Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 37
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' בהג"ה י"א דאין קדושין תופסין בנפל וכו' נ"ב עיין במהדורא ו' שלי סימן קס"ג בתשובה ל"ק האליווינסק במדינת רוסיא קנה מקומה בהל' יבום סי' ק"ג ייע"ש מ"ש בזה השייך לכאן ודוק:
סעיף ז' בהג"ה ואם אמר בתך מקודשת לי הוי קדושין דהרי היא במקום אביה עומדת וכו' נ"ב עיין בח"מ וב"ש ומדעת הב"ש מוכח דאפשר לדבר עם השליח כמו עם המשלח ולהח"מ לא הוי כן וע' בחיבורי על התורה פ' וירא שנת תקצ"ז בפסוק ותכחש שרה על המדרש ילמדנו שם שאמר מכאן שהנשים פסולות לעדות שם הארכתי בזה בעזה"י והבאתי סמיכת לזה מילקוט יתרו בפסוק ויאמר למשה אני חותנך יתרו בא אליך דפליגי שם ר"א ור"י אם שליח שלח או כתב שלח כתבנו שם דפליגי בפלוגתת הח"מ וב"ש הנ"ל אם אפשר לדבר עם השליח כאלו הי' הוא המשלח ייע"ש בטוב טעם בעזה"י ודו"ק:
סעיף יז מי שיש לו שתי כיתי בנות וכו' נ"ב הנה טעם דין זה מפורש בש"ס ובב"י ובב"ש מכח דקיי"ל כר' יוסי דלא מחית אינש נפשי' לספקא והנה בהיותי בזה בעזה"י אהי' שואל כענין ואכתוב כאן מה שנלפע"ד בדברי הרמב"ם הל' מעשה הקרבנות (פ' ט"ו) הל' ח' היתה לו בהמה מעוברת ואמר אם תלד זכר הרי היא עולה ואם נקבה שלמים וכו' ילדה ב' זכרים האחד עולה והשני ימכור לצרכי עולה ודמי' חולין וכו' ילדה טומטום ואנדרוגנוס אינן קדשים והרי הם חולין כמו שבארנו עכ"ל וע' בלח"מ מה שהקשה על זה ייע"ש ולפענ"ד אין כוונת הרמב"ם כמו שהבינו הם רק הכוונה דילדה טומטום ואנדרוגנוס שניהם תחלה טומטום ואח"כ אנדרוגנוס והנה כיון דקיי"ל לא מחית אינש נפשי' לספקא וא"כ נהי שהי' אומר אם זכר עולה אם נקבה שלמים מ"מ על טומטום לא הוי דעתו להקדישו דלא מחית נפשי' לספקא לכך הראשון אינו קדוש והשני דהוי אנדרוגנוס כיון דאף אם היו ראוי לקרבן כיון דהוא השני הי' נמי מעותיו חולין רק הי' נמכר לצרכי עולה אבל כיון דהוא אנדרוגנוס א"כ הוא עצמו אינו ראוי לקרבן והדמים הוי תמיד השני חולין ולכך כתב כמו שביארנו היינו לעיל מ"ש דדמי השני הוי חולין והדין אם ילדה רק טומטם או בזה סמך על מ"ש בהל' אסורי מזבח וכאן קמ"ל דין חדש דבילדה שנים טומטום ואדרוגנוס אז אינן קדושים כלל וקמ"ל הרמב"ם דין חדש לפענ"ד ואם כי אפשר שאין זה כוונת הרמב"ם עכ"פ לדינא נראה נכון כמ"ש ודו"ק והנה בהיותי בזה דרך אגב אזכור מה שקשה לי על דברי הרמב"ם בפט"ז ממעה"ק הנודר סתם מביא מן הגדולים שבאותו מין וכו' כיצד נדר עולה מן הבקר מביא שור אמר הרי עולה סתם וכו' מביא פרדה אחת וכו' והדבר תמוה למה באמר מן הבקר אף דיש בכלל זה פרה וכדומה מ"מ מחויב להביא הגדול ולמה בנדר סתם די אפילו בעוף יבא נמי מן הגדולים והנה נראה שהלח"מ הרגיש בזה ומתרץ דבאותו מין מחויב להביא מן המובחר אבל הדבר תמוה דהרי אח"כ כתב הרמב"ם מי שנדר שור וכו' יביא בינוני וכו' א"כ אינו מחויב להביא המובחר שבאותו מין וא"כ מ"ש דבנודר מן הבקר יביא שור הגדול שבאותו מין ובמין עצמו יביא בינוני וצע"ג וחזרתי על כל הצדדים ליישב ולא מצאתי מענה ודוק:
סעיף כב בא אחד ואמר אני קדשתי וכו' נ"ב עי' מ"ש בזה במהדורא ו' שלי דף ס"ב בתשו' ל"ק באר קנה מקומה בהל' גיטין סי' קכ"ט אם זה הוי מן התורה או דרבנן ייע"ש גם עיי"ש מה שהקשיתי על הר"ן בזה ודו"ק:
סעיף כד ואם כנסה אין מוציאין מידו וכו'. נ"ב עי' בח"מ ובב"ש שכתבו בשם הה"מ שאחר שנתן גט אין רשאי לכונסה ולפענ"ד אין זה מוכרח די"ל כיון דעיקר הטעם דנאמן ליתן גט מכח אין אדם חוטא ולא לו א"כ ה"נ נהי דמסכמת עתה להנשא לו פן אח"כ תחזור בה וכמ"ש בפ"ג דקדושין נהי דבידו לשחררה אין בידו לקדשה כן ה"נ יש לו לחשוש שמא אחר הגט תחזור בו ותנשא לאחר לכך אינו עשוי ליתן גט אם אינו אמת וזה יהי' שיטת המהרי"ט בפ"ק דקדושין גבי יהודית דביתהי דר"ח דאמרה אמר לי אם קיבל בך אביך קדושין כדי הוי זוטרית אמר לה לאו כל כמינך דאסרת לך עלויאי והקשה המהרי"ט הרי שויא נפשי' חד"א ותירץ דהוי כעיני' נתנה באחר ותמהו האחרונים עליו דהרי כאן לא ידעה למי קדשה א"כ אסורה לכל ולא שייך ענ"ב וכו' והן אמת שקושיא זו אין לה התחלה כלל דכאן ניכר דבשביל צער לידה אמרה כן ומהרי"ט הוי הכוונה רק לדמיון כמו דהתם מותרת מכח אומדנא דבשביל ענ"ב אומרת כן ה"נ שם הוי אומדנא דמכח צער לידה אומרת כן לכך מותרת ומיהו אף לפי הבנתם בכוונתו נמי א"ש דהרי יש לחוש דעיני' נתנה באחר ותעשה עמו קנוניא שיבוא ויאמר אני קדשתי' ונאמן ליתן גט ויתן גט וא"כ יכניס אותה וס"ל להמהרי"ט דלא כדעת הה"מ רק כמ"ש דמותר אח"כ לכונסה וא"ש ואף לפי דברי המגיד י"ל דענ"ב ויכנסה בשתיקה ויאמר תחלה אני קדשתי' ואח"כ יכנסה בשתיקה ואם כנסה אין מוציאין מידו וא"ש מיהו בעיקר קושיות מהר"ט תמוה לי מה הקשה הרי שויא נפשי' חד"א לא שייך רק באם אומר שיודע האיסור בעצמו אבל אם ע"א מעיד ומכ"ש אשה א"כ אין ע"א נאמן בזה וא"כ ל"מ לפי לשון הש"ס בקדושין דלא אמרה דהאם מהימן לה ודאי דלא שייך חד"א כיון דהיא אינה אומרת שמאמינה לה ודאי אין ע"א ומכ"ש אשה נאמנות לאוסרה על בעלה רק אף אם אומרת שמאמינה להאם מ"מ נראה דלא שייך שוי' נפשי' חד"א רק אם יודע בבירור האיסור לפי דבריו אבל מה שאומר שמאמין להעד לא שייך לומר בזה שוי' נפשי' חד"א ותדע שהרי בסי' קע"ז (סעיף ט') כ' הרמ"א בהג"ה שבזה"ז דהוי חרגמ"ה אינו נאמן לומר שמאמינה או שמאמין להעד וכו' ומ"ט לא נאמר שוי' נפשי' חד"א בע"כ דבזה לא שייך חד"א וז"ב ונכון לפענ"ד בעזה"י ודוק היטב: