי דנהרא ואף דאיסור דרבנן הוי מכח מסייע ידי עוברי עבירה אף ביכול לעשותו בלא"ה מ"מ יש כמה נ"מ בין אסירי דאורייתא או דרבנן והו"ל לבאר כן ועוד אף מכח לפני עוור הלא זה הוי לאו בכללות ואין לוקין עליו ולשמעון ב"ט כיון דקרי' לא תנאיף הוי ליה לאו מיוחד ולוקין עליו ובוודאי יש נמי נ"מ בין איסור שיש בו מלקות או לא ובפרט על הרמב"ם יש יותר תימא הלא דרכו להביא כל דבר המבואר בש"ס ואפשר שזה יהיה תלוי אם יש אם למקרא או למסורת עיין מזה באריכות ברפ"ק דסנהדרין ובשאר מקומות ולפי"ז נראה דוודאי לפי הקרי קרי' לא תנאוף דמשמע בעצמו ולא לא תנאוף לאחרים דקרי' בחיריק התיו לא בפתח אך לפי הכתיב אפשר שפרשו שקאי על אחרים לכך שמעון בן טרפון יסבור דיש אם למסורת לכך ס"ל דהוי אזהר' לעוקב אחרי הנואף אבל כל הפוסקים פסקו דיש אם למקרא ומה שבסוכה דבשני דפנות וג' אפי' טפח היינו מטעם שמפורש בש"ס דסנהדרין ע"ש וכיון דיש אם למקרא ליכא ראיה מזה לעוקב אחרי הנואף רק משום לפ"ע ועדיין צ"ע ודוק:

סעיף ב' בהג"ה ודוקא בידוע שנתייחד עמה אבל היא אינה נאמנת נ"ב עי' בב"ש מ"ש בשם הריב"ש שהתורה האמינתו וע' בחיבורי על חו"מ מה"ת סי' פ"ז מ"ש בזה ודוק: