ועל הדבר אי זו דבר עיר שיש בה ת"ק רגלי ויצאו ממנה ג' מתים בג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר יצאו ביום אחד או בד' ימים אין זה דבר וכו'. ועיי' בלח"מ שעמד על דעת הטור דבסי' קי"ד באו"ח כתב באתה גיבור ג' פעמים ביום ומשמע שם דס"ל כר"מ דאמר ריחק נגיחותיו קירב לא כ"ש ובסי' תקע"ו בדבר כתב בג' ימים דוקא עיי"ש. וי"ל בשור המועד אותו השור נתחזק לנגוח. אבל בדבר אף כי אותו היום נתחזק מ"מ לא הוי חזקה לשאר ימים דשמא יומא קגרים ובג' ימים זה אח"ז הוחזקו לימים וצריך שיהיה זה אח"ז משום דבלא"ה אמרינן דהוי כדרך העולם ולא מגזירה חדשה משמים. והנה צריך לחזקה ונראה דמספק אין מתריעין וצועקין שאין לנו לחשוב שתבוא רעה מלמעלה מקור הטובות וישועות עד כי נראה בעינינו ככה ואז נדע כי לטוב לנו לעורר בתשובה. ובכלל זה לקבל הכל בשמחה ג"כ שלא יעלה פחד בנו טרם נהיה ונבטוח בה' ובחסדיו הרבים לכן כמ"ש בהוחזקה בלבד אז מתריעין וצועקין. דעל תענית י"ל שלא רצו לטרוח ולענות הציבור בספק:

ואין הנשים והקטנים והזקנים ששבתו ממלאכה בכלל מנין אנשי המדינה לענין זה. ועי' בכ"מ ולח"מ ובתוס' במס' כתובות דף פ"ג ע"ב בד"ה מיתה שכיחא שמא משום דרוב פעמים מסתכנת בלידה עכ"ל וזה לא שייכי בדבר. גם מ"ש רבינו ששבתו ממלאכה לכאורה אינו ענין לחולשת הזקנים ושיהיו קרובים למיתה ולא נראה שיהיה זה סימן לזקנה וחולשה. ויותר מסכים דרגלי לא נאמר אלא הגברים העומדים במלאכתן ונאמר על מנין העיר וגודלה: