Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 632
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**סכך פסול וכו'. נ"ב עיין בט"ז סק"ג מ"ש בשם הלבוש דמן התורה בטל חד בתרי אף בניכר האיסור והט"ז תמה עליו. והנה מצאתי ראיה להלבוש בפירוש הרע"ב לכלאים פ"ב מ"א גבי כל סאה שיש בו רובע ממין כו' שתמה עליו התוי"ט שם דהרי ניכר האיסור ולדעת הלבוש אתי שפיר דבחדא שיטה קיימו ועיין בחיבורי סי' תרכ"ט בסוגיא דידות מ"ש בדברי הלבוש ועיין ביו"ד סי' צ"ט מ"ש במשנה דכלאים הנ"ל ועוד הבאתי ראיות לדעת הלבוש הנ"ל בכמה מקומות בחידושי ועיין בחבורי על יו"ד מה"ת על סי' שע"א והוא בחיבורי סי' ק"י בתשובה לק"ק זאלישטשיק מה שהבאתי ראיה לדעת הלבוש הנ"ל מן הש"ס דמכות דף ט"ז ע"ב גבי ריסק עשרה נמלים ע"ש ודוק:
(שם סעיף ג') אבל בקטנה שאין בה אלא ז' על ז' וכו'. נ"ב משמע מזה הא לא הוי בה ט' טפחים וב' סכך פסול וב' אויר אינו פוסל. ולפענ"ד נראה דיש חילוק בדבר והוא דאם יש סכך פסול ב' טפחים סמוך להסכך הכשר לתשלום שבעה ואח"כ הוי האויר ב"ט זה כשר כיון דאין צריך לצרף האויר אל הפסול ולגוף הסוכה דלא יהא דהוי כמאן דליתא אבל אם הוי להיפוך ה' טפחים סכך כשר ואח"כ ב' טפחים אויר ואח"כ ב' טפחים סכך פסול פסולה הסוכה. וטעמא דידי הוא דניהו דקיי"ל דאמרינן לבוד מ"מ היינו רק דהדבר הסמוך לאויר נחשב כאלו נמשך יותר גם כנגד האויר והוי כסתום א"כ תינח אם הוי בשני הצדדים דבר הכשר לסכך לכך אמרינן לבוד אבל אם בחד צד מונח סכך פסול א"כ מה חזית דנאמר לבוד דהוי כאלו הסכך כשר נמשך עוד דלמא להיפוך דהסכך פסול נמשך יותר כיון דלולא הפסול לא הוי שייך לבוד רק הפסול שכנגדו גורם לו' לבוד א"כ הוי כאלו הפסול נמשך עוד והוי סכך פסול ב"ט וממ"נ אי לא אמרינן לבוד ליכא שיעור סוכה ואם נחשב לבוד הוי כאלו היה סכך פסול עוד וראיה לדברינו ממה שהקשו התוס' דל"ל לך למעט גזולה ת"ל דהוי מצוה הבאה בעבירה ומה הקשו הרי י"ל דנ"מ כך באם היה הסוכה ט' טפחים והיה בו ב' טפחים סכך פסול וא"כ בזה לולא הטעם דמיעוט לך רק מכח מהב"ע הוי כשר כאן. דהרי לולא העבירה אם לא היה כאן רק ב' טפחים גזולה וב' היה אויר נמי היה כשר ומכח לבוד א"כ לא ע"י העבירה הוא יוצא. משא"כ השתא דמיעטה התורה סכך גזול והוי פסולו בגופו השתא דהוי ד' טפחים יחד והוי סכך פסול ופוסל בד' אבל אם לא גילה קרא דסכך גזול פסולה רק מכח מהב"ע ובזה בעינן שיהיה ע"י עבירה יוצא וכאן אם לא היה ד' היה נמי כשר ע"י ב' טפחים אויר דהוי מהני מתורת לבוד ומדלא תירצו כן מוכח דבכה"ג נמי פסול ולא מהני לבוד מטעם הנ"ל ודוק. מיהו יש לדחות ראיה זו די"ל דעכ"פ הרי לולא שהיה הסכך פסול לא הוי שייך לבוד כיון דהוי רחוק יותר מג"ט מן הדופן א"כ סוף סוף ע"י עבירה יוצא בו והוי מהב"ע. מיהו אף דליכא ראיה הדין נכון כאשר כתבתי והנה בהיותי בזה נראה לפרש לשון הירושלמי פ"ק דסוכה ה"א וז"ל רבי יוסי ורבנן בשם חזקיה מפני מה אמרו סכך פסול אינו פוסל אלא בד"א שלא בא להיתירה של סוכה עכ"ל ועיין בק"ע שנדחק בפירושו דכוונתו דהוי דופן עקומה. והיא תמוה דמה ענין היתירה של סוכה לזה והרי בלא זה נמי יש דפנות. אך נראה דאתי שפיר עפ"י המעיין בש"ס בסוכה דף י"ז ע"ב בתחלת הסוגיא שם בדף י"ז ע"א ואמינא להו אנא מה אילו איכא סכך פסול פחות מד' ואויר פחות משלשה וכו' עד סוף התם לאו משום השיווי שיעורייהו להדדי אלא משום דליתא לשיעורא דסוכה הוא וא"כ א"ש מאד דחזקיה יסבור כרב דס"ל בש"ס דילן דאפילו באמצע פוסל בד"א ולכך בא ליתן טעם לדבריו למה בעינן ד"א ומכח שיעורא דלמא הוי בד' טפחים ומשום הפלגה אך אם הוי בהפלגה קשה למה באויר פחות מג"ט וסכך פחות מד' למה לא פסול. אך א"כ קשה וליטעמיך למה פחות... לא אמרינן ובע"כ הטעם כיון דלא שוו בשיעורייהו לא מצטרפי וקשה הרי שווין בשיעורייהו בקטנה לכך קא' דמזה אין ראיה דהתם אינו מטע' צירוף אלא שלא באו אלא להיתירא של סוכה והרי ליכא שיעור אבל מ"מ לא מצטרפי ולכך אם פחות מד"א כשר דבשיעור תליא מלתא לכך לא מצטרפי אבל לדידהו דהוי משום הפלגה לצטרפי ומזה מוכח דשיעורו בד"א. ולדעתי כוונתי האמת כדעת הירושלמי תה"ל ודוק היטב:
(שם סעיף ד') אם יש סכך פסול שנו טפחים ועוד סכך פסול שני טפחים וכו'. נ"ב הנה מלשון הש"ע משמע דוקא באויר מפסיק אינו מצטרף אבל באין אויר מפסיק מצטרף אף שאין הפסולין שווין וצ"ע טובא דהמעיין בש"ס בפ"ק דסוכה דף י"ד גבי שני סדינין מצטרפין וכו' משמע דוקא במין השוה בגופו זה מצטרף אבל באינן שווין בגופן אף דשניהם שם סכך פסול עליהם אינו מצטרף ובפרט למ"ד נסרים כסדינין למה לא קמ"ל רבותא יותר דאפילו נסר וסדין מצטרף ובע"כ דבכה"ג אין מצטרפין ולמה לא קמ"ל הפוסקים כן והנה לכאורה היה נראה דזה יהיה תליא בפלוגתא דר"י ורבנן דר"י ס"ל מב"מ ל"ב דבתר העצם אזלינן אף דזה איסור וזה היתר ורבנן ס"ל דמין במינו בטל מכח דבתר האיסור וההיתר אזלינן דזה איסור וזה היתר וכמו שביאר הר"ן בנדרים דף נ"ב בטעמו של דבר. ואם כן יש לומר ה"נ בזה לרבנן מצטרפין סכך פסול זה עם זה מכה דבתר היתר ואיסור אזלינן והרי שניהם שם סכך פסול עליהם לכך מצטרפי. אבל לר"י דבתר העצם אזלינן וכיון דבעצם אין שווין אין מצטרפין ולכך א"ש דת"ק דר"מ הוא ר"י ור"י לשיטתו לכך ס"ל דוקא באם הוי גוף אחד מצטרפין וכן ר"מ יסבור כן ואף דר"מ ס"ל דכל איסורין שבתורה מצטרפי זע"ז י"ל התם משום דכתיב לא תאכל כל תועבה וכמ"ש בע"ז דף ס"ה אבל לא במצות עשה ואינו בר אכילה וכן מ"ש בש"ס לקמן דף י"ז דכל היכי דלא שוו בשיעורייהו לא מצטרפי דמשמע הא שוו בשיעורייהו מצטרפי זה הוי כרבנן דקיי"ל דבתר היתר ואיסור אזלינן ולכך אם שווין בשיעורייהו היו מצטרפין ולכך השמיטו הפוסקים כן דלדידן כל סכך פסול מצטרפין זע"ז ורק אויר וסכך פסול דלא שוו בשיעורייהו לא מצטרפי הן אמת דעדין יש לפקפק בזה דהרי זה לא היה משם איסור אחד כגון מחובר דמיפסל משום לימוד אחר ומה שאינו מפסולת גורן ויקב הוי מקרא אחר ואם כן אינו מין איסור אחד ובחיבורי ספר החיים בסוף הקונטרס מיני מטעמים הבאתי דברי התוס' זבחים דע"ג שכתבו כיון דהיתר אין מצטרף לאיסור כ"ש איסור ואיסור ותמהתי עליהם מדברי הש"ס פסחיס פ"ג דקאמר שם להיפוך השתא היתר מצטרף לאיסור איסור ואיסור מיבעיא ומוכח דאיסור ואיסור יותר מצטרפין וחילקת שס בין מין איסור אחד ובין שני מיני איסורים ע"ש ואם כן ה"נ כיון דהוי שני מיני פסולים ראוי שלא יצטרפו זע"ז כמו לר' יהודה ואפשר כיון דבאמת אין איסור לישב שם רק דאינו יוצא י"ח אינה כשרה באופן זה לכך הוי זה כשם איסור אחר דאין בזה הכשר סוכה ולכך מצטרפין לדידן משא"כ לר"י דבתר גופן אזלינן ודו"ק. מיהו נראה דסכך פסול מדרבנן ודאורייתא ודאי לא מצטרפי ולכך בנסרים אם רחבן ד' והפכן על צידיהן עם פסול אחר שהוא פסול [דרבנן] אין מצטרפין ביון דזה דאורייתא וזה דרבנן ודו"ק היטב: