Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 603
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**אף מי שאינו נזהר מפת של עכו"ם בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר. נ"ב הנה הטור הביא הירושלמי דר"ח מפקיד לרב לאכול עכ"פ שבעה ימים בטהרה וכתב אבי עזרא אלו ז' ימים היינו בין ר"ה ליוה"כ וקורא אותם ז' ימים לפי שבר"ה לא היה צריך להזהר לאכול בטהרה שפשיטא שאוכל בטהרה שחייב אדם לטהר עצמו ברגל וכו' ונשאלתי מחכם אחד שדברי הטור סותרים זא"ז דלקמן בהלכות יוה"כ כתב הטור בסי' תר"ו ואי משום דר' יצחק דאמר חייב אדם לטהר א"ע ברגל היינו לטהר עצמו מכל טומאות ואף מטומאת מת ולהזות עליו שלישי ושביעי והאידנא אין לנו טומאה וטהרה וכו' ע"ש א"כ ס"ל להטור דל"ש בזה"ז חיוב לטהר עצמו ברגל ולמה בסימן זה לא השיג הטור ע"ז. ולכאורה היא תמוה וכדי ליישב זה נראה דהנה חיוב זה של לטהר א"ע ברגל למדו חז"ל מפסוק ובנבלתם לא תגעו והנה לפ"ז לאו זה כולל שני ענינים אחד שאם היו טהורים שלא לטמא עצמן ברגל כמשמעות פשט המקרא של ובנבלתם לא תגעו דמשמע החיוב שלא לטמא עצמן מחדש. והשני הוי שאם כבר היו טמאים מחוייבים לטהר עצמן ברגל והיינו מכח דס"ל להש"ס דזיל בתר טעמא כיון שהקפידה התורה שלא לטמאות ברגל מוכח שרצה שיהיו כולם טהורים ברגל ממילא אם היו כבר טמאים ראוי לטהר א"ע ברגל וא"כ חיוב זה לטהר א"ע ברגל ממה שכבר נטמא זה לא שייך רק אם אפשר לטהר א"ע לגמרי אבל אם אי אפשר לטהר א"ע לגמרי פטורין כלל וכלל אך לטמא א"ע מחדש ברגל פשיטא דאף שכבר הם טמאים יש ליזהר שלא לטמאות מחדש דדומה זה לכהן שהזהירה התורה אותו שלא לטמא למת ואטו אם כבר נטמא יהיה מותר לו בימי טומאתו או ביום שנטמא לטמא עוד למת זה ודאי אינו ועוד לוקה ע"ז. והן אמת דיש לחלק בין כהן דהוי גזירת הכתוב בלי טעם אך ברגל שרצה הקב"ה שיהיו טהורים ברגל לאכילת קדשים ואם הם טמאים בלא"ה אין ראוין לקדשים ולמה לא יטמאו עוד אך תינח להסוברים דהוי טעמו מכח קדשים אך לדידהו לא הוי ר"ה ויוה"כ בזה ברגלים דל"ש בהו הך טעמא ואם כן הראבי"ה ור"ן והטור דמשמע מדבריהם דאף ר"ה ויוה"כ הוו בזה כרגלים בע"כ לא סבירא ליה הטעם של הרמב"ם מכח קדשים רק דסבירא ליה דהוי גזירת הכתוב ואם כן דומה ממש לכהן ואף שהם טמאים מוזהרים שלא לטמאות יותר כמו במסרס אחר מסרס ומחמץ אחר מחמץ שלוקה והרי במסרס הוי טעמא מכח שלא לבטלו מפו"ר וכדומה ואף על פי כן מחייב מסרס אחר מסרס ומחמץ אחר מחמץ אף שכבר החמיץ וא"כ ה"נ במטמא אחר מטמא ברגל עובר על לאו ובנבלתם לא תגעו וא"כ זה שייך אף בזה"ז ולכך כיון דהאוכל אוכלין טמאים נטמא גופו אם כן אם לא יאכל חולין בטהרה רק יטמאו האוכלין יחזרו האוכלין ויטמאו אותו וניהו דהוי מדרבנן מ"מ גם בזה מוזהר ברגל כמו בכל הדברים ככל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ולכך גם בטומאה דרבנן מוזהר שלא לטמאות א"ע ברגל ולכך בהלכות ר"ה דמיירי לענין לאכול חולין בטהרה והיינו שיהיה מוזהר שלא להוסיף טומאה על טומאתו זה שייך אף בזה"ז לשיטת הטור דטעמא לאו משום קדשים רק גזירת הכתוב הוא ואף ר"ה ויוה"כ בכלל אבל בהלכות יוה"כ דמיירי לטבול מטומאה ישינה שלו בזה שפיר כתב הטור כאן שא"א לו לטהר מכל טומאת מת אינו מחוייב לטהר כלל. כן נראה ליישב הדברים כדי שלא יסתרו דברי הטור אהדדי מיניה וביה וא"ש ודו"ק: (שם בהג"ה) וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה וודאי וכו'. נ"ב עיין במג"א סק"א מ"ש מי ששלח שליח ונהרג בדרך צריך לקבל תשובה ע"ש. נראה דהיינו דוקא אם הוא התחיל עם השליח לבקש ממנו שילך בשליחותו אבל אם הוא לא היה דעתו על כך והשליח ביקש ממנו לשלחו אז פטור מתשובה כי מקור דין זה הוא מן הש"ס שאמר הקב"ה לדוד על ידך נהרג נוב עיר הכהנים ושם היה דוד המתחיל בהריגה וגרם לו כן אבל אם השליח התחיל עמו אין לנו ראיה משם ולכך אין לך בו אלא חידושו. וכן השבתי בתשובה לק"ק יגאלניצע ע"ש ודו"ק. והנה בדין אם רבים אכלו סעודה ונמצא טרפה במאכל בעל הסעודה אם צריכין כפרה עמ"ש בזה בתשובה לק"ק טולשין קנה מקומה בחיבורי בהשמטות להלכות נדה סי' קפ"ז ע"ש בדף צ"א מ"ש כזה דרך אגב ודו"ק: