זובו טמא, לימד על הטיפה כו'. וא"ל פשיטא דכיון דהוא מטמא ודאי טמא דהו"א מידי דהוה אשעיר המשתלח דמטמא למשלחו והוא טהור, כן איתא בת"כ:

ודיחה. פירש"י בפרק בנות כותים (נדה ל"ה:) מתמקמק ונפרד ואינו קשור:

וכל המרכב כו' של סרגא. פירוש סרג"ל הוא עשוי מבגד שישב עליו ותפוס של סרגא הוא העץ שלפני הסרגל ואחריו המחזיקין את הרוכב מלהחלק לפניו או לאחריו זהו מרכב והאוכף שהוא הסרגל הוא מושב:

וידיו לא שטף במים כו', בלשון שטיפת ידים. דא"ל ידיו ממש קאמר דהא כתיב ורחץ כל בשרו במים וטהר:

ואם על המשכב הוא, השוכב או היושב על המשכב בזה מלמד שאין הפסק מבטל הטומאה אפילו אבן גדולה בין השוכב או יושב ובין המשכב של זב מטמא בגדים, ובמרכב הזב אין דין היושב עליו לטמא בגדים אלא מטמא בטומאת מגע, והאי או על הכלי לאו דומיא דרישא דרישא דמיירי ממשכבה ומושבה מטמאים אפילו בגדים, אבל על הכלי דהיינו מרכב נתרבה לטומאה אבל לא לבגדים אלא דוקא בנגע האדם בו במרכב שלה טמא הוא ולא הבגדים:

ותהי נדתה עליו, יכול יעלה לרגלה. פירוש בפסיעות שלה כאשר תלך בדרכי הטומאה במספר ימי טומאתה ילך גם בועלה להקל, וע"כ נקט לשון יעלה כלומר שיהיה לו מעלת הקולא שלה שאין עוד רבות ימי טומאתה:

ימים רבים, שלשה ימים, בכ"מ אמרינן מיעוט רבים שנים ושאני כאן דכתיב ימים שמיעוטו שנים וא"כ רבים טפי ממנו ומיעוט רבים יותר משנים הוא שלשה:

(חבל על דאבדין חדושיו לפ' אחרי וקדושים)