Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 440
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**עכו"ם שהפקיד חמצו וכו' נ"ב עיין במג"א מה שנסתפק אם מותר להחזיר החמץ לנכרי או אסור מכח חשש שיחזור וימכרנו לישראל והח"י כתב בפשיטות כיון שאינו מוכר לו רק מחזיר לו את שלו אין לחוש שיחזור וימכרנו לישראל וכו' ונראה לפע"ד ראיה לדברי הח"י ממשנה מפורשת במס' דמאי פ"ג משנה ב' וז"ל הלוקח ירק מן השוק ונמלך להחזיר לא יחזיר עד שיעשר שאינו מחוסר אלא מנין ופירש שם הרע"ב דכיון שהיה ידוע כך וכך אגודות בפרוטה והוי קיצי דמיו ולכך כיון דאגב אינהו נעשה שלו וחייב לעשרן וכו' והנה הך חייב לעשרן הוי רק כדי שלא להוציא מידו דבר שאינו מתוקן כדי שלא יבשלו בו אחרים רק כדמפורש שם במפורשים בפרק ההוא וקשה מאי איריא שנמלך עליהם להחזיר דמשמע דתחלה לקחם ע"ד בבירור שיהיו שלו רק אח"כ נמלך להחזיר תיפוק ליה דאפי' אם לקחם מתחלה על הספק כדי לבקרו נמי ראוי שיהא חייב לעשרו ביון דאמר שמואל במס' ב"ב [דף פז] דהלוקח כלי מבית האומן ע"מ לבקרו ונאנס בידו חייב ולאו דוקא כשהלך משם רק אף גם בעודו שם חייב באונסין כשהגביהו כדמוכח שם בש"ס גבי מעשה דאומצא ע"ש וא"כ קשה כיון דהוי קיצי דמי הירק ונטלו לבקרו כבר חייב באונסין ואיך רשאי להחזיר דבר שאינו מתוקן ול"ל ונמלך אלא ודאי ניהו שנתחייב באחריותו כיון שאינו מוכר לו רק מחזיר את שלו אין עליו חיוב לתקן התקלה רק כשלקחו תחלה ע"ד לקנותו בבירור אז נעשה שלו ואסור לו להוציא תקלה מתחת ידו אך אם עדיין אינו שלו רק באחריותו אין לו לחוש לתקלה אף שהוי באחריותו כאונסין מכ"ש בחמץ שעבר עליו הפסח דאין לו לחוש בכך לשמא ימכרנו לישראל מיהו יש לדחות ראיה זו דהתם אין האיסור נמשך ממנו ולכך אם אין הדבר שלו לגמרי לא חייבוהו לתקן כיון שלא הוא גרם התקלה ולא על ידו נתחייב במעשר אך בנ"ד כיון שלולא הוא לא היה נאסר החמץ אחר הפסח דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר ולא הוי חשש תקלה רק על ידו שהי' באחריותו נאסר בהנאה וא"כ נמשך התקלה. ע"י לכך מה לי אם גוף הדבר הוי שלו או אינו שלו סוף סוף כיון דהתקלה נמשך ממנו עליו לתקן את התקלה הנעשה ע"י ושפיר נסתפק המג"א ובהיות כן נראה להכריע כדעת המג"א ולא כהח"י דמ"ש הח"י דאינו מחויב לקנות ממנו החמץ הוא אינו הכרח דתינח אם לא הוי התקלה ע"י אז ודאי לא היה מחויב לקנות כדי לתקן מחשש שמא ימכרנו לישראל אך כיון דתקלה ע"י א"כ הרי עיקר החשש שמא ימכרנו לישראל מה דחיישינן לזה דכל האיסורים הוי הכל כי ראוי שלא יומשך תקלה ע"י ואסור לו להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן א"כ מה בכך אם גוף האיסור שלו או אינו שלו סוף סוף כיון שהתקלה והאיסור נעשה ע"י צריך לתקן שלא יבוא התקלה ע"י לישראל אחר א"כ ה"נ כיון שע"י שהיה באחריותו ולא עשה לו תקנה קודם פסח נמשך איסור זה עליו לתקן שלא יבוא על ידו תקלה זו ולכך נראה נכון כדעת המג"א וא"ש ודוק היטב ועיין בח"י עוד שהעלה דבעינן קבלת אחריות בפירוש בקנין כדין דאין דין שמירה לנכרי ועיין מ"ש בזה בחידושי לחו"מ סי' ש"א במה"ת דאין זה דין ברור וי"ל דמקבל מן הנכרי לא בעינן קנין ודי בקבלת אחריות בפירוש לבד ע"ש ובתשובתי ליו"ד הלכות בכור סי' ש"כ לק"ק קאליש במהדורא ג' כתבנו עוד דיש לו' דבש"ש אף כלא התנה הוי כהתנה וישבתי כזה דעת הר"ן כאן שהביא הח"י כאן ע"ש ודוק. והנה העולם אומרים משמי' דגברא רבא הוא הגאון בעל מק"ח שטוב יותר למכור החדר שבו החמץ מלהשכיר מכח דאם משכיר הרי הוי כאחריות ישראל מכח שאם נאבד החמץ לא ישלם לו הנכרי החמץ והוי כחמץ של נכרי בבית ישראל באחריות ישראל משא"כ אם מוכר החמץ הוי מקבל אחריות על חמץ נכרי בבית נכרי וכו' והיינו מכח דחושש לדעת הסוברים דאף באלמות היינו אם העכו"ם אלם נמי נחשב באחריות וכו' כן שמעתי. והנה כבר מבואר בחיבורי על הלכות פסח שאין בזה בית מיחוש וכעת אבאר עוד בעזה"י דהנה אף הסובר דאף באלמות הוי נמי קבלת אחריות היינו דק כעין חמירא דבני חילא דאם יאבד יצטרך לשלם ממון מחדש מביתו אבל מה שלא יצטרך לשלם מחדש רק שמפסיד חובו אין זה גורם לממון כיון דהפסד חוב אינו ממון ממש כיון דמכאן ולהבא הוא גובה ואינו מפסיד מביתו ממש ותדע דלא מצינו בשום מקום שיהי' אסור למכור לנכרי אלם החמץ מחשש כיון דהוא אלם בלא"ה לא ישלם לו ובע"כ הטעם כיון דהוא רק הפסד חוב אין זה גורם לממון רק כעין גורם דגורם והטעם עוד דהרי באמת קיי"ל דגורם לממון לאו כממון דמי ואף אם הוי כממון הרי באם פטור מן הדין ואין לו חיוב רק מכח אלמות ודאי לא הוי כממון רק בחמץ גלי קרא דלא ימצא א"כ אין לך בו אלא חידושו אם מכח האלמות יצטרך לשלם ממון ממש מביתו אבל מה שמפסיד רק חובו זה ודאי לא נחשב גורם לממון כנלפענ"ד נכון ואין חילוק בין מכירה לשכירות בזה ודוק ואתי שפיר. והנה הרא"ש כתב בפ"ק דפסחים כיון דהשאיל הנפקד ביתו לשמירת ממונו [ביתו] דהמפקיד קרינן ביה והנה היה נראה לי להביא ראיה לדבריו ממה דאיתא בב"ק בפ"ד דף מ' ע"ב וז"ל הועד בבית שומר והחזירו לבעלים בעלים משלמין חצי נזק והשואל פטור מכלום סיפא רשות משנה ורישא רשות אינה משנה אר"י תברא מי ששנה זו לא שנה זו. וקשה לי מאי פריך הרי זה מבואר הוא דכשם שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין ובלא משיכה לא נעשה שומר וגם זה ידוע דכל קנין בטעות אינו קנין וא"כ הרי לעיל מינה פריך הש"ס למה חייב השואל חצי נזק לימא ליה תורא שאילנא מינך אריה לא שאילנא מינך ומשני דידע בו שהוא נגחן מוכח דאם לא ידע בו היה פטור מלשלם כלום דהוי שאילה בטעות וא"כ לענין מועד הוי כלא זכה בו השומר ונשאר עדיין ברשות בעליו ולכך אין רשות משנה אבל בסיפא כיון דהיה תם ולא הוי שאילה בטעות א"כ הוי ברשות השואל וכשמחזירו אחר כך לבעלים הוי רשות חדש לכך שפיר רשות משנה ואף דאפשר לו' דגם ברישא הרי אם נימא רשות משנה א"כ פסק מלהיות מועד א"כ שוב לא הוי שאילה בטעות דאכתי מנ"ל דלמא אזלינן בתר איפכא כיון דבאמת היה מועד מחזקינן ליה אחזקה דמעיקרא ואמרינן כיון דהוי מועד הוי שאילה בטעות ולכך אין כאן רשות חדש ובע"כ מוכח כדברי הרא"ש דכיון דהשאיל השואל ביתו להמשאיל ביתו דמשאיל קרינן ביה דודאי גם במשאיל ס"ל להרא"ש כן דאל"כ בשואל חמץ מחבירו יהיה פטור מלבערו מכח לימוד המכילתא ולמה לא חלקו בזה הפוסקים וגם למה הוצרך הרא"ש לאוקמי המכילתא בישראל שהלוה לנכרי הוי ליה לומר דמיירי בשואל או שוכר דהוי החזקת החפץ לעצמו ובע"ב דאף בשואל או בשוכר נחשב המקום של המשאיל ומשכיר וא"כ פריך הש"ס שפיר אם נחשב רשות משנה גוף הקרקע של מי הוא במקום שעומד השור ממש וא"כ גם ברישא הוא עומד ברשות השומר והבית שעומד בו של השומר הוא ואז לא אזלינן בתר הקרקע שעומד בו באמת רק אחר הרשות גם בסיפא כיון דהשאיל לו ביתו להמשאיל ביתו דמשאיל הוא וכשמחזירו לו הוי רשות אחד וגם בבית השומר הוי כאילו הוא בבית המשאיל ואף דהוי באחריות השואל הוי כאילו היה השואל מקבל אחריות על שור של המשאיל שהוא בבית המשאיל בודאי לא נחשב רשות משנה ע"י קבלת אחריות בלבד ואתי שפיר ודוק ועמ"ש בחיבורי לחו"מ מה"ג סי' קנ"א ע"ש ודוק. והנה הרא"ש שם הביא דברי רבינו יונה וכו' וראייתו מוגונב מבית האיש וכו' ועיין בט"ז ס"ק ד' כאן מ"ש בזה ועיין בשו"ת ח"צ. אמנם אנכי ביארתי כוונתו בטוב טעם בעזה"י בחיבורי על מס' ב"ק בפרק מרובה (בבא קמא בדף ס"ח) ע"ש בעזה"י גם בדף ס"ט בסוגיא דצנועין הבאתי ראיה ברורה להרא"ש דבית הנפקד בית המפקיד קרינן ביה גם ראיה דהמפקיד עובר בבל יראה ע"ש בעזה"י ודוק. ועיין גם מ"ש בזה בתשובה בחיבורי על או"ח משנת תר"א לק"ק בארשטשוב מ"ש בביאור לשון המכילתא בע"א בעזה"י וביאור כוונת הרא"ש וחידושי דינים היוצאים מזה ע"ש ודוק היטב: