סעיף א' אבל האיש שאנסוהו עד שיקדש וכו' נ"ב עי' מ"ש בדין זה במהדורא ה' שלי בתשובה ל"ק סטריא קנה מקומה בהל' זו סי' מ"ג בדין קדושי קטן ייע"ש שם הארכנו בטעם החילוק בעזה"י ובישוב קושיות הח"מ וב"ש ייע"ש בעזה"י ודוק. עיין מה שהקשו מחו"מ בדין אם אנסוהו לקנות וע' בהקדמת טטו"ד מ"ש בזה וע' בחבורי קנאת סופרים שנתייסד על השמטות לכמה חיבורינו בעזה"י ע"ש במ"ש לנדרים ד' ל' בר"ן ד"ה תפשוט דבעי ר"א ייע"ש מ"ש דבר נכון מאד לתרץ זה ובטעם למה אנסוהו למכור הוי קנין ולקנות לא הוי קנין ייע"ש בעזה"י ומ"ש ראי' להר"ן שם דהאשה הוי רק בהפקר ייע"ש בעזה"י ודוק:

סעיף ד' בהג"ה מצאו כתוב בשטר וכו'. נ"ב עיין בב"ש ס"ק ט"ו מ"ש דאפילו אם אומר שפלוני ופלוני הם עדיו לא משגיחין בדבריו וכו' נראה דהיינו דוקא אם ליכא קול דאיכא עדים רק דהקול יצא סתם דהיא מקודשת לו והוא לבדו אומר דיש עדים לו אבל אם יש קול דיש עדים צריך להפרישם עיין בש"ס ב"ב (ד' קל"ה ע"א) והא אמרי דאיכא עדים לפרשב"ם שם אפילו יש אנשים דאמרי דאיכא עדים נמי צריך לחוש להם ולהתוס' בעינן שיהי' קול דאיכא עדים ועכ"פ ע"י קול ודאי חיישינן לעדים וכן קי"ל בש"ע הל' יבום (סימן קנז) ייע"ש וא"כ ה"נ ל"מ אם יש קול דיש עדים ודאי צריך לחוש להם אלא אפילו דיש אנשים דאמרי דאיכא עדים נמי צריך לחוש להם כיון דאפשר להתברר ראוי לחוש לדעת הרשב"ם מיהו י"ל דזה דוקא בקול דקודם נשואין וקול דב"ב וסימן קנ"ז לענין היתר שתנשא לאחר הוי כקלא דקודם נשואין אבל לקלא דבתר נשואין כמו דלא חיישינן לקול אף דמוחזק בב"ד כן לא חיישינן לקול דיש עדים מיהו כיון דהב"ש סיים נמי דהכל תלוי בחקירת הדיינים וכוונתו אם רואין דיש ממש בדבר לכך ה"נ אם יש קול או אמרי אינשי כן דיש עדים ונראה דיש ממש בדבר ודאי ראוי לחוש לזה ולהפרישם עד שיבורר הדבר כן השבתי ל"ק לעשנוב להרב דשם על איזה מעשה שאירע שם והנה שבתי וראיתי דאף בתר נשואין ראוי להיות כן הדין לחוש לקול דיש עדים דבע"כ מוכח דאין חילוק ביניהם ממ"ש להדיא בקדושין (ד' י"ב ע"ב) דפריך שם אביי ורבא אם הקלנו בשבוי' דמנולה נפשה גבי שבאי ניקול בא"א וכו' ואמאי הרי שם והוי קלא בתר נשואין וקאמר שם דאשתאר מההוא משפחה ופרשו מנה רבנן משום דס"ל כאביי ורבא ומוכח דחיישינן בזה אף לקלא דבתר נשואין ואין לומר דשם מיירי שהיה הקול מוחזק בב"ד דא"כ מהו פריך מר"ח דלמא מעשה דר"ח לא הוי הקול מוחזק בב"ד דשם הוי קודם נשואין לכך קמ"ל דמ"מ לא חיישינן לזה אבל בקול מוחזק בב"ד יש לומר דחיישינן ובע"כ דגם שם לא הוי הקול מוחזק בב"ד ומ"מ חיישינן ליה ועיין בב"ש (סימן ל"א) הביא ש"ס זה ומוכח דמדינא חיישינן לקלא בזה והוי ספק ממזר ייע"ש לכך אף לבתר נשואין ואף דלא הוחזק בב"ד חיישינן לקלא דיש עדים וצריך להפרישם כנלפע"ד נכון בעזה"י ודוק היטב:

סעיף ה' המקדש בפסולי עדות וכו' נ"ב הנה הגיע לידי דרך מקרה ס' ב"ש אחרון וראיתי בסוף התשובות בד' תשובות מהרב מקראקא הביא קושיא אחת כיון דיש בירושלמי דעדים הקרובים לאחד ופסול ורחוקים לשני פסולין לגמרי דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה א"כ איך יועיל כל עידי קדושין הרי אמרינן בקדושין דלכך לא מהני הודאתם בקדושין מכח דחב לאחריני דנאסרו הקרובים בה וא"כ ה"נ בכל עידי קדושין הרי הוי חוב לקרובי העדים דנאסרו בה וא"כ נימא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דהוי חוב לקרובים ולכאורה היא קושיא גדולה ומ"ש שם הרב מקראקא לתרץ הודה בעצמו שאין בו ממש ומ"ש הרב ב"ש אחרון לתרץ ומדמה זה לדברי הראב"ד שכ' גבי לדידי אוזיף בריבותא דלגבי עצמו לא נחשב עד פסול לומר בטלה כולה ודבריו תמוהין בזה דלא דמי כעוכלא לדנא דהתם כיון דאינו נוגע רק לו ולכך כיון דלעצמו לא נקרא עד לכך הוי לאחר עד כשר אבל כאן כיון דנ"מ גם לקרוביו א"כ דל אותו מהכא סוף סוף הוי עדות לקרוביו וכי בשביל דנוגע גם לו יהי' עדיף הראב"ד לא כתב רק מה שנוגע לו אינו מקלקל עדות והוי כאלו לא היה לו שהיה כשר גם עתה כן אבל לא להכשיר עוד העדות מה שלולי הוא היה פסול ומה שנראה לי ליישב קושיא זו אליבא דאמת הוא עפמ"ש בפ"ב דב"מ (ד' כ"ז ע"ב) גבי אבידה למ"ד סימנין דרבנן דלכך תקנו כן דניחא ליה למוצא אבידה כי היכי דנהדר ליה לדידיה א"כ משמע דהיכי דהוי נמשך ממנו טובה בזמן אחר לא נחשב חוב ונהי דדחה שם הש"ס הוי מטעם אחר ייע"ש אבל זה הוי ניחא ליה דנחשב זכות אף דעתה הוי חוב לו שמחזיר האבידה מ"מ הוי לו זכות כי יצטרך במקום אחר א"כ ה"נ בשלמ' גבי הודאת בע"ד שפיר הוי חוב לאחריני לקרובים דאין בו צד זכות דאם יצטרכו הם לקדש אשה יקדשו בעדים ממש והרי עדים שכיחי אבל אי נימא דבכל קדושין לא מהני עדים והרי הדין דבקדושין בעי' עדים ובלי עדים לא הוי קדושין וא"כ אם לא יועילו בזה עדים גם הם לא יוכלו לקדש אשה ולקדש בעדים שאין להם מקרובים כלל זה לא שכיח וגם י"ל להיפוך מדברי הראב"ד רק גם לעצמו נחשב בטלה מקצתה בטלה כולה א"כ הוי חוב לעצמו ולא משכחת לה שום קדושין שוב ניחא להו לקרובים בעדות זה כדי שגם הם יוכלו לקדש אשה בעדים לכך אין זה חוב וכיון דגזרה התורה דבעי' קדושין בעדים אין זה חוב להקרובים ולא לגוף העדים דניחא להו בכך וא"ש בעזה"י ודוק היטב:

באותו סעיף בהג"ה החשוד וכו' בין לענין קדושין בין לענין גרושין וכו' נ"ב עיין ב"ש מה שהקשה מנדרים ועיין במהדורא ח' שלי סימן צדיק בתשובתי ל"ק חעלימא קנה מקומו באהע"ז סימן קמ"א מ"ש בישובו על נכון בעזה"י ודוק:

באותו הגה"ה המקדש וכו' או שאר רשעים וכו' נ"ב עיין במהדורא שלי סי' ר"א קנה מקומה בהל' גיטין סי' ק"ל בתשובתי ל"ק ליסקא מה שהעליתי דאף דבעבירה דליכא מלקות בעי' רשע דחמס מ"מ בקדושין וגיטין י"ל לכ"ע לא בעינן רשע דחמס ייע"ש בטעמו גם כתבנו לפלפל דאף להתוס' סנהדרין ד' ט' דס"ל דבהנאת הגוף לא בעי' רשע דחמס היינו רק בעריות אבל בשאר הנאת הגוף מודים ייע"ש בטעמו כי טוב הוא בעזה"י ודוק: