Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 90
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' הבעל יורש את אשתו וכו' נ"ב עיין במשנה ס"פ יש בכור מ"ש ריב"ב אף היורש את אשתו ומוקי שם בגמ' בהורישתו אשת בה"ק ע"ש והרמב"ם העתיק דין זה פי"א מה"ל שמיטה והטור והש"ע השמיטוהו וע' בחיבורי לחו"מ מהדורא ג' ה"ל מצות שכתבתי שם טעם נכון למה השמיטו הטור והמחבר ע"ש ובתוס' כתובות דפ"ד ומ"ש שם בישוב קושית הרשב"א ודוק שם:
באותו סעיף בהג"ה שטר חצי זכר שנוהגין בו האידנא וכו' נ"ב עי' בח"מ ובב"ש שכתבו בשם תשובת מוהרי"ו דלא אמר' אומדנא בהודאה והנה טעמו של מוהרי"ו נראה דלא מהני אומדנא להוציא מחזקה וכיון דכבר נתחייב והוי בחזקת חיוב לא מהני אומדנא אח"כ לפוטרו דאין לומר דכוונתו דדוקא היכי דהוי בדרך הודאה לא מהני אומדנא דא"כ מה הקשה הב"ש מסי' נ"ג שס"ל דלא הוי דרך הודאה רק דרך חיוב ובע"כ דס"ל דעיקרו תלוי היכי דכבר חל החיוב לא מהני האומדנא אח"כ לבטלו למפרע וקשה לי ע"ז מש"ס דמכות ד"ה ע"ב דפריך שם לר"י דאמר אסטטית הוא זה ואינו נהרג אלא כת ראשונה בלבד ופריך שם מ"ש כת הראשונה ונשאר בקושיא ומהו פריך דבע"כ טעמא דר"י מכח אומדנא דיש אומדנא שעושין כן בערמה וא"כ מהו פריך נימא דבשלמא כת ראשונה דבשעה שהוזמו ונתחייבו הריגה לא נודע האומדנא וא"כ כיון שכבר נתחייבו הריגה שוב אף אם מזימין השניים ג"כ יש אומדנא למפרע לא מהני האומדנא מלהצילם מחזקת חיוב שלהם שכבר נתחייבו מיתה אבל בשניים שיש אומדנא תיכף קודם שנתחייבו דין הזמה לכך מהני עדותן שלא לחייבן בדין הזמה ומאי פריך וצ"ע וראיתי אח"כ בהפלאה בק"א הרגיש על הב"ש די"ל חילוק הנ"ל דשם לא מיירי דרך הודאה אבל לפענ"ד דברי הב"ש נכונים דאין סברא לחלק בזה ועיקר החילוק הוי רק דיש לחלק בין הוי להוציא מחזקה או לא וקשה מן הש"ס הנ"ל וגם בלי דברי הב"ש קשה מן הש"ס כנ"ל דמסברא יש לחלק כן אך לדברי הב"ש קשה יותר וצ"ע ודוק:
סעיף ד' קטנה שנתקדש' שלא לדעת אביה וכו' אם מתה אין הבעל יורשה נ"ב עיין ב"ש מ"ש בסל"ז דאף נכסי צאן ברזל הוי בחזקתה ואין הבעל יורש וצריך לפרש דבריו הא דלא דמי לנפל הבית עליו שנצ"ב בחזקת שניהם וכו' דבשלמא בנפל הבית שכבר נשאת לו ונכנסו הנכסים בודאי באחריותו ע"כ הוי כשמתו בחזקת שניהם כמו שהיתה בחיים בחזקתו אבל בקטנ' שהספק אם נכנסו כלל ברשותו או לא ע"כ מוקמי' להם בחזקת האשה וכמו שהיתה קודם נשואין ליורשים הכל כנ"ל ודוק:
סעיף ה' מי שנתגרשה ספק גירושין ומתה אין הבעל יורשה נ"ב הרב המגיד כ' שהרמב"ם הוציא דין זה מגיטין דע"ד שלא מצינו שאר התנאים נקטו בלשונם ירושה רק ר' יהודא משמע שהם חולקים עליו וכו' ע"ש ואני בעניי לא אבין דבריו דממי מייתי ראי' אי מר' מאיר הא הם נמי מזונות לא נקטו בלשונם וס"ל דאף דמגורשת ואינה מגורשת חייב במזונותיה כאן פטור כמ"ש רש"י שם שכ"ע אית להו לר' זירא וכו' וא"כ גם לענין ירושה אין ראי' כלל למגורשת ואינה מגורשת כמו שגרע לענין ירושה ואי מייתי ראי' מדרבנן נמי אין ראי' כיון שנקטו בלשונם מגורשת ואינה מגורשת ממילא נדע שדין מגורשת יש לה לכל מילי כמו שמזונות נמי לא נקטו בלשונם וסמכו על זה אך נראה ראי' לדברי הרמב"ם שהוי לי' למימר א"ב ירושה דלרבנן דדין מגורשת ואינה מגורשת יש לה יורשה וגם חייבין במזונותיה ולר' יוסי דגרע ממגורשת ואינה מגורשת לית לה מזוני וגם אין יורשה והוי ל"ל ירושה ומזוני א"ב ומדלא קאמר כך משמע שאף מגורשת וכו' אינו יורשה נמצא דאף לרבנן אינו יורשה וליכא בינייהו כלל ודוק:
סעיף ה' בהג"ה אבל כל זמן שלא נתגרשה אע"ג שנתן עיניו לגרשה יורשה נ"ב הנה אם תפסו יורשי האשה הי' נראה דיכולין לומר קים להו כהרשב"ם ותשובת מיימוני כיון דהרשב"ם אינו יחיד דגם בתשובת מיימוני ס"ל כן א"כ יכולין לומר קים להו אף דא"י לומר קים להו כיחיד מ"מ הרי כאן גם תשובת מיימני ס"ל כן וגם הב"ח הביא בשם המשרים דגם הריב"ן מג"ש ס"ל כהרשב"ם א"כ יכול לומר קים לי כוותייהו ואף דקיי"ל דכנגד דעה שלא הובא בש"ע אין יכול לומר קים להו מ"מ כיון דהביא הרמ"א אח"כ דעת הש"ג באם מורד על אשתו אינו יורשה ובד"מ כ' די"ל דס"ל כהרשב"ם וע' בח"מ א"כ י"ל דהוה כהובא דעת הרשב"ם בש"ע ולכך יכול לומר קים לי' ועוד נראה לי לומר דאף החולקים על הרשב"ם היינו רק בנצ"ב אבל בנכסי מלוג מודה דהרי גבי נפל הבית עליו ועל אשתו קיי"ל דנכסים בחזקתם נכסי צ"ב בחזקת שניהם אבל נכסי מלוג הוי בחזקת יורשי האשה וא"כ י"ל דדוקא בכתובה ונצ"ב דהוי נמי בחזקת הבעל בזה חולקים על הרשב"ם אבל בנ"מ דהוי בחזקת יורשיה מודים דאין להוציא מחזקתן אם עכ"פ נתן דעתו לגרשה ודוק בזה אמנם בחיבורי על חו"מ מהדורא ה' סי' קל"ד בארתי טעמו של דבר זה בארוכה וכאן קצרתי וע"ש ודוק:
באותו סעיף בהג"ה אבל כל זמן שלא נתגרשה אע"ג שנתן עיניו לגרשה וכו' נ"ב הנה האחרונים הביאו דעת הא"ש דבנתן עיניו לגרשה אין צריך להתאבל עליה כיון דהרשב"ם ס"ל דאינה יורשה נהי דלא קיי"ל כן מ"מ קיי"ל הלכה כדברי המיקל באבל ובס' בית מאיר חולק עליו וגם יתר אחרונים ע"ש ולפענ"ד בלא"ה אין הלכה כן דהרשב"ם מיירי לדין הש"ס דהי' ביד הבעל לגרש בע"כ והוי בידו וכמ"ש להדיא בפ"ג דקידושין גבי כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי דקאמר שם נהי דבידו לגרשה אטו בידו לקדשה ולכך כיון דהוי בידו כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי לכך הוי כאילו כבר גירשה ולכך אינה יורשה אבל לדידן דהוי הרגמ"ה ואין בידו לגרשה בע"כ וא"כ אין בידו מודה הרשב"ם נמי דיורשה וה"ה להתאבל עלי' וז"ב דלדידן לכ"ע הבעל יורשה. ומה שכ' הרמ"א בסוף הגה"ה המורד על אשתו וכו' א"ו דאם מתה אינו יורשה עיין ב"ש שהביא בשם הד"מ שתמה על זה מדברי הרי"ף והרא"ש ונדחקו מאוד ולפענ"ד א"ש כיון דחזי' דדעת הרשב"ם דבנתן עיניו לגרשה אינו יורשה מוכח דבדעתו תלי' מילתא א"כ נהי דחלוקין עליו מ"מ היינו דוקא אם לא הי' לו דין מורד שלא כיון לצערה רק רצה לגרשה אבל אם הי' מורד שכיון לצערה וגם לא לפוטרה בזה אינו יורשה והיינו כיון דעשה לה כבי תרי אבל באילו שכופין לגרש כיון דעכ"פ הוא רוצה לדור עמה לכך יורשה דעיקר הירושה בדעתו תליא כיון דעכ"פ הוא רוצה לדור עמה לכך ס"ל להרי"ף דיורש אותה וא"ש ודוק וע' בחיבורי מהדורא טית סי' ל"ט בתשובתי ל"ק קאלימייא מה שכתבתי בישוב קושית הד"מ והב"ש גם כתבתי שם לדינא אם הבעל יורש או לא ע"ש ודוק:
סעיף ז' האשה שכתבה כל נכסיה לאחר בין קרוב בין רחוק נ"ב עי' בב"ש סקכ"ח מה שהביא כאן בשם הרא"ש מוכח כדעת הש"ך בסי' כ"ט שגם הרא"ש ס"ל בכתב ידו יוצא ממק"א אינן נאמנים לומר תנאי הי' דברינו דלדעת הטור דנאמנים אף כשכ"י יוצא ממק"א למה יגרע מברחת הלא כשמתה בחיי בעלה המקבל מתנה קנה וגם אוכל פירות בחייה רק כשמת הבעל תחלה אינו קונה המקבל ולמה גרע מכל תנאי דעלמא דנאמנים ולמה בזה אין נאמנים א"ו כדעת הש"ך שם ודברי הטור צ"ע גדול וע' בהרא"ש עצמו ותבין יותר כי דברי כנים בעזה"י ודוק. וע' ב"ש ס"ק ל"א אין הבעל אוכל פירות הס"ק נרשם בטעות ועל אין הבעל אוכל פירות הראשון היו לו לציין ס"ק למ"ד ואח"כ ס"ק ל"א ואם מתה יירשה ואח"כ ס"ק ל"ב מהיום לכשארצה כן ראוי לדעתי לציין גם מ"ש הב"ש בס"ק זה דאי אמרת לאו מתנה כיון דכוונתה היתה להבריח א"כ למה לא יורש אותה ט"ס וצ"ל למה יורש אותה ר"ל המקבל יורש אותה כשמתה בחיי בעלה ואי אמרת דלאו מתנה ואין אוכל פירות א"כ למה יורש אותה יהי' כמו מהיום להרמב"ם וכו' להרמב"ם א"ו דהוי מתנה ואוכל המקבל הפירות ומ"ש בשם הש"ג הוא דיעה שחולקת באמת וס"ל דאין המקבל יורש אותה ג"כ ודוק בכל זה כדי שלא יסתרו דברי הב"ש זה את זה והבן:
סעיף ט' האשה שמכר' מנכסי מלוג אחר שנשאת וכו' נ"ב הנה זה הדין הוא מתקנות אושא וע' בתוס' ב"ק דפ"ט ובפ' י"נ מה שהקשו למ"ד קנין הפירות ככה"ג דמי למה לי תקנות אושא ומה שיש להקשות על דבריהם וליישבם כתבתי בחיבורי על יו"ד מהדורא וא"ו סי' רכ"ג בתשובתי ל"ק קארשטשוב הסמוך לוארשא ע"ש וד"ק:
סעיף טז מכרו שניהם בנכסי מלוג נ"ב עיין בב"ש ס"ק נ"ו מה שכ' בישוב דברי הטור מה שפסק במכרו שניהם המקח קיים משום דבעבד של שני שותפים כתיב כספו דמשמע המיוחד לו ע"ש ולפענ"ד שהטור הוציא דבריו דקיי"ל דדרשי' כספו המיוחד לו מן הש"ס דסוטה דמ"ג ע"ב אר"פ זאת אומרת כרם של שני שותפין אין חוזרין עליו ופרש"י משום דכתיב כרמו המיוחד לו וכו' והיינו כר"א דדריש כן ומוכח דקיי"ל בזה כוותיה ולכך פוסק הטור ג"כ כן ודוק: