Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 66
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' ואפי' אם ירצה לייחד לה כתובתה במעות וכו' אלא צריך שיכתוב לה שטר וכו' נ"ב קשה לי על מה דאיתא בש"ס דגיטין דמ"א תניא אידך העושה שדהו אפותקי לבע"ח וכו' גובין משאר נכסים רשב"ג אומר בע"ח גובה משאר נכסים אשה אינה גובאת משאר נכסים שאין דרכה של אשה לחזור על ב"ד ע"ש וקשה הרי אדרבא יש אומדנא להיפוך דבאשה אינו רשאי ליתן לה כתובתה דא"כ תהי' קלה בעיניו להוציאה והוי אומדנא באשה יותר מבע"ח דהרי אינו רשאי לידור עמה בע"א ואין לומר דהכוונה על תוס' כתובתה חדא דהלשון לא משמע כן ועוד א"כ בזה הוי כשאר בע"ח ול"ל למינקט לאשה בכתובתה הו"ל לחלק בבע"ח עצמו דבבע"ח זכר גובה משאר נכסים ובאשה בעלת חוב אינה גובאת ובע"כ דבבע"ח לא פליג חז"ל רק בכתובה פליג וקשה כנ"ל וצ"ל דרשב"ג ס"ל כר' יהודא דס"ל בכתובות דיכול לפחות ממאתים ולא ס"ל החשש שתהי' קלה בעיניו להוציאה וע' בתוס' בכתובות דנ"א מוכח שם דלר"י א"צ שיהי' כל נכסיו אחראין ע"ש ורשב"ג נמי יסבור כן וצ"ע למה לא קאמר הש"ס דהני תנאי כהני תנאי וצ"ע ודוק:
שם סעיף ג' בהג"ה וע' לקמן סי' קע"ז וכו' וא"כ בזמן הזה במדינת אלו שאין מגרשין בע"כ וכו' נ"ב דברי הרב אין מוכרחין בזה דבשלמא התם דאפי' עבר וגירשה אינה מגורשת וחייב להחזירה לכך שפיר לא שייך לומר שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה אבל בדין חרגמ"ה דקי"ל לקמן סי' קי"ט דבעבר וגירשה מגורשת שפיר י"ל דנהי דמדינא אין לחוש מכח דיש לאוקמי' בחזקת כשרות ולא יעבור חר"ג מ"מ היא לא סמכה דעתה שהיא חוששת עכ"פ פן יכעס עליה ויגרשנה ובדיעבד יהי' גט לכך היא לא סמכה דעתה וכל היכא שהיא לא סמכה דעתה הדר הו"ל בעילת זנות לכך צריך כתובה דוקא ודוק כי ז"ב ונכון אמנם נראה דמזה מוכח דהרמ"א ס"ל כדעת הב"ש בסי' קי"ט דבעבר וגירשה בחר"ג חייב בכל החיובין ולכך ל"ש נמי בזה שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה ודוק:
סעיף ז' אם ירצה להוסיף על זה מוסיף נ"ב עיין בב"ש סקט"ו מ"ש בשם הטו"ז דבכתיבה צריך לשלם מטבע שניה ועל זה נשאלתי מחכם אחד שבדברי הרמב"ם פ"ד מהל' מלוה ולוה מבואר להפוך דגם בכתובה שייך דין זה שוב ראיתי דגם בתוי"ט פ"ו דכתובות הרגיש בזה והנה כשאני לעצמי הי' נראה דאין דברי הרמב"ם סותרין לדברי הטי"ז והב"ש די"ל דהרמב"ם מיירי בתוספת כתובה שכתב לה מדעתו ואף דקראה בלשון כתובה אין זה תימא כי כמה פעמים נמצא כן בש"ס אחת מהם בפ' הכותב בפוגמת ומפרש כיצד היתה כתובתה אלף זוז וכו' והרבה מזה ולפי"ז א"ש דהנה עיקר הטעם הטו"ז והב"ש הוא רק מכח דבכתובה לא שייך ריבית א"כ תינח בעיקר הכתובה אבל בתוספת שלא כתב לה רק מכח חיבת ביאה והוי נמי שכירות ובשכירות שייך וכמשנה מפורשת נכוש עמי היום ואעדור עמך ובטו"ז סימן קס"א לכך בתוספת אין מגיע לה רק מטבע הראשונה כדין הלוואה ועוד אף אם מיירי הרמב"ם בעיקר הכתובה הנה הרמב"ם כתב שם בלשונו וכן בכתובה אם כתב לה מטבע ידוע ופירש משקלו ולמה לא כתב כן בתחלה בשט"ח שפירש משקלו אך נראה דכוונה גדולה כיוון הרמב"ם בזה דאם לא פירש אז לא הוי כהותנה בתנאי שרק מטבע זו ישלם ולכך לולא חשש ריבית הי' ראוי שיתחייב מדינא לשלם מטבע החדשה רק מכח דנראה כריבית אסרוהו חז"ל לשלם מטבע החדשה לכך בכתובה דל"ש ריבית אוקמיהו אדינא ונצרך ליתן מטבע החדשה דכיון דלא הותנה יש אומדנא דנשתעבד על מטבע היוצא במדינה אבל בפירש משקל אז הוי כהותנה שרק אותה מטבע נשתעבד וכל תנאי שבממון קיים רק באם לא הוזלו הפירות אז לא הוסיפו יותר מחומש אז אמרינן דהיינו מטבע הראשונה ואין זה ביטול תנאי אבל אם הוזלו הפירות או הוסיפו יותר מחומש א"כ אין זה מטבע ראשונה לכך אין לו ליתן הך מטבע ראשונה כפי תנאו וז"ב בעיני ועיקר. שוב ראיתי בתוי"ט בפ"ו דכתובות הביא ג"כ דברי הרמב"ם הללו ודברי הרמב"ם פ"א ודברי המרדכי שכתב ג"כ כן עיי"ש והמעיין שם ברמב"ם פ"ו מה"א יראה שנסתר תירץ א' כנ"ל אבל התירוץ השני הוא נכון דמיירי שם שפירש מטבע ידוע לכך מדינא אין לה יותר אבל הב"ש וטו"ז מיירי שפירש רק המטבע היוצא ודו"ק: