Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 342
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א' כל הדברים שהם אסורים מדברי סופרים לא גזרו עליהם בין השמשות וכו'.**נ"ב הנה דעת הרע"ב במס' עירובין דבשני שבותין גזרו אף בין השמשות וקשה לי עליו מן הש"ס דעירובין פרק יו"ד דף צ"ח דפריך שם ואי אמרת באסקופה הנדרסת מה לי תוך ד' אמות מה לי חוץ לד' אמות ע"ש. וקשה מאי פריך נימא אה"נ דניהו דהתירו שבות כדקאמר שם ר"ש במשנה שאין לך שבות עומד מפני כתבי קודש דלמא היינו דוקא שבות אחד דהיינו מרה"ר לרה"י כיון דליכא הנחה הוי רק שבות כדמוכח שם אבל באם הוי חוץ לד"א דהוי ב' שבותים ד"א ברה"ר ומר"ה לרה"י בזה החמירו גם בכתבי קודש ומה פריך ובע"כ מוכח דאין לחלק בין שבות אחד לשני שבותים. אך לפמ"ש בספר ישועות יעקב הלכות שבת סי' ש"ז בשם השערי אפרים דדוקא באם הוי ב' שבותים ביחד אוסר הרע"ב אבל אם הוי בזה אחר זה דינו כשבות אחד י"ל זה דכאן אינו ביחד דתחלה מעבירו ד' אמות ואח"כ מרה"ר לרה"י לכך הוי רק כחד שבות ודו"ק וא"ש: והנהבהא דאמרו בש"ע כל הדברים שהם אסורים מדברי סופרים לא גזרו עליהם בין השמשות וכו'. נ"ב עיין במג"א שמסופק אם גם באפוקי יומא אמרי' לא גזרו על שבות בין השמשות או לא. ולכאורה היה נראה להביא ראיה לזה ממ"ש התוספות בפ"ק דר"ה דף י"ב ע"ב ד"ה משתבא עליו השמש וז"ל בירושלמי מוקי לה בנכרי עכ"ל. והנה כוונתם בע"כ דהוי קשה להו היאך ליקט ביו"ט ולכך כתבו דבירושלמי מוקי לה בנכרי. והנה לכאורה הדבר תמוה דאכתי הרי אמירה לנכרי הוה שבות ואכתי היאך אמר לנכרי ללקוט. ואין לו' דמיירי בעבר וצוה לו שלא כדין דא"כ אין צריך לו' בנכרי רק דהוא עצמו עבר וקצר. ואין לומר דהכוונה דהנכרי קצר שלא מדעת ישראל דאכתי קשה מה השמיענו התוס' בזה דבאמת המעיין בירושלמי יראה דלא בתור' קושיא ותירוץ מוקי לה בנכרי רק דגוף הברייתא נקטה הך גוונא וז"ל הירושלמי לירקות כיצד ליקט ישראל עד שלא חשכה ונכרי ליקט משחשיכה אין תורמין ומעשרין מזה על זה עכ"ל. א"כ הברייתא גופא נקטה הך דהנכרי ליקט משחשיכה והיינו דודאי משכחת לה עוד הרבה גווגי כגון שהישראל שכח שהיום יו"ט וליקט או שעבר וליקט ולא חשש על יו"ט דסוף סוף בכל גווני הוי הדין דלענין מעשר הוי מן החדש על הישן רק דהירושלמי שם נקט חדא גוונא בנכרי דשכיח יותר משכח או עבר וליקט וזה שייך בגוף הירושלמי דנקט חד גוונא אבל הש"ס דילן דנקט סתמא וחזר וליקט קשה טובא על התוס' מה קמ"ל בהך דיבור שכתבו דבירושלמי מוקי לה בנכרי ומי לא ידע כל זה דלישראל אסור ללקוט ביו"ט ובע"כ דמיירי או בנכרי או בשכח או בעבר וליקט וא"כ מה חידוש השמיענו התוס' דמיירי בנכרי דפשיטא הוא דע"י מי שיהיה הלקיטה נקרא מן החדש על הישן ומה ענין דין חדש וישן להיות תולה בגוף הליקוט ומה קמ"ל התוס' בזה דהתם מוקי לה בנכרי ואטו לולא זה לא משכחת דין זה. ולכאורה צ"ע. ולכך היה נראה דהתוס' ס"ל מה דקאמר הירושלמי אין הכוונה שלא מדעת ישראל דא"כ הוי מפרש לה שלא מדעתו או כיון דבאמת משכחת לה בעבר או שכח למ"ל לפרש בנכרי והו"ל למיתני בקיצור וליקט משחשיכה וממילא נדע דמיירי בחד מהני גווני ובע"כ דהירושלמי רוצה לאשמעינן חידושא דאף אם ליקט הנכרי מדעת ישראל נמי משכחת דין זה דרך היתר והיינו דמיירי שחזר הנכרי וליקט בין השמשו' של ר"ה ואתיא כרבי דס"ל דלא גזרו על שבות בין השמשות ולכך כיון דאמירה לנכרי הוי רק שבות הוי מותר לו' לנכרי ללקוט אף מדעתו. אך מכל מקום לענין מעשר נקרא מן הישן על החדש אף דמעשר ירק דרבנן נמי והוי נמי ספק דרבנן וממ"נ אם לענין בה"ש הוי ספק יום לקולא להיות מותר לו' לנכרי ללקוט ומחזקי' ליה ליום יהיה נחשב נמי יום לענין מעשר ירק ויהיה נחשב כולו כישן. אך בע"כ דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא ודוקא היכא דלא אתחזיק איסורא מודה רבי דהוי ספק בין השמשות לחומרא ולכך ה"נ בשלמא לענין שבות דלקיטה דהוי עיולי יומא והוה ספק דרבנן להקל ומותר לו' לו ללקוט אבל לענין מעשר לענין לתרום מזה על זה כיון דבודאי נתחייב במעשר וספק אם יש לפוטרו בישן או בחדש הוי ספק דרבנן באיתחזיק איסורא ובזה הוי לחומרא וטובא קמ"ל התו' מן הירושלמי הזה דמוכח ממנו דלענין אמירה לנכרי הוי בין השמשות לקולא ולענין לתרום מן החדש על הישן הוי בין השמשות לחומרא ואתי שפיר. ונפשט מזה ספיקו של המג"א כנלפע"ד כעת אולי יזכני ה' בזמן אחר לבאר יותר ודו"ק: