Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 11
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**(סעי' א)**החוטין צריכין שיהיו טוין לשמן וכו'. נ"ב הגה הב"י הביא דעת הרי"ו דכל היכי דבשום פעם אפשר לקיים שתיהן אז אף אם נזדמן דלא אפשר לקיים שתיהן נמי אין עשה דוחה לא תעשה. ונראה ראיה לזה מן הש"ס דמכות [דף ח' ע"א] דקאמר שם רבא כיון דאם מצא חטוב אינו חוטב השתא נמי לאו מצוה היא ע"ש בכל הסוגיא מוכח מזה כל דאפשר להיות המצוה בל"ז אף שעתה א"א בל"ז לאו מצוה היא וממילא אינו דוחה ללא תעשה. וכן נמי לענין מכשירי מצוה אם דוחה ל"ת אם נחשב בעידניה או לא נראה נמי מן הש"ס הנ"ל ראיה דהיכי דאם נזדמן דהיה אפשר להיות בלי מכשירין הללו אז לא נחשב מצוה כלל ולא נדחה לל"ת עבורו אבל כל דאי אפשר בלי מכשירין הללו נחשב מצוה והוי בעידניה ודוחה ומוכח כן מן הש"ס הנ"ל ומשם ראיה ברורה לדינים הללו בעזה"י ועיין בחבורי על התורה פרשת שמיני [שנת תרי"ג] מ"ש ראיה לזה בעזה"י ודו"ק: והנה מה שתמהו הכל על הב"י הנ"ל מן הש"ס דשבת דף קל"ג מה דמתרץ ואי איכא אחר וכו' דליכא אחר עיימ"ש בזה במה"ת שלי בתשובה לק"ק סימייאטיטש בהלכות מילה וגם עיין במה"ת שלי למס' מנחות דף ע"ב מ"ש בזה ראיה נמי לזה ולמ"ש בתשובה הנ"ל הוא בחבורי לאו"ח משנת תקצ"ט גם בהלכות שופר סימן תקפ"ו כתבנו מזה בסוגיא דשופר של ר"ה אין מעבירין וכו' ייע"ש והוא בחבורי משנת הנ"ל ע"ש ודו"ק: הנה נשאלתי מאחד לפרש דברי הרמב"ן במלחמות פ"ב דשבת שכתב הטעם דב"ש דס"ל דכלאים אסור בציצית ולא תקשה לו הסמוכין די"ל דקרא אתי להיפוך לומר דאין עשה דוחה ל"ת ושאלנו אחד דהרי שלא ידחה א"צ קרא דמסברא אינו דוחה כדפריך הש"ס דעשה דוחה ל"ת מנלן משמע דמן הסברא אינו דוחה וכן כתבו התוס' בפ"ק דיבמות והשבתי דאתי שפיר דהנה לדחות לכתחלה העשה לל"ת זה א"צ קרא כיון דמסברא לא ידעינן הי מינייהו עדיף ואולי הל"ת עדיף או שניהם כאחד טובים ושקולין הם לכך מסברא אינו דוחה לכתחלה ולכך על לכתחלה דדחי בעי קרא ופריך מנ"ל אבל להיפוך לענין ללקות אם עבר על הל"ת וקיים העשה בזה מסברא הוי אמרינן להיפוך דיש לומר דשקולים הם וא"כ מאי אולמא הך מהך לכך בדיעבד אינו לוקה ולא יהא דהוי ספק נמי אינו לוקה מספק לכך איצטריך קרא לב"ש דאף כדיעבד לוקה דל"ת חמיר מעשה וזה הוי כוונת הרמב"ן דאצטריך קרא דאין עשה דוחה ל"ת אפי' דיעבד ולוקה וא"ש ודו"ק היטב: ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם והרמב"ן שהביא התוס' יוה"כ בסוגיא דמאכילין אותו הקל הקל דס"ל דשביעית ונבלה מאכילין אותו נבלה דעשה חמור ובאמת היא תמוה מן הש"ס יבמות [דף ז' ע"א] דקאמר עשה דוחה ל"ת לאו ל"ת חמור מינה א"כ מפורש להיפוך [ועמ"ש בזה בהל' סוכה סי' תרל"א כסוגיא דמגו דהוי דופן לסוכה ובחבורי לאו"ח משנת תר"א] וכעת נראה כך דהנה הרמב"ן לשיטתו הוכיח כן מן הש"ס מקושייתו הנ"ל ותירוצי לכן יסבור הרמב"ם בזה כהרמב"ן והוא דהוי קשה להו קושיות התוס' והרמב"ן דלכ"ש ל"ל הסמיכות ובע"כ כתירוץ הרמב"ן דקמ"ל דאינו דוחה ובע"כ הכוונה כפירושינו דקמ"ל דבדיעבד אינו לוקה וא"כ מוכח דעכ"פ שקול הוא עשה כל"ת או אפשר דחמור הוא עשה מל"ת לכך הוי ס"ד דעכ"פ בדיעבד יפטור ממלקות ולכך ממילא מוטב יותר להאכילו נבלה מכח ממ"נ דאם עשה חמור ודאי דמוטב להאכילו נבלה ואם שקולים הם נמי מותר להאכילו איזה שירצה אבל אם נאכילנו שביעית דלמא עשה חמור מל"ת וס"ל להרמב"ם והרמב"ן דהש"ס דף ז' דקאמר כפירושא דברייתא דל"ת חמור הוא ר' שימי בר אשי קאמר להך פירושא הוא יסבור דלא כרב יוסף דף ו' רק יסבור דמנלן דלא דריש סמוכין אפילו במשנה תורה לא דריש וא"כ י"ל דב"ש לא דרשו סמוכין לכך י"ל דל"ת חמור מעשה רק דגזירת הכתוב הוא דדחי ולב"ש ליכא קרא כלל, אבל לדידן דקיי"ל כרב יוסף דאמר אפי' למאן דלא דריש סמוכין במשנה תורה דריש וכיון דקאמר כן מוכח דכ"ע ס"ל כן וא"כ קשה קושית התוס' והרמב"ן לב"ש למה נסמך גדילים תעשה לך לשעטנז וכע"כ כתירוץ הרמב"ן דקמ"ל דלא דחי וקשה הרי זה ידענו מסברא דל"ד ובע"כ דקמ"ל לענין דיעבד דלוקה מוכח הא בלא"ה הוי אמרינן דעכ"פ בדיעבד לא לקי ומוכח מזה דעכ"פ שקול עשה כל"ת ועכ"פ לא גרע מל"ת ואפשר דעדיף דאם גרע מל"ת מסברא הוי לוקה מדאיצטריך קרא מוכח דעכ"פ שקולים הם ואפשר דעדיף ובהא לא מצינו פלוגתא אב"ש דבהא לא פליגי כ"ה לכך קמ"ל כרב יוסף וממילא מאכילין אותו נבלה מכח ממ"נ ודו"ק כן נראה לי נכון מאוד בישוב שיטת הרמב"ם והרמב"ן ודו"ק היטב: הנה היות כי מקור עשה דוחה ל"ת הוא מכלאים בציצית לזאת אקבע בכאן סנסן אחד מה שעלה ברעיוני בלמדי מס' שבועות פ"ב [דף ט"ו ע"ב] נבניה ביו"ט ונקדשיה ביו"ט אין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט ופירש"י דכתיב את שבתותי תשמורו, ומזה למדו דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת וה"ה יו"ט דשבת אקרי וכו'. וקשה לי טובא לפמ"ש התוס' ביבמות [דף ה' ע"ב] כולה משעטנז נפקא וז"ל וי"ל דשאני התם דלא בטלה מצותן בכך ויכול לשורפו אחר יו"ט ומ"מ אי לאו דבוקר שני לא הייתי מחלק והא דדחי וכו' ע"ש א"כ נשאר כאן קושי' הש"ס במקומו ונבניה ביו"ט וניהו דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת ויו"ט היינו שאר שבת ויו"ט כיון דאפשר לכנותן אח"כ ולא בטלה מצותה בכך אבל ביו"ט של עצרת כיון דנימא דצריך לקדשו בכך דוקא בחמץ א"כ א"א בע"א ובטלה מצותה בכך י"ל שפיר דדחי ומותר לגמרי ביו"ט ומאי פריך וצע"ג. גם קשה לי במה דקאמר שם ביבמות [דף ו' ע"א] טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו הא לא"ה הו"א דדחי ומשני בלאו דמחמר וכו' ולפירש"י כאן הו"ל לשנויי דהכוונה בשביל יו"ט דאקרי שבת וכמ"ש בעומר ממחרת השבת ולמדו מזה למחרת יו"ט א"כ ה"נ נימא דאתיא קרא ליו"ט דהוי רק לאו ולמ"ל לדחותו ללאו דמחמר וגם זה צ"ע: ודרך אגב אזכיר עוד דקשה מה דקאמר שם בש"ס אפילו למ"ד באחת מאלו הני תרוייהו חדא מצוה נינהו וקשה מאי פריך דלמא באמת די באחת מהם ומה דבעינן תרי היינו כיון דהוי המצוה שתהיה נאכלת והרי באחת אי אפשר שתהיה נאכלת דנפסול ביוצא לכך הוי ב' ותתקדש בראשונה והשניה נאכלת ובאמת די באחת וגם זה צ"ע ודו"ק: הנה לעיל הבאתי דעת הרי"ו שהביא הב"י ומה שתמהו עליו עיין עוד בחיבורי נ"ז בפתיחה ובסופו ח"ב ובחיבורי על או"ח משנת תרי"ב דף ק"מ בה"פ סי' תע"ה מ"ש שם ישובים נכונים בעזה"י ודו"ק היטב:
**(סעיף י"א)**בהג"ה וטוב שימדוד שיעור קשר וכו'. נ"ב לא ידעתי למה כי משנה מפורשת היא דהוי בכלל בגד בפכ"ח דכלים [משנה ז'] דג' על ג' שאמרו חוץ מן המלל דכ"ש וחכ"א שלש על שלש מכוונת א"כ מוכח להדיא שהוא בכלל בגד ולמה לא יהיה נמנה בכלל האגודל ודו"ק היטב: