Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 298
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א' מברך על הנר בורא מאורי האש וכו'.**נ"ב עיין בספרי ספר החיים מה שהקשיתי בזה ועיין בתשובתי בחידושי על או"ח סי' תרמ"ט עודנו בכת"י מ"ש בזה ודו"ק:שם סעיף ב' מצוה מן המובחר לברך על אבוקה וכו'. נ"ב הנה גרסינן במס' ברכות פ"ח דף נ"ג ת"ר היה מהלך חוץ לכרך וראה התינוק ואבוקה בידו בודק אחריו ע"ש עד סוף הסוגיא. והנה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא העתיקו דין זה כלל ולא נודע למה ולא ראיתי מי שהרגיש בזה והיא תמיה. ומה שהיה נראה לי דלכאורה קשה למה בתינוק אמרינן דאיקרי ונקט הרי לא מבעיא למ"ד קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו וודאי דקשה דהרי אף אם איקרי ונקט היו אחרים מוחין בידו ואף למ"ד אין ב"ד מצווין להפרישו הרי עכ"פ אביו ודאי מצווה להפרישו וא"כ היה אביו מוחה בידו ומדלא מיחה מוכח דכותי הוא. ואין לומר דמיירי בקטן שאין לו אב דזה הוי מלתא דל"ש וא"כ הרי הוי מחצה כותיים ומחצה קטנים שיש להם אב א"כ לחוש לישראל קטן שאין לו אב הוה מלתא דלא שכיחא ואין לחוש. ובע"כ איירי בין השמשות דהוי רק איסור דרבנן וכיון דקיי"ל קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו ממילא מותר ליתן לו איסור דרבנן בידים וא"כ כיון דמותר לו בידים שוב מכ"ש דאין אביו מצווה להפרישו ולכך י"ל דישראל הוא. אך לפי"ז אי מיירי בבה"ש א"כ משכחת לה בגדול נמי דהרי קיי"ל דלא גזרו על שבות בה"ש וכיון דטלטול הנר הוי רק שבות א"כ מותר בבה"ש ויהי' מוכח מזה כדעת המג"א דאף בבה"ש דאפוקי יומא לא גזרו על שבות א"כ משכחת לה אף בגדול כן רק הברייתא אתיא כרבנן דגזרו על שבות בה"ש לכך נקט רק בקטן. אבל לדידן דקיי"ל כרבי דלא גזרו על שבות בין השמשות אף בגדול משכחת לה כן ולכך לא העתיקו הברייתא. מיהו שבתי וראיתי שזה אינו דהרי טלטול הנר אף בשבת גופא הוי רק שבות ואי נימא דהכוונה מכח דאין מצווין להפרישו וספינן ליה בידים א"כ אף בשבת גופא מצינו כן ולא הוי צריך לאוקמא בסמוך לחשיכה אך י"ל דמה דמוקי בסמוך לחשיכה היינו רק עבור הברכה דבלא"ה ל"ש ברכת מאורי האש אבל באמת התינוק אף אם הוי ביום א"צ אביו להפרישו. מיהו אם לא גזרו על שבות בה"ש משכחת לה אף בגדול כיון דבע"כ מיירי דעתה הוי לילה דאל"כ היאך מברך ניהו דהוי סמוך לחשיכה ממש הרי לא גזרו על שבות בה"ש לכך משכחת לה אף בגדול. והיותר נראה לומר דהנה קשה מה דקאמר בש"ס דקטן איקרי ונקיט וקשה כיון דהוי סמוך לחשיכה א"כ בע"כ הדליקו מבעוד יום וא"כ לא שבת ממלאכת עבירה וניהו דקטן אינו עושה איסור הרי לא גרע מכותי דאין מברכין עלי' וצ"ל דתלינן שהודלק לחיה ולחולה. אך קשה דהרי הוי מיעוטא דדלמא נכרי הוא ואת"ל ישראל הוא דלמא לא הוי לחיה ולחולה ולא שבת. אך י"ל דאתיא כר"מ דחייש למיעוטא ומוכח בש"ס פ"ד דקידושין ופ"ב דנדה גבי תינוק הנמצא בצד העיסה דאפילו לקולא חייש ר"מ למיעוטא. לכך לדידיה שפיר קאמר בודק אם ישראל הוא כיון דאפשר דהודלק לחיה ולחולה אבל לדידן דקיי"ל כרבנן לכך אף בתינוק אינו בודק כמו בגדול אף דיש לומר דאיקרי ונקט אכתי לא שבת לכך אין חילוק בין קטן לגדול ואתי שפיר ודו"ק היטב:
**שם סעיף י"א נר בהכנ"ס אם יש שם אדם חשוב מברכין עליו וכו' ואם יש שמש שאוכל שם מברכין עליו וכו'.**נ"ב הנה נשאלתי מאחד מתלמידי הוא המופלג השנון מו"ה יהושע אימעליס נ"י מק"ק לבוב דמ"ש מנר של בהכנ"ס דאין מברכין עליו אפילו בלילה דאף דעתה נעשה נמי להאיר כיון דנעשה נמי לכבוד הוי לכבוד ולהאיר ואין מברכין עליו כמ"ש הרבינו יונה בביאורו כן להדיא וכן משמע מדברי הרא"ש א"כ למה באיכא אדם חשוב ואיכא חזנא להסוברים דבאדם חשוב הוי לכבוד או להיפוך להסוברים בליכא אדם חשוב הוי לכבוד ולמה יועיל באיכא חזנא הרי הוי לכבוד ולהאיר והרי ע"ז אין מברכין. ולכאורה יפה הקשה. ומה שהיה נראה ליישב בזה דהנה י"ל בכל דבר אזלינן בתר רובא ולכך אם ליכא חזנא דהוי לכבוד ולהאיר כיון דאין רובו להאיר אין מברכין אבל באיכא חזנא הוי שני צדדים להאיר אחד עבור גוף המתפללים כיון דהוי בלילה הוו צריכין נמי להאיר כמשמעות לשון רבינו יונה והרא"ש דכל נר של בהכנ"ס בלילה הוי נמי להאיר רק כיון דדרכו להדליק אף ביום הוי נמי לכבוד אין מברכין כיון דהוי מחצה על מחצה אבל באיכא חזנא נמי הוי תרתי להאיר אחד עבור המתפללים והשני הוי עבור החזן והם שני ענינים נפרדים ולכך הוי שני הצדדים להאיר ואחד לכבוד עבור הבהכנ"ס או אדם חשוב לכל מר כדאית ליה כה"ג הוי רובו להאיר ומיעוט לכבוד לכך הוי עיקרו להאיר ומברכין. ועוד י"ל דבשלמא בכל נר בהכנ"ס אף דהוי נמי להאיר מכל מקום כיון דבאותו פעם דהוי להאיר הוי נמי לכבוד ולכך אין מברכין אבל אם איכא חזנא שסופו לאכול אצל הנר וא"כ עיקר אכילתו הוי אחרי גמר התפלה כשהעולם יוצאים מבהכנ"ס אז הוא אוכל שם א"כ אם אחר גמר התפלה והליכת אדם חשוב אינו נעשה אז לכבוד רק להאיר א"כ כיון שיש זמן שיהיה נעשה רק להאיר נחשב כאלו גם עתה הוי רק להאיר כיון דעומד לכך ממילא דכבר כתבנו בכמה דוכתא דאף לרבנן דלא ס"ל כל העומד וכו' היינו רק במחוסר מעשה אבל היכא דעומד ממילא בלי חסרון מעשה אף לרבנן אמרינן כל העומד ולכך טריפה אסורה מכח דאינה חיה וב"ח ועומדת למות ע"ש וא"כ ה"נ כיון דעומד בסופו להיות רק להאיר לא לכבוד גם עתה נחשב רק להאיר ועוד דבזה בטל ליה כוונת הכבוד כנגד כוונת להאיר כיון דלהאיר הוי אף סופו לכך וכוונת הכבוד עשוי לפסוק דהרי עיקר טעם דבהכנ"ס הוי לכבוד הוי מכח דאף ביום מדליקין והרי כשיצאו מבהכנ"ס אין דרכו להדליק אז ומכבין אותם א"כ אחר התפלה לא הוי לכבוד וכן כשיצא האדם החשוב משם מכבין אותם ועבור החזן יהיה דולק והולך למשך זמן אכילתו א"כ כוונת האור נמשך יותר מכוונת הכבוד ובטל ליה כוונת הכבוד לגבי כוונת להאיר ונחשב דנעשה להאיר לבד ואתי שפיר ודו"ק היטב: