Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 91
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף ג' וכו' נ"ב עי' ב"ש ס"ק ח' מ"ש היינו להוציא דלהוציא מיד הבעל לחוש להפסד דלוה לא חיישי' כיון דמן הדין אין צריך להחזיר רק משום ועשית הטוב והישר אבל להוציא מיד המלוה שפיר חיישי' להפסד המלוה דבזה הסברא להיפוך כיון דמן הדין אין צריך להחזיר חיישי' לפסידא דמלוה. אך מ"ש התוס' בקושייתם דיהי' כיורש משום פסידא דידי' אף דלהפסד הלוה לא חיישי' כנ"ל ולמה נחוש בכאן להפסד הבעל נראה פירושו בשלמא לעיל שפיר לא חיישי' להפסד הלוה כיון דהבעל רוצה להיות לוקח כו' אבל כאן נהי דלא חשוב פסידא מ"מ כיון דהבעל לעת עתה רוצה שיחזרו לו ואין רוצה להיות לוקח בתק"ח ודאי האומר אי אפשי כו' שומעין רק הכא אין שומעין משום פסידא דמלוה ואתי' כל דברי התוס' על נכון כנ"ל ודוק:
סעיף ד' בהגה"ה קהל שעשו ביניהם תקנות בקנסות וכו' נ"ב עי' בח"מ שמשמע מדבריו שראוי הי' שהבעל יהי' חייב לשלם מכיסו בשביל אשתו רק שפטור מטעם דא"כ יתחייב מאה מנה בכל יום כמו גבי עבד ולכאור' צ"ע דלפי דבריו אכתי למה לא ישלם הבעל מנצ"ב שלה מנ"מ שלה נהי דחשוב כלוקח מ"מ הא ראוי הי' לשלם מכיסו אפי' רק שפטור מטעם אחר שיקניטנה ותלך ותזיק ותחייבו מאה מנה בכל יום אבל בנצ"ב ונ"מ וודאי לא תעשה כן שהרי מפסדת גם לעצמה לענין שתתאלמן או תגרש ולא יהי' לה נצ"ב ונ"מ כמו שמפסדת לו ויהי' חייב לשלם בעדה ומאי נ"מ במה שהוי לוקח ואפשר שיש לדחוק ולומר דאכתי יש חשש דתימא תמות נפשי עם פלשתים ומ"מ תפסיד בכל יום כשיקניטנה ודוחק וצ"ע ודוק:
סעיף ה' וכו' נ"ב עי' ב"ש ס"ק י"ד מ"ש על מהרי"ק שסותר לדברי הרמב"ן ולפענ"ד אין שום סתירה כלל דגם הרמב"ן בודאי מיירי בנ"מ ומ"מ לק"מ דהנה בעל כלוקח שוינהו רבנן רק במקום פסידא הוי כיורש אבל במקום דאפסיד אנפשי' הוי כלוקח ולפ"ז אף שבשטר לא שייך אפסיד אנפשי' היינו לענין קרקע שאף מלוקח גמור מוציאין על ידו וא"כ נהי שידע שתנשא ובעל תקנו חז"ל שיהי' לוקח מ"מ שפיר עשה שהרי לקח שטר אבל לענין מטלטלין הרי מלוקח גמור אין מוציאין כלי אג"ק שרק שנאמר שבעל גרע ולא הוי לוקח גמור מכח פסידא דאחריני א"כ תו שפיר כיון דידע דאתתא לאנסובי קיימא הוי לי' לכתוב בפירוש מטלטלין אג"ק שהי' מועיל נגד כל לוקח ומדלא כ' כן בפירוש איהו דאפסיד אנפשי' ולא מצי למטרף. אך זה באם כ' שטר על הלואה אבל בסבלונות דיש להן קול והוי כשטר ומ"מ לא שייך איהו דאפסיד אנפשי' שלא כ' אג"ק שהרי אין דרך לכתוב בהן שטר כלל. וגם לא הו"ל להתנות כלל דלא ס"ד שתחזור כלל ותשדך לאחר ע"כ שפיר במקום פסידא לאחריני דיני כיורש ושפיר כ' מהרי"ק ואין סותר לדברי הרמב"ן כלל. ומ"ש בהג"ה מיהו נזיקין ומקח ושאר דברים אין טורף כו' ובאמת כן כ' הנ"ל בפ' יש נוחלין כו' אבל הוא תמוה מאוד שהרי עיקר הטעם שהוי כלוקח ואין נגבה ממנו מלוה ע"פ משום דאיהו דאפסיד אנפשי' כו' וזה שייך בהלואה אבל בנזיקין מה הי' לו לעשות וא"כ מ"ט לא יהי' כיורש במקום פסידא דאחריני וצע"ג לדעתי. וע' ב"ש סימן קל"ב שכ' דאם המטלטלין בעין ביד הבעל אף במלוה ע"פ גובה שמאחר שנשתעבדו קודם שנשאת הוי כאלו הי' מעות הלואה בעין כו'. ולדידי דבריו צ"ע מאוד חדא דהיאך כ' מתחלה בפשיטות שגובה מהמטלטלין אף בשטר הלא אם אינו בעין יש פלוגתא בין הפוסקים בסימן ק"ז אם מכרו היורשים הנכסים כו' ונהי נמי דהוי כיורש פטור ולמה כ' בפשיטות שחייב וגם תמוה שהרי הרמב"ן כ' הביאו הב"ש בכאן שמיירי הש"ס בקרקע כו' וא"כ הקרקע לעולם היא בעין ומאי מבעיא לי' כלל אי גובה מלוה ע"פ הלא שייך סברת הש"ך ודאי דקרקע נשתעבד טפי ממטלטלין כו'. ועוד אף אם נדחוק דמיירי שכבר מכר הבעל הקרקע לאחר מ"מ מאי ראי' מייתי הש"ס שם מתחלה ממשנ' וברייתא נימא דשם מיירי שהנכסים בעין ע"כ טורף אבל כשאינו בעין יש לומר שאינו טורף ומהיכא פשיט לי' מזה נראה שאין חולק כלל בין בעין לשאינו בעין רק מעות הלואה אם היא עדיין בעין כיון שאותן המעות לקחה מידו ממש ע"כ מחויב להחזיר שפיר אבל בקרקע ומטלטלין שאינו רק משועבדת אין יכולה לטרוף כלל כמו מלוקח דהכא דאיהו דאפסיד אנפשי' הוי כלוקח וצע"ג לדעתי ודוק: