Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 672
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה וכו'. נ"ב עיין בט"ז סק"א מה שתמה על תירוץ מוהרי"א מן הש"ס דסנהדרין ודברי הט"ז תמוהין דעל היותר משיעור נר חנוכה לא חזיא ליה למה לו לתמוה מן הש"ס דסנהדרין ומפלוגתא דאביי ורבא הו"ל להקשות ממשנה מפורשת בפ"ב דשקלים גבי מותר שקלים ומותר חטאת דמפורש שם דלדברי חכמים והכי קי"ל מותר שקלים הוי חולין אף דאמר בפירוש לשקלים כיון דלא חזי ליה יותר. אבל בחטאת דחזי ליה דיש קונה בכך ויש בכך ע"ש הוה הכל קודש וא"כ ה"ה בנר חנוכה כיון דלדידיה המותר לא חזי ליה א"כ הוה ליה ממש דומיא דשקלים ולמה יחול בו קדושה על המותר אף אם אמר כן בפירוש והו"ל להקשות ממשנה מפורשת הנ"ל וצ"ע ודו"ק ועיין בחיבורי על יו"ד מהדורא ד' בהלכות ס"ת סימן רע"ו בתשובתי לק"ק דארהייא מ"ש לדחות ראיות הט"ז ממותר המת ע"ש ודו"ק וע"ש בט"ז עוד מ"ש דלרבא הוי כמעשה כמו לאביי בהזמנה ולפענ"ד נעלם ממנו במחכת"ה והנשאה משנה ערוכה במנחות פ"י מ"ד דקאמר שם וחייב בחלה ופטור ממעשרו' ר"ע מחייב בחלה ובמעשרו' ע"ש בהרע"ב שמפרש דטעמא דר"ע דס"ל דאין ההקדש חל רק על מה שראוי לו ולא יותר. א"כ זה הוי סברת הש"ס בסנהדרין דחזי ליה תפיס ליה דלא חזי ליה לא תפיס ליה והרי רבנן פליגי על הך סברא וקי"ל שם כרבנן וא"כ היאך אמרינן בש"ס דסנהדרין שם הך סברא כפשוטו והו"ל לומר כתנאי ואתיא הך ברייתא כר"ע ולא קאמר סתמא ובע"כ דס"ל דלא פליגי רבנן רק במעשה אבל בהזמנה גם רבנן מודים דמה דלא חזי לא תפיס לי' וא"כ קי"ל כרבנן ונסתרו דברי הט"ז ודו"ק והבן כי קצרתי. עוד קשה לי על דברי הט"ז הנ"ל מן הש"ס דסוכה דף מ"ט ע"ב דקאמר שם ואמאי ניתי במקודשת קסבר אין שיעור למים וכ"ש מקדשין שלא לדעת ועפרש"י. וקשה דאפי' אם יש שיעור למים למה לא נימא דמה דחזי ליה תפיס ליה ומה דלא חזי ליה לא תפיס ליה ומקדש עכ"פ כשיעור ובפרט אם כ"ש מקדש שלא לדעת אלא וודאי מוכח דאם אין כולו ראוי לכך א"א להיות מקדש לחצאין רק או דקדוש כולו או אינו קדוש כלל וא"כ למה התם אמרינן דאף בסתם מה דחזי ליה תפיס ליה ומה דלא חזי ליה לא תפיס ליה ובע"כ דשאני איסור מהקדש דהתם מדבר מאיסור הנאה ולא בתורת הקדש רק בתורת איסור בזה אמרינן מה דחזי ליה תפיס ליה ומה דלא חזי ליה לא תפיס ליה אבל בהקדש כגון התם בקידוש כלי או בנר חנוכה דהוה איסורו מכח קדושה שיש בו בזה לא מהני לחצאין רק אם ראוי כולו להקדש חל עליו ההקדש ואם אינו ראוי כולו לא קדוש כלל ושאני דין הקדש מדין איסור. אך לכאורה הוי קשה עדיין דלתירץ [זה] הך משנה אתיא כמ"ד יש ברירה ולכך אלו הלוגין שניטל מהם אחר כך ולנסך הוברר הדבר שאלו מתחלה היו ראויין ועומדין לכך ונתקדשו בכלי והוי כלא היה כאן יותר והוי כאומר בחלת תודה לקדשו ארבעים מתוך שמונים דד"ה קדשו כמ"ש בפ"ב דקידושין ומנחות ואם כן לתרץ דלעולם מ"ל דיש שיעור למים רק דאתיא כמ"ד יש ברירה מזה נראה ראיה לדברי התוס' גבי פרוטה בכיס זה הקדש דלא שייך ברירה רק במפרש שני לוגין שאני עתיד להפריש אבל בסתם לא מהני אפי' למ"ד יש ברירה ע"ש א"כ אתי שפיר דהכא כיון דמפרש לקדשו ארבעים מתוך שמונים לכך קדשו אבל במים כיון דנותן סתם ואינו מפרש לא מהני אף למ"ד י"ב ובפרט כיון דמשכחת לה שלא מפרש קשה למה לא יתן במקודשת ולא יפרש לכמה מפריש ולא יקדשו המים לכך מוכרח לו' דס"ל אין שיעור למים ואין פנאי כעת להאריך ואתי שפיר ונכון ודו"ק היטב: והנה בחיבורי ספר החיים בסי' תרע"ז ישבתי זה דלא אמרינן כן בש"ס רק במחשבה והזמנה לבד אז ניהו דס"ל דהזמנה מלתא היא מ"מ מה דלא חזי ליה לא תפיס ליה ומודה דהזמנה בכה"ג לאו מלתא היא אבל במעשה וודאי נתפס הכל ע"ש בספרי. והנה כעת מצאתי ראיה מפורשת לדברינו שהיא משנה מפורשת במנחות פ"י מ"ד בעומר וז"ל שם נתנוהו ממנו ברחיים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון שהיא מנופה בי"ג נפה והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשרות ר"ע מחייב בחלה ומעשרות ע"ש בפירש"י והרע"ב מוכח שם להדיא דר"ע ס"ל הך סברא דמה דחזי ליה תפיס ליה ומה דלא חזי ליה לא תפיס ליה לכך ס"ל דהמותר אין לו דין הקדש ורבנן ס"ל דאף מה דלא חזי לי' תפיס ליה ג"כ וקשה עליו מן הש"ס דסנהדרין הנ"ל דקאמר שם מפורש דמה דלא חזי ליה לא תפיס ליה. ובע"כ כמ"ש לחלק דהתם מיירי בהזמנה לבד והמשנה מיירי במעשה אז הכל קדוש וכיון דקיי"ל כרבנן מוכח שפיר כדברינו ואתי שפיר בעזה"י דעת מוהרא"י וזה ראיה ברורה ודו"ק היטב: (שם באותו סעיף) ואם נתן בה יותר יכול לכבותה וכו'. נ"ב עיין בחיבורי לאו"ח משנת תקצ"ו דפ"ח ע"ב השייך לכאן וגם ע"ש בחידושי סי' תרפ"א שכתבנו דיש מקום לחלק דלכבותה ואחר כך להשתמש בה רשאי אבל להשתמש בה בעודה דולקת אינו רשאי ע"ש בטעמו ודו"ק: