Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 687
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**ושל יום זמנה כל היום מהנץ החמה עד סוף היום וכו'. נ"ב עיין במג"א סק"א מ"ש דמשמע מהמנהגים דאחר שלא קרא בלילה יש לקרותה עד הנץ החמה והמג"א חולק עליו. ונראה לפענ"ד להביא ראיה לדעת המג"א מן הש"ס דמנחות דף ע"ב דפריך שם ממשנה דזה הכלל דבר שמצותו ביום וכו' קתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה נמי ביום לא ואם איתא הרי מגלה נמי קתני התם והרי משכחת של לילה ביום. ואין לומר כיון דלא הוי רק עד הנץ החמה לא נחשב איתא ביום. זה אינו. חדא דסוף סוף אינו דומה לשל יום בלילה דשם ליתא בלילה כלל אף בהתחלתו וזה איתא בתחלת היום. ועוד דא"כ שוב מה פריך התם מנקצר ביום כשר נימא דהוי כן כמו במגלה דאם נקצר עד הנץ החמה כשרה. ומה דקראו יום דהרי זה באמת נקרא יום כמשאחז"ל בפ"ק דברכות דפעמים שאדם קורא ב"פ ק"ש ביום ויוצא בה אחת של לילה ואחת של יום הרי דקראו יום. וכן אמרינן במגילה דמע"ה וכו' נחשב יום לכך קראו יום ומכל מקום לקצירת העומר נחשב תשלומין ללילה כמו במגלה ולא קשה דלא הוי דומיא דיום בלילה דהרי גם במגילה הוי כן ובע"כ דליתנהו להני מילי רק כדעת המג"א דלא נחשב לילה רק לק"ש אבל לשאר מילי לא הוי תשלומין ללילה וז"ב ונכון לפענ"ד ודו"ק: והנה העיקר הדין שהביא המג"א בשם הגהמ"נ דגר שנתגייר קודם הנץ החמה פטור מקריאת הלילה דעיקר קריאתה ביום. הנה ראיתי בירושלמי פ"ב דמגלה הלכה ג' וז"ל אר"י והוא שיצא קודם שהאיר המזרח אבל אם יצא לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר רבין בר חייא בעי מעתה גר שמל לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר ועיין בק"ע שפירש בו ב' פירושים או דהוי קשיא או בעיא ע"ש. והנה לא מבעיא אם הוי קשיא וודאי קשה מה ראיה מזה לזה התם כיון דכבר הוי בר חיובא בלילה והי' בכפר או בעיירות אז כיון דהוי נראה ונדחה לכך שוב אינו חוזר ונראה דכבר נדחה אבל בגר שלא מל עד שהאיר המזרח דזה לא היה ראוי בלילה כלל י"ל דזה אף שמל אחר שהאיר המזרח מ"מ חייב עדיין והרי כן מוכח בש"ס בכמה דוכתי דנראה ונדחה גרע מדיחוי מעיקרא ואף אם ס"ל להירושלמי דאין דיחוי אצל מצות עכ"פ יכול להיות דנראה ונדחה גרע מדיחוי מעיקרא וגם הרי י"ל דר' יוסה סבר דיש דיחוי אצל מצות ואף אם נימא דזה הוי בעיא מ"מ לשון מעתה משמע דשייכין זה לזה וזה תלוי בזה ובאמת מה ענין זה לזה ובע"כ דדוחין זה לזה. ובע"כ מוכח דגם כשהאיר המזרח שייך עדיין קריאת הלילה א"כ גם על הגר חל עדיין קריאת הלילה וה"ה בבן כרך שייך עדיין קריאת הלילה ואינו נחשב נראה ונדחה ולכן שפיר מדמה להדדי וא"ש ודו"ק:
(שם סעיף ב') מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגלה וכו'. נ"ב הנה בש"ס אמרינן דמכאן סמכו של בית רבי ממה דאמרינן משפחה ומשפחה לרבות כהנים בעבודתן וכו' ומה עבודה שחמורה מבטלין תלמוד תורה לא כ"ש. ופרכינן שם ועבודה חמירא מת"ת והא כתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו וכו'. והנה גוף מאמר זה מה שסיים מיד וילן יהושע וכו' ואח"כ אר"ש גדולה ת"ת עמ"ש ביאור מאמר זה ע"ג בחיבורי על עין יעקב. אך הנה כעת ראיתי שיש מקום לתמוה על הש"ס דמה פריך מיהושע הרי מוכח במנחות ד"נ וכן פסק הרמב"ם דמה דלא הקריבו בו תמיד של שחר יקריבו של בין הערביים היינו דוקא בנתחנך המזבח אבל אם לא נתחנך המזבח עדיין לא יקריבו תמיד של בין הערבים שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר ע"ש. א"כ מוכח דתמיד של שחר עדיף משל תמיד של בין הערבים. ובפרט לשיטת רבי דקאמר ביומא דף ל"ד ע"ב דילפינן של ערבית משל שחרית ועיין בתו' שם דמ"ד דיליף של ערבית משל שחרית ס"ל דשל שחרית עדיף ואם אין לו רק נסכים של אחד יקריבו בשחרית וא"כ קשה כיון דבע"כ הך קרא דמשפחה ומשפחה דכהנים בעבודם מבטלין לשמוע מקרא מגלה היינו בע"כ בתמיד של שחרית דשל בין הערבים לא שייך דקריאה של לילה לא נזכר במגלה כלל ואינו מדברי קבלה רק מדרבנן כמ"ש בספר טורי אבן ואף אם הוי מדברי קבלה מ"מ הוי בלילה ממש ואינו זמן עבודת התמיד של השחיטה והזריקה שזה עיקר העבודה ובע"כ מיירי מתמיד של שחר וא"כ נימא דרבי לשיטתו דס"ל של ערבית משחרית ילפינן וא"כ ס"ל דשל שחרית עדיף וא"כ י"ל דשל שחרית עדיף מת"ת ולכך יליף ק"ו לתורה אבל ביהושע דמיירי להדיא מתמיד של בין הערבים. ובזה י"ל דתלמוד תורה חמור ומה פריך וצ"ע ודו"ק ועיין בטור שכתב תחלה דמבטלין עבודה לשמוע מקרא מגלה ואפילו תלמוד תורה מבטלין. וראיתי בדרישה ופרישה שתמה דמה אפילו ת"ת הרי בש"ס מוכח דעבודה חמורה מת"ת וא"ל דמיירי מת"ת דרבים דעדיף מעבודה דזה מנ"ל כיון דעיקר לימודו הוי ממשפחה ומשפחה ע"ש שנדחק בזה. אבל לדעתי נראה ליישב ברווחא דהנה דניהו דתלמוד תורה דיחיד קיל מעבודה היינו אם אינו לומד דיני עבודה. אבל אם לומד דיני עבודה הרי אחז"ל כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה א"כ הוי כאן שניהם דהוי עבודה ות"ת א"כ זה עדיף מעבודה לבד. ומה שלמד הטור כן י"ל עפמ"ש בספרי ספר החיים ליישב קושית העולם מה רבותא הוי דמבטלין תלמוד תורה הרי מגלה נמי הוי תורה וכתבתי ליישב דדכוונה לשני דברים לא מהני ואם מכווין לתלמוד תורה אינו עולה לשם מצות מקרא מגלה ואם מכוין למקרא מגלה אינו מקיים בו תלמוד תורה ע"ש שהבאתי ראיות לזה. ולכך לפ"ז מדוייקים דברי הטור דשפיר כתב דאפילו תלמוד תורה של עבודה וקאי הך ת"ת על עבודה דרישא כלו' אפילו ת"ת של עבודה ומי נדחה מפני מקרא מגלה מכח ממ"נ אם כוונה עולה לב' דברים א"כ הוי כאן תורה ועבודה א"כ גם מגלה נמי הוי תורה ואינו נחסר רק עבודה ועבודה כבר נלמד דנדחה מפני מקרא מגלה ואם אין כוונה עולה לב' דברים ואין במגלה קיום תלמוד תורה אם כן גם בלומד הלכות עבודה הוי נמי רק דבר אחד אם מכוין לעבודה הוי רק עבודה ואם מכוין לתורה הוי רק תורה וא"נ אחד כבר נלמד מקרא דעבודה נדחה מפני מקרא מגלה ומכ"ש תלמוד תורה דיחיד וא"ש ממ"נ. ויש ראיה לדברינו בספר החיים דכוונה אחת אינו עולה לב' דברים ע"ש ואתי שפיר ודו"ק והיא עצה נכונה בעזה"י: