Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 330
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף ב' עכו"ם אין מילדין אותה בשבת וכו'.**נ"ב עיין במג"א ס"ק ד' מ"ש דלקראים מותר כיון דמנטרי שבת וכו'. ונראה דהיינו דוקא היכי דלא הוי איסור תורה כענין שכתבו התוס' הביאם המג"א לקמן סעיף כ"ז דאז כיון דהיא רק איסור דרבנן מותר משום איבה כיון דלא שייך בהו הטעם שנתן הש"ס כיון דגם הם מנטרי שבת אבל היכי דהוי איסור תורה דלא מהני היתר איבה כמ"ש התו' אז נראה דגם לקראים אסור לחלל שבת כיון דאין להם דין ישראל והרי הם מן המורידין ולא מעלין ומכ"ש דאין לחלל שבת עבורם. כן נראה כוונת הכ"ה. אך גם זה צ"ע דנראה דלא שייך איבה רק בעכו"ם שהמה מרובים נגדינו ואנחנו מסורים בידם בזה שייך איבה אבל בקראים שהמה מועטים ואין אנו מסורים בידם לא שייך בזה חשש איבה כלל. והנה לכאורה היה נראה להוכיח דמותר לחלל שבת עבור הקראים אף במלאכה דאורייתא מלשון המשנה דנקט בת ישראל לא תיילד לנכרית משמע הא לכותית שרי כדפריך בסוף פ"ק גבי לא ישכיר אדם מרחץ לנכרי הא לכותי שרי כן ה"נ יש לדייק כן. ומיהו זה אינו חדא דהמשנה בחול מיירי ולא בשבת. ועוד י"ל דהמשנה רבותא קמ"ל דלא מבעיא בכותי דהדין דמורידין ולא מעלין ודאי דלא תיילד אלא אף גם בנכרי דהדין דלא מורידין ולא מעלין נמי לא תיילד מכח שמילדת בן לע"ז. גם י"ל דנקט כן בשביל סיפא דאבל נכרית מיילדת בת ישראל לאשמועינן דאף נכרית לא חשידי בכהאי גווני על שפיכות דמים מכ"ש בכותית ואף דכותי חשוד נמי על ש"ד כמ"ש לעיל דף ט"ו ע"ב מכל מקום נכרית גרע מכותית והוי רבותא טפי. ולכך נראה דאין לחלל שבת עבור קראים ודו"ק. שוב ראיתי בדין הראשון שכתבתי דמיירי באין בו חילול שבת כוונתי לדברי הא"ר שמפורש בו כן. אך ביתר דברינו לא הרגיש. והנה להמעיין שם בסוגיא דמס' ע"ז דף כ"ו ע"ב יש להוכיח דלאו דוקא נקט שם נכרית אלא דאף לכותית אסור דאם נימא לכותית שרי קשה בהצריכותא שם למה ליה למעבד הצריכותא שם איפכא בהחכמים הו"ל לעשות הצריכותא בדברי ר"מ לבד דאי תני מניקה הו"א בזה אוסר ר"י דשייפא לי סמא מאבראי אבל במילדת מודה ר"מ דמותר ואם הוי תני במילדת הוי ס"ד בזה נכרית אסורה אבל כותית שרי אבל במניקה הוי ס"ד דאף כותית אסורה קמ"ל דאף במניקה נכרית אסורה אבל כותית שריא ומזה מוכח דס"ל להש"ס דשם אין חילוק בין כותית לנכרית ודו"ק. והנה בגוף דברי התוס' דמיירי בנעקר כבר הולד ובלא"ה הוי ליה מלאכה דאורייתא צל"ע. ולפענ"ד נרא' דאין כאן חיוב ד"ת כיון דקיי"ל מלאכה שאצל"ג פטור עליה א"כ בשלמא הש"ס שהביאו התוס' ממנו לראיה שם מיירי שהיה כוונתו ותכליתו עבור גוף המעשה זו לתלוש הולד מהבהמה לכך חייב משום תולש אבל המיילדת הנכרית אין כוונתה לעקור הולד מגידוליו רק להציל את האם ואם היה אפשר שישהה הולד במעיה עוד הוי ניחה לה וא"כ דומה לכיבוי הנר בשביל החולה שישן או חופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה וכן מכבה פחמין של עץ שלא יזיק דכל אלו הוי לי' משאצ"ל ופטור עליו להסוברים דמשאצ"ל פטור כן ה"נ אם אין כוונתה ליטול הולד רק להציל לאם הו"ל מלאכה שא"צ לגופה ופטור עלי' לכך אסורה משום איבה. ובזה עמדתי ע"ד הש"ס דקאמר קסבר רב יוסף למימר אולודי ינוקא בשבתא בשכר שרי משום איבה וכו' וקשה למה שייך בשבת בשכר איבה יותר מבחנם בשלמא בחול פירש"י שפיר דבחנם יכולה לו' לשכר מזונותי אני צריך והיינו דאם לא תיילד אותה תעשה מלאכה אחרת ותרויח אבל בשבת דבלא"ה אינה רשאי לעשות מלאכה וגם שכר שבת אסור א"כ אינה יכולה לומר לשכר מזונותי אני צריך וא"כ למה שייך בשכר איבה יותר מבחנם נימא דגם בחנם שייך בזה איבה. ולכאורה י"ל דבחנם כיון דבחול אסור דלא שייך בזה איבה לכך גזרו שבת אטו חול. גם י"ל דהוי זילותא לשבת שיאמרו דבחול אסור ובשבת שרי והוי זילותא לשבת כעין שכתב הבעה"מ בריש ביצה ע"ש. אך יותר נראה לפענ"ד דלכאורה הי' נראה לו' דכל העושה מלאכה בשבת בשכר יהיה פטור מן התורה כיון דאין שליח לדבר עבירה א"כ אין החיוב להמשלח רק להשליח והשליח אינו מכוין לגוף המלאכה רק לקבל שכר והוי מלאכה שאצל"ג שפטור. אך נראה דניהו דאשלד"ע מכל מקום כיון דהשליח עושה ע"ד המשלחו והמשלח צריך לגוף המלאכה ניהו דאשלד"ע מ"מ נחשב מלאכת מחשבת וא"כ י"ל ה"נ בזה דדעת המיילדת יתכן להיות כדי להוליד הולד והוה כוונתה על הולד אבל האם שהיא בסכנה ודאי הוי כוונתה יותר על הצלת עצמה מתולדת הולד לכך אם מיילדת בחנם דאז עושית המיילדת ע"ד דנפשה יתכן להיות דהוי כוונתה על הולד והוה כאן מלאכה של תורה ולא מהני איבה ואף אם אינה מכוונת רק להצלת האם בזה גזרינן הא אטו הא אבל בשכר אם עושית אז ממ"נ אם עושית אדעתא דנפשה בין נתכוונת להציל האם ובין מתכוונית על הולד ליכא מלאכה של תורה כיון דכוונתה ליטול שכר הוי לגבה משאצל"ג ואם נאמר דכוונתה על דעת השוכרה הרי דעת האם הנכרית ודאי להציל עצמה יותר והוה נמי משאצ"ל והוי ממ"נ משאצ"ל לכך הוי רק דרבנן ודרבנן התירו משום איבה כן י"ל בזה אם אין סברא זו נכונה בעיני המעיין זה נראה עכ"פ נכון דזה הוי משאצ"ל והוי הכל דרבנן וא"ש ודו"ק. ועיין מ"ש בדינים הללו בחיבורי עבודת עבודה למסכת ע"ז ח"ב בק"א סי' קנ"נ בתשובה לק"ק סקאליט בעזה"י ע"ש ודו"ק:
**שם סעיף ה' היושבת על המשבר וכו'.**נ"ב עיין במג"א ס"ק י' דכתב מדסתם הרמב"ם והמחבר משמע דס"ל דבכל ענין הוי ספק ועיין מ"ש אני בחיבורי לחו"מ מ"ג סימן רס"ה בהלכות נחלות סי' רע"ו שם הוכחתי מן הרמב"ם להיפוך דיש לומר דס"ל כדעת התוס' והסמ"ע ע"ש ודו"ק: