סעיף ט' המוכר קרקע לאשתו אם הי' המעות שלקחה בהם את הקרקע וכו' נ"ב מה שקשה מכאן על מ"ש הרמ"א בהג"ה בחו"מ סימן ק"צ סעיף וא"ו בראובן שהי' חייב לשמעון וכו' עמ"ש בחיבורי על אהע"ז מהדורא וא"ו בתשובה ל"ק באטישאן סימן קנ"ו עיי"ש ודו"ק:

סעיף יא נתן לה אחד מתנה ע"מ שאין לבעלה רשות קנה הבעל נ"ב הנה בדין אם אמר ע"מ שאין לבעלה רשות בה אם יורשה יש בזה פלוגתא עיין בחו"מ בש"ך סימן ס"ב ועיין בחיבורי לתורה(שנת תר"ז) שם העליתי דאף למ"ד בעלה יורשה היינו באופן שלולי התנאי הי' של הבעל מיד אפי' גופו דמה שקנתה אשה קנה בעלה אז אין בכח התנאי לבטל זכותו רק שלא יהי' לו פירות בחייו אבל מ"מ בעלה יורשה אבל בדבר שלולא התנאי הי' נמי של האשה ולא הי' לבעל רק פירות אז מהני תנאי זה דאפי' מתנה לא יירשנה דהיינו כעין אם נתחייב לה בושת או קנס דאין גובין בזה"ז ואם הוי גובין מן הדין נמי הוי של האשה ואין לבעל זכות בו רק פירות וא"כ כיון דבזה"ז אין גובין הוי הברירה ביד המתחייב שלא ליתן אם רוצה לצי"ש וליתן לה מתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בה בזה וודאי מהני התנאי אף ליורשה כיון דלולא התנאי נמי אינו של הבעל בחייו רק לפירות כן נראה להכריע הדיעות עיי"ש מ"ש בזה ראיי' מן המדרש בפלפול נכון בעזה"י והנה כל נושאי כליו של הרמב"ם פה אחד להם שהרמב"ם פסק כשמואל יעו"ש אבל אני בחידושי לב"ק פ"ז בסוגיא דצנועין כתבתי להיפוך דהרמב"ם פסק כרב עיי"ש מ"ש בזה בעזה"י ודוק:

סעיף טו נפלו לה פירות המחוברת לקרקע הרי אילו של בעל ב"ב עיין בח"מ ס"ק ל"ה מ"ש ראי' מעז לחלבה עיי"ש ולדעתי תמוה דל"ד כלל בשלמא בעז לחלבה אם יאכל החלב והביצה יהי' חלב אחר אבל בפירות המחוברין אם יאכל אותם לא יהא לה פירות אחרים והוי לי' ליקח שדה ויאכל הפירות כמו בתלוש כמ"ש חילוק זה בב"ש ודוק וצ"ע: