Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 69
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף ב' אלו הן העשרה דברים מזונותיה וכו' נ"ב עיין בב"ש שהביא שיטת הפוסקים דס"ל מזונות אשה דרבנן ותמיה לי טובא מן המ' דקדושין דכ"ב דקאמר שם ויצאה אשתו עמו אר"ט אם הוא נמכר אשתו מי נמכרה מכאן שרבו חייב במזונות אשתו וא"כ מוכח להדיא שהבעל חייב במזונות אשתו מן התורה ולכך עכשו שמכר א"ע ואי אפשר בידו לפרנסה שצריך לעבוד את רבו ע"כ צריך הרב לפרנסה ואי נימא שהוא עצמו פטור ממזונתיה א"כ הוא עצמו פטור מדוע יחייב הרב לפרנסה ולא יגרע כחו מהעבד עצמו ואין לפרש דמיירי שהבעל הותנה עמו לזונה וחייב א"ע בדבר שאינו חייב חדא דמלישנא דקרא דאם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו משמע שבכל ענין תמיד ביש לו אשה האשה יוצאת עמו משמע שעד הנה תמיד היתה ברשות האדון היינו לענין מזונות כפרש"י א"כ משמע שתמיד אם יש לו אשה חייב לזונה דאל"כ הוי ליה לבאר דהיינו דוקא בהותנה עם אשתו ועוד דהרי צריך להבין הטעם דלמה יתחייב האדון במזונות אשתו לו יהא שהבעל חייב לה עכ"פ מה להאדון בכך וצריך לומר כיון שהבעל משועבד לה לזונה א"כ הרי שיעבוד שלה קודם ודומה ללוקח שאם לקח שיעבוד המלוה יכול הוא לטרוף ממנו ה"נ כיון שלקח הרב שיעבוד שלה שהבעל משועבד לה תחלה אם לא ירצה הרב לזונה במקום הבעל אין המכירה כלום דיכולה היא לטרוף ממנו שיעבוד שלה אך תקשה דאכתי לא הוי להקרא לומר דחייב במזונות אשתו דזה נדע ממילא דוודאי בכל לוקח אם רצה לשלם להמלוה חובו ולסלקו יכול הוא לעשות כן רק הוי ליה לאשמעינן עיקר דינא דאין המכר כלום ביש לו אשה דיכולה היא לטרוף ממנו כמו בכל לוקח דעיקר הדין הוא שהמלוה טורף וזה משמע ממילא שאם מסלקו שפיר דמי כן הו"ל לאשמועינן הכי בפרט כיון דאיכא נ"מ לדינא שלפי המשמעות של עכשיו משמע דהרב חייב דוקא לזונו אף אם המזון שלה עולה יותר מדמי העבד שמזון שניהם העבד ואשתו ובניו אין מלאכת' שוה כ"כ וניחא לי' בטרפא משיזון אותם משמע דאעפי"כ חייב לזונם דוקא שהמה יכולין לתובעו כיון שכבר נתחייב ואם הוי כתבה התורה שיכולה לטרוף ממנו לא הוי לה כח רק לטרוף ולא יותר א"ו שהאמת הדין כן שאף אם האדון מסכים בטרפא יכולה היא להכריחו דוקא לזונה ובע"כ הטעם כיון דהרב ידע בשעת קניה שיש לו אשה ובנים וקנה אותו א"כ נחית הוא אדעתא דהכי והוי כאילו הותנה עמו ונתחייב בכך דכמו שנתחייב במזון העבד עצמו ע"י קנייתו כן נמי נתחייב במזון אשתו ובניו כיון שידע מהם ונחית אדעתא דהכי וא"כ ממילא מוכח דכל בעל חייב במזון אשתו ובניו מן התורה דאם כל בעל פטור מניין ידע הרב שהוא נתחייב לאשתו בדבר שאינו חייב לומר דנחית אדעתא דהכי בשעת קנין מנין היה יודע כל זה (ובוודאי דוחק לאוקמי קראי דאם בעל האשה הי' מתחייב בפירוש והרב ידע מזה מתחלה דכל זה אינו בשמעות המקרא) לכך נראה דמוכח מזה בבירור דמזונות דאורייתא גם אי מיירי שנתחייב בפירוש מכח תנאי לזונה א"כ מה לי אשתו מה לי אחר הו"ל להיות הדין כנתחייב לאחר ליזון שג"כ יהי' הרב חייב לזונה ואם באמת הדין כן למה לא כתבה התורה הדין כן בכל אדם ואם אין הדין כן בכל אדם מדוע יהא באשתו הדין כן אם מן התורה הבעל א"צ ליתן מזונות מן הסתם רק מכח אם התנה בפירוש א"כ שוה היא לכל אדם א"ו דהבעל חייב במזונות אשתו מכח שאין בידה לפרנס א"ע כיון שהיא אשתו וצריכה להשתדל בשלו לכך ממילא חייב הרב לזונה כיון שלקח שיעבודה ואין בידה מסתמא להתפרנס ממק"א לכך נכנס בסתמא במקום הבעל ומוכח מזה דמזונות דאורייתא ודוק והנה גם בלא"ה אין סברא כלל לומר דמיירי בנתחייב לה בפירוש דא"כ בכל החובות שחייב העבד לאחרים יתחייב האדון לשלם עבור עבדו וזה וודאי אינו ולמה יגרע חיוב מזונות ואשתו מאחרים אם מצד הדין אין להאשה מעלה במזונות יותר מאחרים רק במה שנתחייב מרצונו למה יהא עדיף מכל החובות בפרט למ"ד שעבודא ל"ד למה כאן יתחייב לשלם עבור מה שנתחייב לה במזונות א"ו למזונות אשתו מה"ת וא"כ כמו דאלים כח האשה שחייב לה הבעל ליתן לה מזונות תמיד כן אלים כחה שאם קנה אחריות בעלה יצא הוא במקומה ליתן לה מזונות כיון שראתה התורה שהיושר שהבעל יזון את אשתו תמיד א"כ במכר א"ע לאחרים מי יזונה לכך חייבה התורה את הרב לזונה אבל אם אינו חייב לה מזונות רק אם נתחייב מרצונו מה לי חוב זה ומה לי חוב אחר בע"כ מוכח דמזונות דאורייתא ודוק היטב וז"ב ונכון: