סעיף ו' קידשה ע"מ שאין בה מומין וכו' וריפא אותה אינה מקודשת וכו' נ"ב נראה לי דוקא באותן מומין שמבואר לעיל אותן הפסולין בנשים אז שייך שפיר הטעם של התוס' דאף שנתרפאה מאוסה בעיניו אבל בשאר מומין אף שאם התנה בהדיא ג"כ אין מקודשת כמו שמשמע בש"ס גבי נדרים וכו' וכמ"ש הפ"י שם מ"מ אם הלכה אצל רופא ורפאה מקודשת דכיון דלא מאוסה כל כך ובסתם הוי הקדושין שפיר רק שאם התנה הוי כמו שאר תנאי אבל אם נתרפאה הוי כמו הלך הוא אצל חכם ורפאו שמקודשת [ולקמן הארכתי בזה בישוב דברי הש"ס] כן נראה לי בזה ודו"ק. וע' ב"ש ס"ק י"ז מ"ש מיהו י"ל וכו' ונראה לפענ"ד דתירץ זה אין מספיק כלל חדא דכבר מצאתי בספר מהר"ם שיף שאין לומר כלל תירץ זה דאכתי תקשה לרבא דמתרץ באשה חשובה א"כ הא ברופא ורפאו ע"כ אף באינה חשובה מקודשת א"כ לא תנא דומיא א"כ קושיות הב"ש נשאר במקומה ועוד נראה לי לפי מה שהוכחתי ת"ל במה"ק שלי על אהע"ז דבשאר מומין חוץ השנוים במשנה שהוא התנה שלא יהי' עליו כל מום וכיון דקפיד אפי' כל מילי נמי מ"מ מהני רפואה א"כ אכתי נשאר קושיות הב"ש דנוקא דמיירי אחר ידיעת הבעל ובשאמר שלא יהי' עליו כל מום ונמצא בה שאר מומין ואף שמהני בה רפואה מ"מ לאחר ידיעת הבעל לא מהני כמו בנדרים ומוין הפסולין בכהנים זה לא רצה להשמיענו דכבר נשמע מבריי' האחרת אלא ודאי דגם בהתנה האשה לא מהני רפואה אחר ידיעת הבעל ובמה שכתבתי נתיישב לי מה שקשה לי באמת אדברי רבא דמתרץ באשה חשובה ולא הוי דומיא דרופא וכו' ולפי הנ"ל ניחא דרבא מוקי בשאמר כל מום ונמצא בה שאר מומין מ"מ אין מקודשת באשה חשובה וכו' אך באמת דברי הב"ש תמוהין לדעתי דמי דחקו לכנוס בפרצה דחוקה הלא לפי מה שכתב הוא אח"כ מיד דבנדרים בודאי לא מהני היתר אחר ידיעת האשה דסברה שמא אין היתר לנדר א"כ היכי הוי מצי לאוקמא בנדרים מיירי אחר שנודע לו א"כ גם הסיפא בהלך הוא אצל חכם מירי נמי אחר שנודע א"כ למה מקודשת ודאי דהלכה והלך הוא מיירי בחדא גווני דהא חילוק בין איש לאשה ומי דחקו לומר בתחלה שמשום הלך אצל רופא לא מוקי כך ושבק נדרים שקודם לזה ובאמת נראה דבין בנדרים ובין במומין לא מהני בהלך אחר ידיעת האשה דגם במומין שייך דסברה שמא אין רפואה למומו כמ"ש הב"ש בכבודו בעצמו בסוף הסימן ולא גרע מנדרים כן נראה לי בזה נכון לדינא ודו"ק היטב: