Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 443
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**חמץ משש שעות ולמעלה ביום י"ד אסור בהנאה וכו'. נ"ב וסיים הטור ואם קידש בו אשה אינה מקודשת. והנה האריכו בזה האחרונים ועיין בח"י מה שהאריך בזה ותמוה לי על כולם היאך לא ראו הירושלמי בזה וז"ל הירושלמי בפ"ב דפסחים [הלכה ד'] ר' מאיר או' משש שעות ולמעלה מדבריהם ר' יהודא או' משש שעות ולמעלה ד"ת מאי טעמא דר' מאיר דכתיב אך ביום הראשון זה חמשה עשר יכול משתחשך ת"ל אך ביום הראשון הא כיצד תן לו שעה אחת לפני שקיעת החמה וכו'. [והנה מזה יהיה ראיה לדעת הרמב"ם דעשה דתשביתו הוי קודם שש כמו דלר"מ הוי עשה דתשביתו קודם הלילה קודם זמן איסורו כן ה"נ לדידן דאסור מן התורה בשש דהוי תשביתו קודם זמן איסורו] רב אמר דברי ר"מ המקדש משש שעות ולמעלה לא עשה כלום ויאות אלו חטים קרטבניות במדבר [ופירש הק"ע היינו חמץ נוקשה] וכו'. הנה מדברי הירושלמי מבואר דנוקשה רק דרבנן ומבואר הוא דגם במקדש בחמץ בשעות דרבנן אינה מקודשת גם מבואר הוא דחמץ דאורייתא ושעות דרבנן וחמץ דרבנן ושעות דאורייתא שווין המה לענין קידושין ובשניהם אינה מקודשת. ותמוה לי על הרמב"ן שהביא הב"י והח"י דס"ל דבחמץ דרבנן ושעות דאורייתא אינה מקודשת וחמץ דאורייתא ושעות דרבנן חוששין לקידושין א"כ מאי מייתי הירושל' ראיה מחמץ דרבנן ושעות דאורייתא דאינה מקודשת לחמץ דאורייתא ושעות דרבנן דאינה מקודשת הרי י"ל כחילוק הרמב"ן הנ"ל וצע"ג בכ"ז. והנה בהיותי בזה ראיתי בק"ע שם ושיורי קרבן ד"ה וקדושו אין מקדש שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים שתמות שם דהא הוי הקדש בדק הבית וכו'. ותמוה עליו היאך נעלם ממנו דברי הש"ס שלנו כפסחים [דף כ"ט:] דקא' שם בפודין את הקדשים להאכילן לכלבים קמפלגי והתוס' שם הקשו קושייתו של הק"ע ותירצו בזה דמדרבנן אין פודין והיא תמוה. עוד קשה לי על דברי הק"ע מה דקא' שם עשאו תרומה אינו תרומה שלא ניתנה תרומה אלא לאכילה בלבד. ותמוה לי היאך יפרש המשנה שהביא הש"ס בפ"ב דפסחים [דף ל"ג:] והיא משנה במסכת תרומות דתנן שם אין תורמין מן הטמאה על הטהורה ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה ותירוץ הש"ס שם לא שייך בזה דמיירי מסתם חמץ ואליבא דר"מ וצ"ע בכ"ז. ועיין בח"י בסי' זה מה שהאריך בביאור לשון רש"י בב"ק [דף צ"ח:] לפלגו גבי גזל ולא נקט שומר ועיין מ"ש בזה בעזה"י בחיבורי על ב"ק דף צ"ח ע"ב ע"ש ודו"ק: והנה בדין מי שגזלו ממנו חמץ אם מהני ביטול שלו עיין בנוב"י מ"ק [סי' כ'] משמע דמהני ביטולו אך באמת לא כן הוא ועמ"ש לפרש דבריו בתשובתי לידידי הרב מוה' צבי הירש הורוויטץ ז"ל קנה מקומה דרך אגב בחיבורי ליו"ד מ"ה בסי' ק"ג ע"ש ודו"ק. וע"ע מ"ש על דברי רש"י הללו שהביא הח"י בחידושי לחו"מ סי' שס"ג במ"ג משנת תר"ג שם פלפלתי בעזה"י בסוגיא הנ"ל ודחיתי שם דברי הדדי באריכות ע"ש ודו"ק:
**שם (סעיף ג')**אם קנו שום דבר אחר שש שעות מותר מפני שחמץ אינו תופס את דמיו. נ"ב יש לי כאן הרהורי דברים בעזה"י והנני פורטם. הנה גרסינן במס' בכורות [דף ט':] דקא' שם מאי טעמא דר"ש דלא מצינו שיהא דבר שהוא אסור ופדיונו מותר ופריך והרי שביעית וכו' ומשני שם דאחרון אחרון נתפס. ותמוה לי דלמה לא פריך ממשנה דפ"ב דקידושין דמכרן וקידש בדמיהם מקודשת א"כ מוכח דדמי איסורי הנאה מותר והם אסורים וכן ברש"י פ"ק דחולין [דף ב':] גבי מפני שהן מחליפין שכתב שם דאין לך דבר תופס דמיו אלא הקדש וע"ז שביעית אבל חמץ דמיו מותרין והוא אסור. והנה מתחלה רציתי לו' דהכוונה דלא מצינו דבר שיהא אסור וע"י הפדיון יהיה מותר ופדיונו יהיה ג"כ מותר זה לא מצינו וא"כ אין ראיה מכל איסורי הנאה דהם נשארו באיסורן. אך א"כ קשה מה פריך משביעית הרי שביעית נמי הם נשארו באיסורן לעולם כפירש"י שם דהפירות עצמן נשארו באיסורן. והנה לכאורה עלה בלבי ליישב דמזה יהיה ראיה דאיסורי הנאה אין להם דמים ואינו מכירה כלל כמ"ש השעה"מ בשם הירושלמי בשאין דמיהן ע"ש שהאריך בזה וא"כ אתי שפיר דבשלמא בפטר חמור כיון דהותר ע"י פדיון א"כ יש לו דמים וכן בשביעית כיון דעכ"פ עד הביעור מותר באכילה א"כ יש לו דמים לכך פריך שפיר דהוא אסור ופדיונו מותר אבל בהני דאסורין לעולם וגם עתה אסורין אין להם דמים כלל וא"כ לא הוי זה דמיהן לכך מותרין הדמים. אך זה קשה ממכירת ס"ת ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר דמותרין הדמים וה"ז יש לו דמים ומכירה והוא אסור והדמים מותרים וצ"ע בזה ועיין מ"ש בתשמישי קרושה בהלכות בהכ"נ סי' קנ"ג בחיבורי לאו"ח משנת תרי"ב בתשובה לק"ק בורשטין ודו"ק היטב: והנה בדין המבואר בש"ע אם קנו שום דבר בחמץ אחר שש שעות מותר מפני שחמץ אינו תופס את דמיו. זה דעת רבינו תם דחמץ אינו תופס את דמיו וראייתו מסוגיא דחולין דחמצן של עוברי עבירה מותרין מיד מפני שהם מחליפין וכו' ובחידושי מכבר תמהתי עליו לפמ"ש התוס' בע"ז וקיי"ל כן בש"ע יו"ד סי' קל"ב וסי' קמ"ד דהיכא דמשך הנכרי היין תחלה ואח"כ נתן דמים מותרין הדמים וא"כ מה ראיה דלמא לעולם חמץ תופס את דמיו רק התם אמרינן לא שביק היתירא ואכיל איסורא דמסתמא משך הנכרי החמץ תחלה ואח"כ לקח החליפין. והנה כעת ראיתי שדברי ר"ת מוכרחין בש"ם דבע"כ מפני שמחליפין הוי כפשוטו אבל ליתן להנכרי תחלה החמץ זה לא הוי בכלל לא שביק היתירא שמתיירא פן לא ישלם לו הנכרי אח"כ ואינו מאמין להנכרי בזה. תדע דאל"כ קשה מסוגיא דנדרים דף נ"ח ע"ב אלא מהא דתניא המנכש עם הנכרי וכו' רשב"ג או' אם ישראל חשוד הוא על השביעית וכו' עד ודלמא במדוכנין חשוד על השביעית קתני וקשה לכאורה דמה בכך שהוא חשוד מכל מקום כיון שאפשר במדוכנין לא שביק היתירא ואכיל איסורא ולא גרע ממומר לתיאבון דל"ש היתירא וכו'. אך ע"ז לק"מ דמטרח לא טרח כמ"ש בחולין וא"כ ה"נ לדוכן דהוי טירחא מיטרח לא טרח וכן נראה מדיוק לשון הר"ן שם. אך קשה הרי זה ברייתא מפורשת בחמצן של עוברי עבירה מותר מפני שהם מחליפין א"כ מוכח דדרכם להחליף בזה מכח דלא שביק היתירא וא"כ ה"נ מה ראיה היא בגידולי היתר מעלין את האיסור דלמא לעולם אין מעלין והתם היינו טעמא שמותרין אף שהוא חשוד על השביעית מכל מקום אמרינן שהחליפו בשל נכרי ולכך מותר כמו חמצן של עוברי עבירה ולכך תלינן שהחליפו בשל נכרי. אך זה טעות דבשלמא בחמץ מהני ההיתר שהם מחליפין מכח דחמץ אינו תופס את דמיו אך בשביעית שתופסת דמיו א"כ הוו החליפין כמוהו למה מהני מה שמחליפין. אך אם נימא דמ"ש בחמצן של עוברי עבירה דמותר מפני שהם מחליפין היינו דנוטל הנכרי החמץ תחלה ואח"כ נותן הדמים וא"כ גם בשביעית מותר כהאי גוונא. והרי עיקר ראיית הפוסקים והתוס' בע"ז דאם משך הנכרי האיסור תחלה מותרין הדמים הוי מסוגיא זו דבי ר"י הוו אוזפי פירות בשביעית ופרעו בשמינית א"כ מוכח דגם בשביעית מותר בלקח השביעית תחלה ואח"כ לקח החליפין וא"כ נימא דנם בזה הוי כן שהחליפו ונתן לנכרי השביעית ולקח אח"כ פירות אחרים ומה ראיה דגידולי היתר מעלין את האיסור ובע"כ דע"ז חשידי ואין דרכם ליתן הפירות עד שיקבל הדמים ולכך בשביעית חשוד הוא על כך ולא מהני לו החליפין כיון דשביעית תופסת את דמיה ובחמץ דמותר בע"כ מכח שאינו תופס את דמיו. ואתי שפיר ראיית ר"ת שאם היה כוונתו שנותן החמץ תחלה קשה מ"ש חמץ ומ"ש שביעית וקשה על הש"ס מנ"ל דגידולי היתר מעלין וכו' דלמא הכוונה מכח שמחליפין כנ"ל כמו בחמץ ואתי שפיר ראיית הר"ת ודו"ק היטב: והנה בדין הנ"ל המפורש בש"ס בחמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שהם מחליפין עמ"ש בזה בחידושי מככר למה השמיטוהו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. וכעת ראיתי בב"י ביו"ד סי' קט"ו בסופו ד"ה כתב רבינו ירוחם הביא בשם בה"ע פירוש מחודש בברייתא זו ודבריו אין להם הבנה כלל אך עיין ביו"ד שם בחידושי מחדש מ"ש ביאור דבריו שם וישבתי בזה דברי הרי"ף והרמב"ם שהשמיטוהו ג"כ ע"ש ודו"ק. ועיין בח"י מה שמחלק בין כסות כלים ופירות לדמים דהדמים מותרין לכ"ע ועיין בתשובתי למדינת רוסיא קנה מקומה בהלכות פסח סי' תמ"ח בחיבורי על או"ח משנת תרט"ז ע"א ד' קכ"ח מ"ש ראיה ברורה דלא כדעת הח"י דאין חילוק בדבר דכולהו הוו חליפי חמץ ואסורים וכן כתב לי השואל דגם הפרי מגדים חולק עליו וכן הגאון מוהרש"ז בש"ע חולק עליו ואין לעיין בדבריהם אבל הנכון והברור הוא כמו שכתבתי בעזה"י ודו"ק היטב: