Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 647
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף ב'**ערבה שיבשה או שנשרו רוב עליה או שנקטם ראשה פסולה וכו'. נ"ב הנה גרסינן בש"ס דסוכה נקטם ראשו מעיו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט וכו' יש דיחוי אצל מצות וכו'. והנה המעיין בש"ס יראה להדיא דאם עלה בו תמרה מעיו"ט אפילו דיחוי מעיקרא רק אם לא עלתה בו תמרה עד יו"ט אי הוי דיחוי מעיקרא. וגם המעיין שם תחלה גבי דאשחור אימת מוכח שם דאם אשחור קודם זמנו הוי דיחוי מעיקרא ואם אשחור ביו"ט הוי נראה ונדחה. והנה מזה יש לתמוה על הרמב"ם הלכות איסורי מזבח פ"ו שכתב מי החג שנטמאו והשיקן וטהרו וכמו שיתבאר בטהרות אם טיהרן ואח"כ נטמאו הואיל ונדחו ידחו עכ"ל. והנה מה שתמוה עליו מהא דבש"ס בפ"ב דפסחי' מבואר דהטעם הוי מכח מעלה והרמב"ם נקט מכח דיחוי זה הוי תמוה לי ומצאתי אח"כ בספר הצל"ח שהקשה כן. אבל עוד תמוה לי חדא הרי קיי"ל כל שבידו לא הוי דיחוי וכיון דבידו להשיקן למה יחשב דיחוי. אך עוד ק"ל כיון דקאמר הרמב"ם מי החג שנטמאו משמע דכבר חל החג א"כ אף בלא הקדישן יהי' נראה ונדחה דהרי התם בלולב ליכא הקדש ואף דמוכח מרש"י שם דדוקא בתר דאגדיה הוי נראה ונדחה או דיחוי מעיקרא אבל בלא אגדיה לא נחשב דיחוי מ"מ הרי קאמר שם הש"ס דאגיד הזמנה בעלמא היא ולאו כלום היא ומ"מ כיון דעשה הזמנה הוי דיחוי א"כ ה"נ כיון דקראן הרמב"ם מי החג משמע דמלאן לשם חג א"כ ניהו דלא הקדשן נמי יהיה נראה ונדחה. ואפשר דהרמב"ם מחלק בין אם עשה מעשה ושינוי בגופו דניכר מגופו דהוי למצוה אז ניהו דהזמנה לא מלתא היא מ"מ הוי דיחוי. אבל בימי החג שאף שדלאן לשם חג אין השינוי ניכר מגופו אם הוי לשם חג לכך לא נחשב דיחוי. ובזה היה אפשר ליישב דברי הרמב"ם מקושית הצל"ח הנ"ל ויתיישב נמי קושייתי דהוי בידו לתקן והוא דנא' דוודאי לפ מאי דקיי"ל הזמנה לאו מלתא היא לכך אף דמלאן לשם חג לא נחשב נדחה רק היכי דהשינוי ניכר בגופו אבל למ"ד הזמנה מלתא היא ודאי אף דאינו ניכר מגופו כיון דהוי מלתא הוי דיחוי כמו בלולב אגוד ולכך ר' ירמיה בש"ס שם דס"ל דהטעם בזה מכח מעלה ס"ל כמ"ד הזמנה מלתא היא א"כ קשה ליה אם הוי טעמא מכח דיחוי א"כ אף בטהרן ואח"כ הקדישן הוי דיחוי כיון דמלאן לשם חג דקראן מי החג ובע"כ דס"ל דזה לא הוי דיחוי מכח דבידו לתקן. אם כן בהקדישן ואח"כ טיהרן נמי הוי כן. ובע"כ הוי הטעם מכח דמעלה עשו בקדשים. אך לדידן דקיי"ל דהזמנה לאו מלתא היא י"ל דהטעם מכח דיחוי וקודם הקידושין לא נחשב דיחוי כלל. אבל בהקידושין הוי דיחוי אף דבידו לתקן י"ל דע"כ לא אמרינן דבידו לא הוי דיחוי רק אם בידו לתקן כלי צורך לומר דהראשון נתבטל והוי כפנים חדשות באו לכאן רק נוכל לו' דהוא הוא אותו שבתחלה בזה נחשב בידו לתקן כיון דהוי בידו לתקן אבל בזה במים שנטמאו כיון דאוכלין אין להם טהרה במקוה והיתר הזריעה הוי מטעם ביטול דהוי כאלו נתבטלו ונעשו מחובר לקרקע א"כ אלו שנטהרו נחשב כפ"ח ואם כן ל"ש בידו לתקן דלפי מה שהיו תחלה בשעה שנטמאו אין בידו לתקן רק לו' פ"ח בא לבאן זה לא נחשב בידו לתקן א"כ הראשונים נדחו וכיון דסוף סוף אלו מכח הראשונים קאתו נחשב דיחוי וקודם שהקדישן כיון דהזמנה לאו מלתא לא נחשב דיחוי כלל וא"ש ודוק והנה בהיותי בזה ראיתי לעמוד עוד עמ"ש הרמב"ם אח"כ בהי"ג חטין שלקטן מגללי בקר וזרעם הרי אלו ספק אם עברה מיאוסן וכו'. והנה הן אמת בזה הוי אבעיא בש"ס מנחות וכו'. אך ק"ל למה לא חילק בין זרען ואח"כ הקדישן או הקדישן תחלה וממ"נ אם מיאוס גרע מטומאה א"כ אם בטומאה לא מהני זריעה מכ"ש במיאוס ובע"כ הבעיא של הש"ס אם זרען ואח"כ הקדישן אבל אם הקדישן תחלה לא מהני זריעה כיון דנדחו כמו דלא מהני לטומאה וק"ו הוא ואם ס"ל דמיאוס עדיף מטומאה אם כן בע"כ הוי בעיא של הש"ס בהקדישן תחלה ואח"כ זרען אבל בזרען תחלה הוי ק"ו מה לטומאה מהני זריעה מכ"ש למיאוס והוי ליה לבאר דבזרען תחלה אין ספק ופשיטא דכשרים וממ"נ הו"ל לפרש או דבהקדישן תחלה פשיטא דפסולים או להיפוך דבלא הקדישן תחלה פשיטא דכשרים. ואפשר להרמב"ם גופא הוי ספק אם מיאוס גרע מטומאה או עדיף מטומאה והוי הוא עצמו מסופק במה הוי בעיות הש"ס לפיכך סתם דבכל ענין הוי ספק וצ"ע גם בזה: