**סעיף ג'**שק מלא קמח שנתלחלח מזיעת החומה מותר וכו'. נ"ב עיין בטור מ"ש בבשר יבש שמזיע שמחמץ ועיין במג"א לעיל סי' תס"ב שכתב הטעם מכח כשמזיע פולטין המים והוי בעין ע"ש והכוונה כיון דהודח ע"י מים א"כ נבלעו בו המים ואף שנתייבש מ"מ אח"כ כשמזיע חוזר ופולט והנה נסתפקתי אם הודח הדחה ראשונה במים והדחה אחרונה הודח במי פירות כמ"ש ביו"ד סי' ס"ט דמהני הדחה אחרונה במי פירות ואח"כ נתייבש הבשר וחזר והזיע אם מחמיץ או לא מי נימא שמזיע רק מן האחרון מן המי פירות ואינו מחמיץ או נימא שמזיע מן הראשון לבדו והוי מים או הוא מזיע מזה ומזה והוי מי פירות עם מים והוי חמץ נוקשה עכ"פ. והנה נראה שדין זה הוי משנה מפורשת בפ"ב דערלה מי"ג וז"ל כלים שסכן בשמן טמא וחזר וסכן בשמן טהור או שסכן בשמן טהור וחזר וסכן בשמן טמא ר"א או' אחר הראשון אני בא וחכמים אומרים אחר האחרון ועיין ברמב"ם והר"ש והרע"ב שפירשו דהיינו כשנתייבשו שניהם אז כשמזיע אחר כך ופולט לר"א אמרינן שפולט הראשון ולחכמים אמרינן שפולט האחרון ואנן קיי"ל כחכמים א"כ מוכח שאם בולע זה אחר זה אינו נפלט רק האחרון א"כ ה"נ כיון הודח א"כ במי פירות אינו פולט רק המי פירות לא המים של הדהה הראשונ' ולכך אינו מחמיץ כנלפענ"ד נכון וברור. וגוף הדבר זה של בשר יבש שהכניס הטור באמצע דברי הר"א מגרמיז"א צ"ע שהרא"ש הביא דברים הללו בשם הר"א ודברים אלו של בשר יבש לא הביא כלל ודברי הטור הללו מועתקים מדברי הרא"ש בפ"ב דפסחים ולמה הכניס באמצע דברים הללו שלא כתבם הרא"ש ואם הם מבוארים ברוקח עצמו למה השמיטם הרא"ש ואם לא ס"ל כן למה פסקם הטור וצ"ע קצת ודוק:

(שם סעיף ד') נפל מים על קמח או נתלחלח השק וכו'. נ"ב הנה בדין נשיכת העכבר עיין בחק יעקב שדעתו להקל והביא ראיה מפ"ט דפרה. והנה כ' אלי הרב הגדול אבד"ק קארטשוב מוה' נחום גינצבורג נ"י דיש לדחות ראיתו משום דיש לחלק בין שתיה לאכילה דבשתיה דא"צ ללעוס בפיו דרכו רק לבלוע ולא להטיל ריר משא"כ באכילה כן תו"ד בקצרה. ואנכי השבתי לו אשר לדעתי ראיית הח"י נכון דאם איתא דדרך העכבר להוציא ריר מפיו א"כ עכ"פ מידי ספק לא נפקא ודלמא הוציא ריר מפיו קודם שתיה או אח"כ והרי יש חזקת טומאה ובע"כ דהיו ידוע להם דאין דרך עכבור להוציא ריר מפיו כלל וא"כ אם סמכינן על הך אומדנא אפילו במקום חזקת טומאה מכ"ש דראוי לסמוך על זה במקום דליכא חזקת איסור רק אדרבא יש עוד חזקת היתר וצדקו דברי הח"י לדינא ודוק: