**סעיף א'**י"ד שחל להיות בשבת וכו'. נ"ב הנה בדין אם שכח להפריש חלה בע"פ שחל בשבת עיין בבאר היטב שכתב שיתן המשוייר לכהן קטן ותמה עליו בספר חק יוסף סוף סוף היאך הפריש מתחלה חלה בשבת. ויפה תמה. אך לפמ"ש בהידושי להלכות שבת סי' שס"ג עודנו בכת"י די"ל דבכה"ג מהני ליטול חלה במחשבה אתי שפיר דודאי נטילת גוף החלה אפשר בזה במחשבה אך ניהו דיוצא ידי חלה במחשבה מה יעשה במה שמשייר כיון דתורת חלה עלי' ובזה שפיר כתב דיתן המשויר לכהן קטן ובאופן שמבואר לקמן סי' תנ"ז. ואם כי אין הבאר היטב כיוון לכך מכל מקום לדינא דבר נכון דיבר כנלפע"ד ודו"ק. שוב ראיתי בש"ע שערי תשובה שהביא בשם ספר שאילת יעב"ץ שפסק כן וכוונתי לדעתו ואין בידי ספר זה לעיין בטעמו ודו"ק: והנה עיין במג"א כאן סק"א שכתב דגם סעודת שחרית יחלוק לשנים דהא י"א דיוצא כזה וכו'. הנה עפי"ז יש ליישב פירוש רש"י התמוהין בפ"ק דפסחים [דף י"ג] ד"ה מזון ב' סעודות ולא שלש דכל שלש סעודות לשבת ערבית ושחרית ומנחה וערב פסח אסור לאכול מן המנחה ולמעלה עכ"ל. והוא תמוה דל"ל האי טעמא הא בלא"ה אסור לאכול חמץ עד אחר ד' שעות וכבר נשאלתי ע"ז מבני החריף מוה' חיים יהודא נ"י ומהרב דק"ק ליטנאוויטץ אך נראה דאתי שפיר דרש"י ס"ל כדעת הסוברים דיוצא בשחרית במקום סעודה ג' כדעת הי"א שהביא המג"א. אך ס"ל לרש"י דהיינו לא בתורת חיוב דודאי עיקר חיוב שלש סעודות הוי במנחה רק מכל מקום מהני בתורת השלמה כמו בתפלה דשייך השלמה ובסעודת סוכה לר"א. אך ס"ל לרש"י דהשלמה לא שייך רק אם חייב הוא בשעתו ובזמנו אז שייך השלמה גם אח"כ או קודם אבל אם בשעת עיקר חיובו לא שייך חיוב כלל איך שייך השלמה קודם או אחריו כיון דבעיקר זמניה ליכא חיוב וכמו באונן בהבדלה שכתבו הפוסקים חילוק זה עיין בהרא"ש והט"ז הלכות אנינות וא"כ ה"נ זה הוי כוונת רש"י דודאי בעלמא כיון דשייך עיקר חיובו במנחה מהני נמי מקודם בתורת השלמה כאלו אכלו בזמנו אבל בע"פ שחל בשבת כיון דבעיקר זמנו לא שייך חיוב דסעודה ג' כלל א"כ כיון דבעיקר חיובו פטור ממילא לא שייך השלמה מקודם. וז"ש רש"י דסעודת שבת הוי עיקרו ערבית ושחרית ומנחה ובע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה א"כ לא חל חיובו כלל של סעודה ג' ולא שייך בזה השלמה לכך משייר רק ב' סעודות ולא ג' ולאכלו בשחרית במקום סעודה ג' כי לא שייך היום השלמה ואתי שפיר. וזה נראה נכון מאד בכוונת רש"י ואין מקום לנטות בזה רק כנ"ל ודו"ק היטב: