Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 584
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**אין אומרים הלל בר"ה ויוה"כ וכו'. נ"ב הנה ראיתי בספר אלי' רבה שהקשה לפי מה דמצלינן אקצירי ומריעי ככל יום ומפורש בש"ס משום דקיי"ל כר' יוסי דאדם נידון בכל יום א"כ לעולם לא יאמרו הלל ע"ש שנדחק בזה. ולפענ"ד לק"מ דניהו דאדם נידון בכל יום היינו ברוב הימים אבל בימים הקדושים כגון שבת ויו"ט ודאי אינו נידון דלית בהו דין ומה דאמרינן בכל יום לאו דוקא דרובא ככולו וכמ"ש הט"ז לעיל בהלכות ר"ה סימן תקפ"ב. ומה דמתפללים על קצירי ומריעי אף בימים הקדושים היינו דטופס ברכות כך הוא וע"ד מ"ש בירושלמי הובא בפוסקים בהלכות ברהמ"ז לענין אם יאמר רעה נא בשבת והשיב דטופס ברכות כך הוא ה"ה נמי בנדון זה בשלמא למ"ד דאין אדם נידון רק בר"ה לא שייך לומר דמתפללין כל השנה לומר דהוי טופס ברכה עבור יום אחר ובפרט דבר"ה ליכא נוסח תפלה זו כלל אבל לר' יוסי דאדם נידון ככל יום א"כ ראוי להתפלל אקצירי ומריעי שוב אף דבשבת ויו"ט אין האדם נדון מכל מקום שוב מתפללים נוסח זה אף בר"ח וחוה"מ דטיפס ברכות כך הוא ואף דאמרינן בג' פרקים העולם נידון היינו דינים אחרים כגון תבואה אבל דיני נפשות להיות ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו זה אינו בשבת ויו"ט ור"ח ודו"ק כנלפענ"ד נכון וברור ועיין במג"א סק"ב ולכן נכון להתוודות בין התקיעות בלחש. הנה לכאורה הך בלחש אין לו הכנה ומה חילוק יש לפניו יתברך בין לחש לקול רם ועיין בט"ז שתמה כיוצא בזה בהלכות תפילין סימן ל"א לענין ברכת תפילין בחוה"מ אך נראה כוונת המג"א היינו בלחש שלא יהיה משמיע לאזניו כלל ואז כל דיבור שאינו משמיע לאזניו לא נחשב דיבור רק מחשבה כדמוכח בהלכות נדרים סימן ר"י ע"ש ולכך כל דלא הוי ליה דין דיבור רק מחשבה לפני מה"ש ומכ"ש השטן לא נחשב כלל ואינו יודע מזה ולפניו יתברך די אף במחשבה ולכך מותר להתוודות בלחש דהיינו שלא ישמיע לאזניו וזה הוי רק במחשבה והנה זה כוונת הפסוק בתהלים און אם ראיתי בלבי לא ישמע ד' אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפלתי והנה אם הכונה כפשוטו לא הול"ל אם ראיתי בלבי רק הו"ל לומר און אם חשבתי בלבי לא ישמע ד' אך נראה דזה מיירי הכל מווידוי דאם מתוודה רק בלב ולא בפה לא מהני דווידוי צריך להיות בפה מלא בענין שיחשב כריבור ולא במחשבה אך זה בעלמא כשאפשר לו להתוודות בפה אז די לו במחשבה לבר אבל אם אי אפשר לו בווידוי פה די אף בלב והיינו ע"ד אמרם ז"ל כל שחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה ולכך כל השנה אפשר להתוודות בפה לכך לא מהני ווידוי בלב אבל בר"ה כיון דאי אפשר להתוודות בפה הוי אונס אז מהני אף בלב לכך אמר און אם ראיתי בלבי היינו אם רואה אני בלבי שיש בידי און לא ישמע ד' אין זה נחשב בעיני ד' לווידוי אכן שמע אלהים למחשבה שבלב היינו בקול תפילתי ר"ל בשעת התקיעות דהוי קול של תפלה אז מתוודין בלחש או בלב אז כיון דאי אפשר בענין אחר מהני אף זה ואתי שפיר. ועמ"ש בדרוש לר"ה שנת תקצ"ג טעם אחר למה מותר בתקיעות להתוודות ע"ש ודו"ק. והנה המג"א כתב בשם הזוהר שאין לומר ווידוי בר"ה ונ"ל סמך לזה מ"ש בקהלת אל תתן את פיך לחטוא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף אלהים על קולך וחיבל את מעשה ידיך נראה הכוונה דהנה עיקר איסור הווידוי הוי מפני השטן כדי שלא יפתח פה לשטן ומה"ט התירו להתוודות בין התקיעות שכבר נתערבב השטן וז"ש החכם דבר"ה אל תתן את פיך לחטוא את בשרך לחייב את עצמך להודות שחטאת ולא מבעיא אם חטאת במזיד שלא תחייב את עצמך אף ולא תאמר לפני המלאך כי שגגה היא אפי' אם חטאת בשוגג לא תאמר לפני המלאך כי אם תאמר כן יקטרג השטן עליך ויעורר עליך חרון אף ואם יהיה כן למה יקצוף אלהים על קולך זה קול השופר וחיבל את מעשה ידיך ר"ל התקיעות שאתה עושה כי אם יהיה עליך חרון אף גם התקיעות לא יעלו לרצון לפני הקב"ה ח"ו וזה רמז נכון לדעתי ואתי שפיר ודו"ק היטב: