**סעיף א'**המוצא חמץ בביתו אם הוא בחול המועד וכו'. נ"ב עיין במג"א סק"ב מ"ש כיון שהוא רוצה לבערו אלא שחכמים אסרוהו אינו עובר עליו ועמ"ש ע"ז בחיבורי על או"ח משנת תרי"ב בהלכות חוה"מ והוא בחיבורי דע"ח ע"א ע"ש ודו"ק ועיין עוד במג"א כאן סק"ד מה שהאריך בזה והביא דברי הרי"ף דלדחות לא מצרפינן לל"ת ועיין בחיבורי על התורה פרשת תצא משנת תר"ה מ"ש שם ראיה דלא כהרי"ף וראיה לדעת הש"ל דבעשה דרבים לא בעינן בעידנא ע"ש ודו"ק:

(שם סעיף ד') מצא פת בפסח בביתו וכו' אזלינן בתר בתרא וכו'. נ"ב הנה במהדורא קמא שלי העליתי דחזקה דבתר בתרא הוי מטעם קרוב דמה לי קרוב במקום או בזמן והנה כעת מצאתי ראיה מפורשת לדברינו בתוס' פ"ט דמס' ב"ב דף קנ"ב ע"א מ"ש שם וז"ל ומשבא הספיקא עברו עליו ימות הגשמים אפילו הוא בא לשאול בימות החמה הוי רה"י לטומאה דליכא למימר בתר השתא אזלינן כיון שקרוב היו לימות הגשמים יותר וכו' ע"ש א"כ משמע דהיכי דהזמן קרוב אזלינן בתר קרוב ועדיף מחזקה דהשתא דאלים לר"ג ע"ש וזה ראיה לדברינו ודו"ק בזה: