**סעיף א'**בהג"ה והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול אם לא שמכוין לטובת המבקש מחילה כו'. נ"ב כן למדו הפוסקים ממעשה דרב ור"ח. לכאורה קשה מה ראיה הוי משם הרי במשנה בפ"ב דאבות אמרו הזהרו בגחלתן וכו' ועקיצתן עקיצת עקרב ופי' שם הרמב"ם בפי' המשניות שלא תאמר שתפייס אותם שהם אינם מקבלים פיוס וכן פירשו הרע"ב והתיו"ט וקשה אטו תלמידי חכמים אינם בכלל יראים וכאן צריך למחול היאך ס"ד דהם לא יעשו כן ובפרט דהרמב"ם למד כן מאלישע הנביא וכי ס"ד דאלישע יעשה שלא כדין אם צריך למחול. ובע"כ מוכח דת"ח שאני דא"צ למחול א"כ מה ראיה מרב שהיה ת"ח אך נראה דודאי גם ת"ח צריך למחול דהרי חז"ל למדו כן מאברהם רק החילוק יהיה כך דודאי המקניט ת"ח במילי דעלמא שבינו לבין חבירו וכגון באברהם שלקח את שרה וסבור שהיא רק אחותו שאינו רק גזל בזה גם הת"ח צריך למחול אך המשנה מיירי במקניט הת"ח במה דהוי במילי דשמיא בזה אם כוונת הת"ח לש"ש וזה מקניטו א"צ למחול ולכך באלישע שרצה לקדש ש"ש שלא ליקח מנעמן בזה א"צ למחול וא"כ י"ל התם בר"ח ורב לא הוי מילי דשמיא רק דהוי העדר כבוד לר"ח לכך היה מחויב למחול ככל אדם והמשנה מיירי במילי דשמיא כזה הוי דבריהם כגחלי אש: או י"ל דודאי ת"ח א"צ למחול כלל מפני כבוד התורה ובזיונה וצריך לעשות חיזוק ובאברהם שאני שהיה קודם מ"ת ולא שייך כבוד התורה ומרב ור"ח פריך שפיר דת"ח לת"ח אחר לא שייך כבוד התורה דהוי כבוד התורה להיפוך שלא יצטרך רב להטריח כל פעם לפייסו וכיון דלא שייך כבוד התורה הרי הוא ככל אדם וא"כ העולה לדינא היכי דשייך כבוד התורה כגון אם אין החוטא ת"ח או דהוה הקינטור לש"ש במילי דשמיא א"צ למחול לו כנלפענ"ד נכון. ועוד נראה לפענ"ד ראיה ממ"ש רפ"ד דברכות גבי ר' יהושע דלא נתפייס בתחלה והיאך ס"ד דצדיק כר"י לא יקיים דברי חכמים גם מה שתמה ר"ע נתפייסת מה ספק לו בודאי יתפייס ואם הוי ספק לו אם ר"ג יפייסנו הו"ל לו' פייסך ועוד הרי אמרו חז"ל ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה א"כ היאך ס"ד שלא יפייסנו ר"ג והעולם היאך ראו למנות אחר והיאך לא ידעו שר"ג יפייסו אך בע"כ הם סברו שר"י לא יקבל הפיוס כי אינו מחויב למחול כדברי המשנה הנ"ל וא"ש ודו"ק: