Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Eruvin Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דקל שחתכו וסמכו על ראש הכותל ועל הארץ מערבין אחד אם רצו וא"צ לקבעו בבנין וכן הסולם כובדו קבעו וא"צ לחברו בבנין וכו'. ובהמ"מ ולא חלק רבינו ז"ל בין סולמות שבבבל לסולמות אחרים לפי שידוע שאם הסולם קל אין לומר בו כובדו קבעו ומבואר בדבריו שאין ממעט בלא קביעה בבנין ואם נקבע בבנין כל סולם ממעט ולזה לא הוצרך רבינו לכתוב שהמצרי אינו ממעט לפי שהמצרי הנזכר בגמ' שאין לו ארבע חווקין שאינו ממעט הוא בשאינו קבוע בבנין כמו שאמרו שם משום דהוי ליה דבר הניטל בשבת ואם קבוע בבנין הרי אין נוטל וכו' עיי"ש: ונראה לפ"ז לא ימצא סולם שאינו ניטל בשבת דאל"כ הוי לרבינו להביא דדבר שאינו ניטל בשבת ממעט ועי' בתוס' עירובין ע"ז ע"ב בד"ה אי הכי שכתב לחלק בין סולם לסולם דיש המותר לטלטל ולרבינו צריך לומר דכולמו מותרין ובריטב"א שם וכל דבר שניטל בשבת אפשר דהיינו כשמלאכתו להיתר שניטל אפי' מחמה לצל אבל י"א אפי' כשמלאכתו לאיסור כיון שיכול ליטלו לצורך גופו ולצורך מקומו ויותר נראה כלשון ראשון עכ"ל ולרבינו צ"ל כלשון הב' דיש אומרים דאל"כ הוי לאשמעינן דבכה"ג ממעט ובדברי ריטב"א יש להבין דנראה דעתו דביש בו צד לאיסור טלטול ממעט אף דמותר בצדדין אחרים ולכן כתב דיותר נוטה כפי' הראשון וצ"ע לומר כן וי"ל בכונתו דקאי על סולם דלמ"ש בתוס' דיקשה ממס' ביצה דסולם אסור לטלטלו ולכן פי' לצורך גופו ומקומו אבל דעתו דסולם מותר בכל גונא אפי' מחמה לצל אלא דלשונו לא נראה כן שכתב בתחילה כשמלאכתו להתר ואח"ז די"א אפי' כשמלאכתו לאיסור וצ"ע: אמנם יש להבין למה לענין שיהיה ממעט היינו אומרים בשאינו ניטל ממעט וא"כ לא אזלינן בתר הדבר מצ"ע דאפי' אינו כבד ואינו נקבע בבנין אלא האיסור שבת משוי לקבוע ולהלן ע"ח ע"ב עשאו לאילן סולם תיבעי לרבי התם כל דבר שהוא משום שבות וכו' ה"מ ביה"ש אבל כולי יומא לא או דילמא אפי' רבנן פתחא הוי ואריה הוא דרבע עליה וכו' עיי"ש. ולפ"ז כמו לפתחא וכן למעט נאמר דאינו ממעט משום דלא הוי קבוע דאריה רבע עליה וי"ל דסוגיא אמרינן שניטל בשבת וא"כ אפי' לפי הבעיא אין סולם זה בכלל הספק אבל לדינא דדעת רבינו בהל' ח' באילן בצד הכותל ועשהו סולם אם רצו מערבין אחד הואיל ואיסור שבת שגרם לו שלא יעלה באילן עיי"ש משו"ה לא הביא דשאין ניטל בשבת ממעט דבכל גונא לא אזלינן אלא אם לפי כבידו או חיבורו בבנין והאיסור לא מעלה ומוריד לא להתירא ולא לאיסורא בזה ועי' עירובין ע"ז ע"א ופ"ו ע"א עיי"ש. ועי' בתוס' עירובין ע"ח ע"ב בד"ה אפי' מלא קש ותבן שכתב בהניטלין בשבת דשאין ניטלין דהא אמרינן אפי' ארנקי מבטל אינש ועי' בריטב"א ע"ט ע"א שכתב כמו כן בארנקי מבטל משום שאינו ניטל ועי' בתוס' הנ"ל דלקולא בעירוב אמרינן בשאינו ניטל מבטל עיי"ש ועי' בהל' י"ג. והנה כמ"ש הרב המגיד בה"ח רבינו פסק באילן וכו' דמערבין אחד כרב נחמן בר יצחק דתליא ברבי דס"ל אין שבות ביה"ש עיי"ש מ"מ נראה לומר דגם דאריה רבע עליה ס"ל ג"כ ועכ"פ לא אפשטא ומספק לקולא בעירוב ועי' במחצית השקל בסי' שע"ב ס"ק כ"ד שמפרש דעת המ"מ לרבינו מטעם דאריה דרבע עלה עיי"ש ועי' מ"ש לקמן בה"ח עיי"ש:
היה אילן בצד הכותל ועשהו סולם לכותל אם רצו מערבין אחד הואיל ואסור שבות הוא שגרם לו שלא יעלה באילן. ועיין בהמ"מ שכתב ורבינו ראה לפסוק כרבה בהיתר האילן ואיסור האשירה לפי שדברי רנב"י שהוא אחרון מסכימין לדבריו דקיי"ל כרבי וכו' עיי"ש: והנה בגמרא ע"ח ע"ב איתא בעי מניה רב יוסף מרבה עשאו לאילן סולם מהו תיבעי לרבי תיבעי לרבנן תיבעי לרבי ע"כ לא קאמר רבי התם כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליה ה"מ ביה"ש אבל כולי יומא לא או דילמא אפילו לרבנן פתחא הוא ואריא הוא דרבע עליה וכו' רב נחמן בר יצחק מתני הכי אילן פלוגתא דרבי ורבנן וכו' ואם כן נראה דלאו משום אריה דרבע אלא דאמרינן כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו ביה"ש ולא חיישינן למאי דס"ד לומר ה"מ ביה"ש אבל הכא דכולי יומא. ובמג"א בסי' שע"ב ס"ק כ"ד וז"ל דמה שאסור לעלות באילן אינו אלא משום שבות ולא גזרו עליה ביה"ש עי' בסי' שמ"ב ואע"ג דהכא הוי פתחא לכולי יומא שרי לערב עי' ריש סי' שע"ד עכ"ל. ושם איתא דבעירוב דרך חלון ופתח ונסתם בשבת דמותר בשימוש וכדאי' במס' עירובין דף צ"ג שבת הואיל דהותרה הותרה ועי' עירובין דף י"ז ע"א ובתוס' שם ובפט"ז מהל' שבת הי"ג ובהל' עירובין פ"ב ה"ז והל' כ"ד ופ"ד ה"יג עיי"ש ובהמ"מ. ובשו"ת תרומת הדשן בסי' ע"ג בעירוב שנסתר בשבת בעיר שהוקף במחיצות כתב דאמרינן שבת כיון דהותרה הותרה אף דבליתנהו מחיצות לא אמרינן כן. אבל במוקפת חומה והוי רה"י גם אחרי סתירת העירוב אמרינן הותרה הותרה. אלא בכה"ג שבין הגוים דידוע שיסתרו אותו לא אמרינין הואיל והותרה הותרה כיון שעומד לסתור עיי"ש ומובא בשו"ע בסי' שס"ה סעיף ה': ובמחצית השקל שם דמ"ש במג"א ועי' שע"ד דנראה דדוקא כשהיה ראוי להיות פתוחה כל השבת ונסתמה בשבת משא"כ הכא דידעינן שאינו ראוי לכל השבת דמיד שיכנס שבת יהיה אסור לעלות. מ"מ שרי כיון דביה"ש מותר ובשבת אפשר לעלות אלא דאריה רבע עליה עיי"ש והנה לפ"ז הו"ל להמג"א לציין בסי' שס"ה דשם מפורש דבעי עומד לכל השבת כמ"ש בשו"ת תה"ד הנ"ל. גם עיקר התירוץ מאריה דרבע עליה חסר מהספר גם מ"ש דתרוייהו ביחד דמותר ביה"ש וגם אריה דרבע עליה צריך ג"כ טעמא לומר כן דאם אחד לא יספיק למה שניהם ביחד יספיקו. וגם בגמ' וכמ"ש המ"מ דקיי"ל כרב נחמן בר יצחק ורנב"י לא אמר אלא משום אין שבות ביה"ש לבד: ויותר נראה כמ"ש בס' תוספת שבת שם ס"ק מ"ו דהמג"א כיון במ"ש ועי' בסי' שע"ד דמשו"ה לא אמרינן כס"ד בגמ' שאני הכא דהוי לכולי יומא. משום דאמרינן שבת הואיל והותרה הותרה כדאיתא בסי' שע"ד ועל הקושיא דבסי' שס"ה איתא דבעומד לסתור בשבת לא אמרינן הותרה כתב ע"ז ואולי אפשר לומר דהא דבעינן דבשעת ביה"ש יהיה ראוי להתקיים כל השבת היינו משום דבנתבטל בשבת הרי הוא כאלו היה אותו הביטול בביה"ש ולא הותרה בביה"ש וכו' אבל הכא דאית ביה שבות דאין עולין וכו' הקלקול וכו' לא שייך ביה"ש כלל בזה שפיר אמרינן הואיל והותרה הותרה. איברא שלא מצאתי מקור לסברה זו אבל לפ"ד סברה גדולה הוא זו ואין בידי לפרש בד"א רק כמ"ש עכ"ל. והנה למ"ש בתה"ד דבעומד לסתור כסתור דמי לפ"ז בכה"ג דהאי דאין שבות ביה"ש המתירו ביה"ש ומשוי לעירוב לא שייך לומר דכסתור דמי ונראה כסברה נכונה כמ"ש: אמנם יש לעיין בסברה זאת דמ"ש בתה"ד דעומד לסתור כסתור דמי אין לפרש כפשוטו דא"כ אף כל זמן שלא נסתר לא יהני העירוב ולמה בלבד מזמן שנסתר אלא נראה כונתו דהאי דאמרינן הואיל והותרה למקצת שבת הותרה לכל השבת דנראה משום דדי בעירוב חצירות לטעם שתיקנו עבורו במעשהו מתחילת שבת לכל שבת ואפי' נסתור אח"ז אבל בעשהו מיד רק למקצת שבת ובכה"ג דידע שיסתר וא"כ לא עשהו מתחילה לכל השבת ולשאר היום דשבת גם מתחילה לא עשה כלל וא"כ לפ"ז גם אין עולין בשבת דמותר ביה"ש בלבד ג"כ בגדר זה שלא נעשה לכל היום מתחילה: גם יש לעיין בביה"ש האיך שייך לומר הותרה למקצת שבת הותרה לכולה לפ"מ דאמרינן במסכת שבת דף ל"ד ע"ב ביה"ש ספק מן היום ומן הלילה ספק כולה מן היום ספק כולה מן הלילה מטילין אותו לחומר ב' ימים עיי"ש. ואם כן אם הוי כולה מן היום לא שייך לומר הותרה הותרה ואם גם נאמר דמספיקא אמרינן שמא מהלילה והותרה למקצת שבת ג"כ אבל הרי הוי סתרי אהדדי דלענין איסור שבות דאין עולין באילן נאמר דלא גזרו ביה"ש משום שמא מן היום ומשוים מספיקא ליום החול ולענין הותרה נאמר דהוי כלילה וממ"נ אם כיום לא הותרה ואם כלילה יאסר מטעם שבות ועיין בשו"ת מהרי"ט בסתרי ואפילו בדרבנן ועיין ברא"ש בפ"ק דברכות וכיו"ב בזה ועי' בטו"ז באו"ח בסימן ת"ר ס"ק ב'. וגם לרבינו אין שבות אלא לדבר מצוה. וגם לשון רבינו הואיל ואיסור שבת הוא שגרם שלא יעלה באילן יותר נכלל בו דא"כ לא הוי אינו ראוי מצ"ע אלא משום שבות ואריה דרבע עלי' מלפרשו משום דאין שבות ביה"ש שאין מפורש בדבריו כלל: והנה לכאורה הסברה דאריה רבע עלה צריך טעמא דעכ"פ אינו ראוי לעלות בה מאי שנא מאיזה טעם שיהיה. ונראה כיון דעכ"פ שייך שיתוף שראוי לשמוש דרך חורים וכמ"ש ברש"י אלא דאם הוי עכוב מצ"ע העכוב מביא לומר דהוי כרשות בפ"ע ולא שייך שיתוף דדרך המשותף שיהיה בלי עכוב ואף דראוי עוד לשמוש מ"מ כיון שהוי באופן שא"א אלא בשמוש ע"י הדחק דרך חורין העכוב מלשמש כראוי מוכיח דהוי בפ"ע ולא בשיתוף וכמ"ש דהמשותף אינו בעכוב אבל כשמצ"ע ראוי והעכוב אינו מבעה"ב ולא מהבית אלא משום איסורא בלבד בכה"ג י"ל דהוי שיתוף במאי דראוי לשמש בו ולא שייך העכוב מוכיח משום דעיכוב באונס מחמת האיסור וע"ז מורה אריה דרבע עליה וכיון שאין מוכיח כנגדו השיתוף בשמוש ע"י החורים הוי שיתוף שפיר ועיין בהל' י"א למ"ש בהמ"מ שם דמעשיו מוכיחים אם לפתח עיי"ש ומובן ביותר מאי שנא בין עכוב באונס. והנה למ"ש דאין לפרש דמשום אין שבות ביה"ש שייך הותרה ומ"ט דרב נחמן בר יצחק דתליא בזה וגם למה לא נאמר דרבינו כרנב"י דמסקינן בגמרא: ונראה דבכל עירובין צריך שיחולו בהכנסת שבת בביה"ש בסוף היום דקונה כדאיתא במס' עירובין דף ל"ו ע"א ורבינו בהל' עירובי חצירות בפ"א הכ"א וכ"ב וא"כ לרב נחמן בר יצחק כיון דבהחלות העירוב היה ראוי לשמש כדרכו חל השיתוף בדירה וכיון שחל כראוי אין נפקע אף בנשאר אח"ז אלא שמוש גרוע ע"י חורין אלא דא"כ יקשה עוד למ"ש בתה"ד ומובא בסי' שס"ה הנ"ל דבידוע שיסתור אח"ז לא מהני שראוי במקצת שבת הרי בשעת החלות העירוב הי' ראוי ואח"ז נשאר עכ"פ שמוש גרוע דאל"כ מאי נפק"מ אם הוי עירוב או לא ונראה דאם הוי אח"ז עכוב ממש האסור כל השיתוף דהוי עכוב המוכיח נגד השיתוף כמ"ש לא מהני שראוי בשעת החלות העירוב אף באם אח"ז ג"כ ראוי מצ"ע אלא העיכוב מאונס ולא ממנו ולא מהבית מצ"ע בכה"ג מהני בראוי בהחלות העירוב בנשאר אח"ז השמוש הגרוע וא"כ יש לקיים כמ"ש במחצית השקל דצריכין לשניהם אין שבות ביה"ש וארי' דרבע עליה וכמ"ש לעיל בהי"ז בפ"א די"ל דאף מאן דס"ל עירוב משום דירה הקנין ע"י האמירה ודי בכה"ג וא"כ בשעת חלות הקנין צריך שיהיה ראוי לגמרי ומשום דירה משום פירסום דלא מחזי כשיתוף בלא"ה:
עשה אשירה סולם לכותל אין מערבין אחד מפני שאסור לעלות עליה מן התורה שהרי היא אסור בהנייה. עיין בפי"ז הי"ב בלחי של אשירה ומ"ש שם ועי' במג"א בסי' שע"ב ס"ק כ"ו עמ"ש דמיירי באשירה יבש דאל"כ בלא"ה הוי משום אילן עיי"ש ובספר אליה רבה ובריטב"א במס' עירובין שם עיי"ש: