Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 676
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**המדליק בליל ראשון מברך ג' ברכות וכו'. נ"ב הנה בדין אם מותר להפסיק בין נר לנר לשאול מפני הכבוד או היראה עמ"ש בחיבורי על או"ח משנת תד"ר לפ"ק בהלכות ר"ח סי' תכ"ב מ"ש בזה באריכות קצת ודו"ק. דהנה גרסינן בשבת פ"ב דף כ"ג מה ממעט ממעט זמן ונמעט נס ומשני נס כל יומא איתא. ואם הכוונה כפשוטו יש לדייק מה פריך ונמעט נס מה אולמא דזמן מן הנס דאף לפי הס"ד דלא ידע דנס עדיף עכ"פ לא גרע מזמן. ותדע דאם יש צד לו' דיש מעלה לזמן על הנס א"כ ניהו דמשני דלנס יש מעלה דנס כל יומא איתא אכתי הרי לזמן יש נמי מעלה כפי הס"ד ואכתי לימא כולהו. ובע"כ דגם המקשן ידע דאין לזמן שייכות יותר מנס וא"כ מה פריך ונמעט נס וכי בשביל כך יהיה מעלה לזמן. ודוחק לפרש דהכוונה ולמעט נמי נס דאם כן ה"ל לו' כן ונמעט נמי נס ועוד קשה למה במגילה מברכין שהחיינו גם בשחרית ולא אמרינן דדי בשל לילה דכיון שהגיענו לתחלת הזמן הגיענו כפירש"י בחנוכה כאן. ולכך נראה דמזה יהיה ראיה למ"ש בחיבורי ספר החיים וכן מצאתי אח"כ בבינה לעתים כתב נמי כן דנר הראשון הוי זכר לגוף הנס הגאולה ושאר הימים הוי לנס השמן. וא"כ אתי שפיר דודאי הוי שייך לברך כל השלשה ברכות כל הימים רק בכוונה תקנו לפחות ברכה אחת בשאר הימים להראות ששאר הימים חלוקים משלפניו ויהי' למעלה ליום הראשון יתרון על שאר הימים. ולכך כיון דהוי רק לזכרון להיות חלוק יום הראשון מכל הימים פריך שפיר ולמעט נס וזמן יאמר ויהיה יותר היכר ליום הראשון על שאר הימים ולכך משני גם כל יומא איתא לכך שייך טפי לברך על הניסים וההיכר יהיה בהזמן משיעשה להיפוך לברך זמן ולעשות היכר בהנס ואתי שפיר ודו"ק היטב:
(שם סעיף ג') ואם אח"כ בליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך שהחיינו נ"ב עיין במג"א מ"ש בשם הב"ח דאם אשתו מדלקת עליו חייב לחזור ולברך שהחיינו דאשתו אינה פוטרת גופו רק ביתו וכו'. והנה לפי דברי הב"ח היה נדחה הראיה מ"ש הט"ז והמג"א לעיל דאשה מוציאה האיש ממה דאמרינן אשה וודאי מדלקת כיון דמ"ש הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום בע"כ הוי הכוונה להוציא אחרים א"כ מ"ש אשה וודאי מדלקת היינו להוציא אחרים ע"ש. ולפי הנ"ל ליכא ראיה די"ל דהתם לעולם אשה אינה מוציאה איש אפילו אם מדלקת בפניו רק דהתם מיירי לפטור ביתו לכך אמר הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום אפי' לפטור ביתו אשה ודאי מדלקת אבל לפטור גופו י"ל דאין אשה מוציאה איש אפילו אם מדלקת בפניו ובשליחותו. ובגוף פלוגתת הב"ח והמג"א נראה לפענ"ד דראיית המג"א מר"ז לאו ראיה היא די"ל כיון דהראיה נמי מצוה היא שהרי הרואה מברך וכו'. אך הנה באמת בעלמא לא מצינו ברכה על שוא"ת רק מה שהוא בקום ועשה ולא על שוא"ת דעל ל"ת אין מברכין כמ"ש המג"א בהלכות סוכה בשם הלבוש דלכך אין מברכין כל שבעה על מצה משום דאין מצוה באכילת מצה ואין בו רק איסור חמץ ועל ל"ת אין מברכין וכן בסילוק תפילין בשבת ויו"ט כתבנו נמי כן וא"כ מוכח דעל שוא"ת אין מברכין מה שאינו בקום ועשה ולכך ה"נ בראיה שאינו עושה מעשה רק ראיה אינו מברך עליו רק נס שהחיינו ולכך אתי שפיר דלפטור גופו יוצא בראיה אבל לפטור ביתו אינו יוצא בראיה רק בהדלקה וחז"ל חייבוהו בשניהם והטילו החיוב בין על גופו בין על ביתו. ולכך כ"ז שלא היה ר"ז נשוי ולא היה לו מי לפטור ביתו לכך לא היה די לו בראייה לבד ולכך הוצרך להשתתף בפריטי ואז נחשב כאלו הדליק הוא בעצמו ונפטר ממצות ראיה ומצות הדלקה. אך כשנשא אשה הנה ממצות הדלקה וחיוב ביתו אשה פטרתו רק דמ"מ גופו חייב בראיית נר חנוכה לזה פטר עצמו בראייה ובזה לא היה צריך להשתתף בפריטי כיון שהוא עצמו הרואה ומקיים המצוה בגופו. ובשלמא כל זמן שלא הדליקה אשתו עליו והי' מחוייב במצות הדלקה ובזה כיון שהוא לא הדליק רק אחר א"כ אינו מקיים המצוה בעצמו ומצוה בו יותר מבשלוחו ולכך צריך להשתתף בפריטי ונחשב בשותף ושותף עדיף משליח כדמוכח בפ"ב דקידושין ע"ש אבל כל שיש לו אשה המדלקת עליו א"כ ממצות הדלקה נפטר רק ממצות ראיה לא נפטר ולכך זה הי' מקיים בעצמו שהרי רואהו לכך לא הוצרך להשתתף בפריטי ולכך אמר השתא ודאי לא צריכנא היינו להשתתף בפריטי לא צריכנא אבל ראיה מיהו צריך. אבל כאן בש"ע מיירי שאינו רואה גם כן דאל"כ הרי בירך בעת הראיה שהחיינו ובע"כ דלא ראה ג"כ עדיין ובזה חייב לברך אח"כ שהחיינו מכח הראיה דגופו עדיין לא נפטר מן הראייה ובדברי הב"ח כנלפענ"ד נכון ודו"ק היטב:
(סעיף ה') יתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני וכו'. נ"ב עיין לעיל סי' תרע"א מ"ש ראיה להסוברים דמתחילין מימין לשמאל ע"ש והוא בחיבורי לאו"ח שנת תר"ז דקי"ז ע"ש ודו"ק: