Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 430
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**שבת שלפני הפסח קוראין אותו שבת הגדול וכו'. נ"ב הנה בטעם מה שאין מפטירין וערבה רק כשחל ע"פ בשבת נראה לו' כך היות כי בשנה ראשונה שהוקם המשכן הוה ע"פ שחל בשבת דהרי אז הוי ר"ח ניסן כיום א' דהרי כן אמרינן דאותו היום נטל עשר עטרות וגם שבט אפרים הקריב בשבת כמ"ש במדרש וא"כ כיון דפסח ראשון שהוקם המשכן הוי חל ע"פ בשבת ולכך כשחל עתה ע"פ בשבת אנו מבקשים שיהיה ערבה לפני ד' פסח שלנו כימי קדם ושנים קדמוניות כפסח הראשון שהיה במשכן ואתי שפיר מאד. אך נתחדש לי קושיא אחת למה אינו מוכיח הש"ס בר"פ אלו דברים שפסח דוחה שבת ממקרא מפורש שנא' ויעשו בני ישראל את הפסח והתם שבת הוי וצ"ע בזה שוב ראיתי באור חדש על פסחים שהקשה קושיא זו ואפשר ליישב בזה לשון הש"ס בפ"ו דפסחים שכחו ולא ידעו היינו דשכחו מה דתחלה היה פסח בערב שבת וגם לא ידעו הדין ודוק: והנה מה שקוראין שבת הגדול יש ליתן טעם חדש לפענ"ד דהנה קיי"ל יו"ט ושבת ב' קדושות הן וקדושת שבת חמור מקדושת יו"ט וכיון דניסן ר"ה לרגלים ואמרו חז"ל בפ"ק דר"ה דרגל שבו הוי ר"ה לרגלים ולכך קודם שהתחיל רגל הראשון קראו לפניו שבת הגדול לרמז שהיא גדול ביו"ט ובפרט כיון דאמרו חז"ל בפרק כלל גדול דגדול מכלל דאיכא קטן ויו"ט נמי אקרי שבת ולכך קראו לשבת דהוא שבת הגדול אבל יו"ט הוי שבת קטן. והנה בזה יתיישב מה שהטור כתב טעם אחר ולא טעם זה כי הנה י"ל מה דקראוהו שבת הגדול לפי הטעם שלי מכח דנ"מ לדינא כי הנה יש בזה פלוגתא אם צרכי שבת נעשין ביו"ט או לא ועיין בסוגיא דהואיל וזה תליא באם הוי קדושה אחת או לא כי יש בזה פלוגתא דר"א ורבנן בפ"ג דעירובין. והנה אי נימא דהוי קדושה אחת אז צרכי שבת נעשין ביו"ט ואם הם ב' קדושות אין צרכי שבת נעשין בי"ט והנה יש בזה נ"מ לדינא כי הנה למ"ד אין צרכי שבת נעשין ביו"ט מה דמבשלין מיו"ט לשבת הוי רק מכח הואיל וממילא בסמוך לחשיכה דלא שייך הואיל אסור לבשל כמ"ש התוס' והמג"א ר"ס תקכ"ז אבל למ"ד צרכי שבת נעשין ביו"ט מותר אף בסמוך לחשיכה ולכך קמ"ל לקרות שבת הגדול לרמז מכלל דאיכא קטן מוכח דהם ב' קדושות ואין צרכי שבת נעשין ביו"ט רק מכח הואיל ואסור סמוך לחשיכה ולכך הטור ושאר פוסקים שכתבו הטעם מכח הנס דנעשה בו דהוא ס"ל דהלכה כמ"ד צרכי שבת נעשין ביו"ט וממילא אין נ"מ לנו לדינא בזה לכך הוכרח ליתן טעם אחר מכח הנס שנעשה בו ועיין במג"א ר"ס תקכ"ז דיש בזה פלוגתא כמאן קיי"ל אך להסוברי' דקיי"ל כמ"ד אין צרכי שבת נעשין ביו"ט י"ל הטעם כנ"ל ויובן הענין יותר דהדבר מוכרע דזה תלוי בזה דהנה כבר כתבו האחרונים דהך טעמא של הטור תליא למ"ד ביום ה' יצאו ישראל ממצרים והוי יו"ד ניסן בשבת ולפ"ז הנה יש בירושלמי פ"ח דפסחים [הלכה ג'] וז"ל איתפלגון ר"י ור"ל ח"א מקדישין וה"א אין מקדישין וכו' אית תנא תני הולך לו אצל מוכרי טלאים אית תנא תני הולך לו אצל מוכרי פסחים מ"ד הולך לו אצל מוכרי טלאים כמ"ד מקדישין מ"ד הולך לו אצל מוכרי פסחים כמ"ד אין מקדישין ועיין בק"ע שפירש דלמ"ד מוכרי פסחים היינו דהם מקודשין מע"ש לכך מותר ליקח ממנו פסחים בחל ע"פ בשבת ומ"ד אצל מוכרי טלאים דעדיין לא נתקדשו ס"ל כמ"ד מקדישין בשבת ע"ש ולכאורה קשה איך ס"ל לחד מ"ד מקדישין בשבת הרי משנה מפורשת בפ"ה דביצה דאין מקדישין וכו' וצ"ל דהמשנה מיירי לצורך חול אבל הירושלמי מיירי לצורך היום דהרי חל ע"פ בשבת והוי צורך היום בזה ס"ל דמקדישין בשבת וכן הוא כמג"א [סי' שו] בשם הילקוט דפסח דוחה שבת כזה ע"ש. ולכאורה קשה אף למ"ד אין מקדישין למה לא ילך אצל מוכרי טלאים ויקח ולא יקדישנו אך בע"כ מוכח כיון דהוי אומדנא דמוכח שלוקחו לפסח והוי כן כוונתו לכך כיון דהיכא דהוי אומדנא דמוכח הוי דברים שבלב דברים והוי כאלו הקדישו בפה מלא ולפ"ז הנה מ"ש הקב"ה ליקח שה בעשור לחודש והיה שבת הרי אין מקדישין בשבת והרי שבת תיקן להם עוד משה רבינו בהיותם במצרים ומן הסתם קיים אפי' איסור דרבנן כמו דאברהם אבינו קיים אפי' ע"ת וגם הקב"ה שהוא יודע הכל איך צוה להם ליקח בעשור לחודש ואף אם לא יקדישו בפה הרי הוי אומדנא דמוכח כדמוכח מהירושלמי הנ"ל והתם לא הוי צורך שבת כיון דאין זמנו היום ובע"כ כיון דהוי צורך יו"ט כיון דהפסח נאכל ביו"ט הוי כאלו הוי צורך שבת וכמו דצרכי שבת נעשין ביו"ט מה דמותר ביו"ט מותר אף לשבת ה"ה נמי להיפיך מה דמותר בשבת לעצמו מותר אף ליו"ט וצרכי יו"ט נעשין בשבת מה דמותר לשבת עצמו וכיון דלצורך שבת מקדישין ה"ה לצורך יו"ט ולכך א"ש למאן דס"ל דביום ה' יצאו והיה י' לחודש בשבת ומוכח דצרכי יו"ט נעשין בשבת וכמ"ד מקדישין ולכך כיון דבזה לא שייך הואיל מכח דקדושה אחת הן וא"כ מכ"ש דצרכי שבת נעשין כיו"ט וא"צ להואיל א"כ למ"ל הטעם לקראו שבת הגדול גם הרי הוי קדושה אחת לכך מפרש הטעם מכח הנס שנעשה בו אכל למאן דס"ל דביום ו' יצאו ממצרים וא"כ הוי היו"ד לחודש בחול ולא שייך הטעם של הטור בשבת הגדול אך א"כ ליכא הוכחה דצרכי שבת נעשין ביו"ט וס"ל דב' קדושות הן וממילא נקרא שבת הגדול לרמז דהוא גדול משל יו"ט וב' קדושות הם ואין צרכי שבת נעשין כיו"ט רק מכח הואיל ובסמוך לחשיכה דלא שייך הואיל אסור ויש נ"מ בזה לדינא כן נראה לפענ"ד דרך פלפול קצת ודוק היטב: