Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 617
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף ב'**עוברה שהריחה וכו'. נ"ב עיין במג"א שכתב דבאמרה צריכה אני אף בלא נשתנה פניה נאמנת. והנה נראה להביא ראיה לדבריו ממשנה מפורשת פ"ה דאבות בעשרה נסים שנעשה לאבותינו בבהמ"ק דקא' שם לא הפילה אשה מריח בשר קודש מעולם והביא שם התוי"ט בשם רש"י שאם היתה מריחה לא היו נותנין לה בשר קודש. והנה בתוס' חדשים תמהו עליו מסוגיא מפורשת ביומא דמפורש שם דעוברה שהריחה בשר קודש תוחבין לה כ"ש ברוטב והניח בקושיא על רש"י. והנה בגליון שם הביא בשם הגאון מוה' שאול ז"ל דהכוונה דבאשה דאין עוברה ניכר אינה נאמנת לו' שהריחה וכו'. ולפענ"ד אין נראה כן כיון דע"א נאמן באיסורין מה לי אם הוחזק עוברה שנאמנת לו' שהריחה ואין חושדין אותה למשקרת ומה לי אם היא אומרת שהיא מעוברת ולמה נאמנת ע"ז ולא ע"ז. ולו' דזה שכיח הוא שתריח הלא גם זה שכיח שתתעבר. ולכך נראה דדינו אינו אמת דודאי נאמנת לומ' שהיא מעוברת ושהריחה. וכוונת רש"י היא כך דודאי הדקדוק שדקדק שם התוספות חדשים דהוי קשה לרש"י למה נקט ולא הפילה אשה ולא נקט שלא הריחה הוא אמת אך לא כמ"ש הוא לכאורה לק"מ דכוונת התנא למינקט עיקר הטובה והנס ולא נקט שלא הריחה דמה הוי איכפת לה אם היתה מריחה לכך נקט עיקר הנס והטובה שלא הפילה. אך הוי קשה לרש"י דלמה חשיב זה מן הנסים שנעשו לאבותינו בבהמ"ק הרי נס שלא הפילה הוי טובת העולם במדינה ולמה מנאו בטובה שבבהמ"ק. אך צ"ל דהטובה והנס היה לבהמ"ק בעצמו שלא נצטרך לחלל קודש עבורה ואם היתה מפילה היה נצרך לחלל הקודש עבורה לכך נחשב זה נס שבבהמ"ק. אך א"כ קשה למה נקט לא הפילה הול"ל לא הריחה דבשלמא לטובת העולם נקט מה דהוי טובה להם שלא הפילה אך אם חשבו הנס מה דשייך לקודש הרי לקודש הוי הנס שלא הריחה והול"ל שלא הריחה. ובע"כ מוכרח רש"י לו' דבאמת לא הוי הנס שלא הריחה רק הנס הוי דאף אם הריחה לא הפילה וממילא הוה הטובה לקודש דאף אם הריחה לא היו נותנין לה כיון דאין כאן חשש סכנה כיון דהוחזקה שלא תפיל עבור זה מעולם ובעלמא בשאר איסורים היכא דליכא נס אף בדיבור שאומרת שהריחה נותנין לה אבל בקודש כיון דכבר הוחזק הנס דאינה מפלת מבשר הקודש לכך דינה רק כשאר אדם אם חזינן דפניה משתנית אז נותנין לה דבזה הוי הסכנה מגופה ככל אדם והוי החשש עבור גופה לא עבור הולד אבל אם לא נשתנה פניה רק אומרת אין נותנין לה דלעבורה אין חשש כיון דלא נשתנה פניה ועבור הולד אין חשש כיון דהוחזק הנס שלא תפיל מריח בשר הקודש לכך שפיר החשיבו לנס של בית המקדש כיון דהוחזק שלא תפיל אף שהריחה לא היו נותנין לה ולא נתחלל הקודש ונחשב נס של בהמ"ק וא"ש שיטת רש"י דדוקא אחר הנס לא היו נותנין לה ומוכח דוקא מכח הנס אבל לולא זה היו נותנין לה אף בדיבורה בלבד ובע"כ מוכח כן דהרי ברייתא שם מפורש דנותנין לה אף מקודש בע"כ דהתם בנשתנה פניה מיירי ודוק היטב בזה ואין לסתור דברינו מדברי התוי"ט ריש יומא ד"ה והחומץ שכתב דלכך תקנו כהן אחר תחתיו מכח דאין סומכין על הנס דאין זה סתירה לדברינו דהיכי דליכא איסור ודאי בזה אין סומכין על הנס משא"כ היכי דיהיה נעשה איסור ברור ודאי אין להתיר איסור ודאי כיון דידוע והוחזק הנס כבר דמה דאמרינן בעלמא אין סומכין על הנס היינו בנס שלא הוחזק עדיין אבל בנס שכבר הוחזק ודאי סומכין רק היכא דיש תקנה בלי חשש איסור אף בכה"ג אין סומכין אבל היכי דיש איסור אז סומכין על הנס וז"ב ונכון לפענ"ד ודוק. והנה בש"ס דיומא מקור דין זה בההיא עוברה שהריחה פירש"י דיוה"כ הוי ותמה בס' שמות בארץ דמה קמ"ל רש"י בזה הרי מפורש כן בש"ס ונדחק שם מאד. ולפענ"ד א"ש מאד דכוונת רש"י למעט תוספות יוה"כ כיון דתוספות יוה"כ דאורייתא הוי ס"ד דגם בזה אם הריחה לוחשין באזנה דאף דמפורש בש"ס ולקמן סי' תרי"ח דנשים האוכלות עד שחשיכה אין מוחין בידן מ"מ הוי ס"ד דהיינו דוקא אם היא אוכלת בעצמה אכל אם הריחה לענין שאין נותנין לה לאכול ובפרט דזה הוי מחמת הולד יהיה החיוב ללחוש לה באזנה. לכך פירש"י דלא כן הוא רק דזה מיירי ביוה"כ עצמו אבל בתוספות יוה"כ כיון דאין מוחין בידן אם נוטלין מעצמן לא בעי לחישה ג"כ. ואפשר דזה משמע לרש"י דאם הוי בתוספות יוה"כ לא הוי קרי עליה זורו רשעים מרחם כיון דאין מפורש בתורה ואם הנשים אוכלין אין מוחין בהן לא הוי נקרא רשע עבור זה וביוה"כ עצמו מיירי ודוק היטב: